לפני כמה חודשים פגשתי בידידי ע', בן גילי פלוס מינוס (30), שפרש מתפקיד בכיר ונחשק בתעשיית המדיה לטובת יזמות טכנולוגית. את נסיבות העזיבה איני מכירה לעומקן, וגם לא את פרטי פרטיה של הקריירה החדשה. אך כל אלה אינם חשובים. מה שנחרט בי היה המשפט שאמר ע', כשנימק את החלטתו לעזוב. "תסתכלי סביבך", אמר, "כמה מהאנשים שעובדים לצדך חצו את גיל 40?" ואכן, הסתכלתי סביבי ונאלצתי להודות שצדק. אין רבים שחצו את גיל 40, שלא לדבר על 45-50, או רחמנא לצלן, 60. ע' הביט במציאות נכוחה, ואולי נדחק להביט בה. אני, לעומתו, טאטאתי את דבריו מתחת לשטיח, ככל הנראה מתוך מנגנון הגנה הישרדותי. כיצד, הרי, ניתן להתמודד עם גזירה כה שרירותית מסוג: "היכוני בגיל 40 כבר לא תהיי עוד רלוונטית".
שני אירועים שפרצו אל התודעה בתקופה האחרונה ולכאורה, כלל אינם קשורים זה בזה החזירו אותי אל נבואת הזעם של ע'. הראשון הוא צאתו לאקרנים (פסטיבל דוקאביב) ולשידור טלוויזיוני של "מרוששות", סרטה החדש של ג'ולי שלז על נשים בנות 50 פלוס מינוס, שהידרדרו לעוני. השני: הבשורה המרעישה על המעבר החד שביצע כתב הכנסת היוצא של ערוץ 10, נדב פרי, מכס העיתונאי לפוזיציית הדובר/יחצ"ן, ועוד בשירותו של טייקון (תשובה), ששואף להגדיל את הונו על חשבון הציבור. התגמול על "הנדוניה" שמביא עמו פרי לתפקידו החדש קשרים, קשרים וגם נכון, קשרים כ-60 אלף שקל על-פי ההערכות. האם זהו ג'וב חלומותיו של פרי, בן ה-35? קשה לדעת. אך בהינתן שהתשובה שלילית, ניתן להעריך שהתגמול הנדיב מקהה את עגמת הנפש, או הלבטים המסוימים. החוט המקשר בין "פרי" למרוששות? ובכן, לטעמי מדובר בגיל. כן, גיל.
פרי אמנם צעיר מאוד, אך ייתכן שחש מיצוי בחדשות 10, הן מבחינת התפקיד והן מבחינת השכר. עתידו של הערוץ, שלאורך שנים היה לוט בערפל, בוודאי לא תרם לתחושת הביטחון של עובדיו, ביניהם גם פרי. ייתכן כי פרי הסתכל קדימה ואמר לעצמו: "מה הסיכוי שאהיה לונדון או קירשנבאום?" משהבין שהסיכויים לא גדולים, או שהוא פשוט לא מוכן לקחת את הצ'אנס, חיפש לעצמו מוצא מהברוך. הפתרון: לעשות כסף עכשיו, כי מחר מי יודע? ארבע המרוששות של שלז סמדר קילצ'ינסקי, דיאן האריס, ענת חלפין וענת גלילי-בלום כולן מצליחניות לשעבר, לא הספיקו לעשות די כסף כשעוד היו ב"גיל הנכון", או לחלופין לא השכילו לחסוך.
ואם חשבתם שגיליוטינת הגיל בשוק העבודה, ששמה הרשמי הוא "גילנות" (אייג'יזם), היא רק מנת חלקם של העובדים בתעשיות מסוימות מדיה, פרסום, שיווק והיי-טק מר מרה תהיה טעותכם. עיבוד שערכתי לנתוני למ"ס המעודכנים ביותר (2013), המפלחים את מספריהם של המועסקים בתעשיות השונות על-פי גיל, מעלה שכמעט בכל ענף בישראל (אספקת חשמל, אספקת מים, בינוי, מסחר, שירותי תחבורה, שירותי אוכל, מידע ותקשורת ועוד) רואים חיתוך חד במספר העובדים במעבר שבין טווח הגילים 35-44 ל-45-54. המשמעות: בני 45 פלוס נפלטים משוק העבודה, ולא מוצאים את הדרך חזרה.
הרקע ליציאה משוק העבודה שרירותי
כך זה נראה במספרים: מבין 3.5 מיליון העובדים בישראל, 24% היו בני 35-44 ב-2013 (וכך גם בטווח הגילים 25-34), אך השיעור הזה נפל ל-18% בטווח בגילים 45-54. בני 55-64 היו רק 14% מכלל המועסקים. האם ניתן להסביר מספרים אלה בהחלטות של עובדים לצאת לפנסיה מוקדמת? אולי. אך כמה בני 45 פלוס שאתם מכירים יצאו לפנסיה שכזו? בני ה-40 פלוס היחידים שמוגנים מפני פיטורים בישראל, הם אלה שנהנים מקביעות, בחסות ועד עובדים חזק. והקביעות, הרי, היא עולם הולך ונעלם (ודי בצדק).
במילים אחרות, עובדים בני 40-50 נפלטים בהמוניהם משוק העבודה, בגלל פיטורים למשל, ופונים לעצמאות במקרה הטוב, או לאבטלה במקרה הרע. הסיבה, כאמור, שרירותית (גיל), והתוצאה אבסורדית: ככל שתוחלת החיים עולה, ומחייבת את דחיית גיל הפרישה לטובת חיסכון פנסיוני מוגדל, כך גיליוטינת הגיל דוחקת כלפי מטה. שלז, אגב, צודקת בכך שמיקדה את סרטה בנשים. מספיק להסתכל על שחקניות הוליוודיות שכוכבן דעך אחרי גיל 45 (ג'וליה רוברטס, מג ראיין, מישל פייפר) לעומת מקביליהן הגברים שעודם מככבים בשוברי קופות (ג'ורג' קלוני, בראד פיט) בכדי להבין שנשים נשפטות על גילן לחומרה רבה יותר, בהשוואה לגברים. אלא שעל-פי למ"ס, נשים וגברים בישראל סובלים מגילנות בגילי 45 פלוס במידה כמעט שווה. רק בתעשיות מסוימות כמו נדל"ן, מקצועות טכניים ושירותי ניהול, רואים צמצום דרסטי יותר במספר המועסקות, לעומת המועסקים.
הצצה מפורטת יותר אל המספרים חושפת את ממדי התופעה ואת מאפייניה. כן, ישנן תעשיות שבהן קידוש הנעורים חזק יותר בהשוואה לאחרות. מדובר בתעשיות כמו שירותי אירוח ואוכל (ירידה של 35% בשיעור המועסקים בגילי 45-54, לעומת 35-44), מידע ותקשורת (ירידה של 65%), שירותים פיננסיים וביטוח (ירידה של 35%) ופעילויות נדל"ן (ירידה של 31%). עוד תחומים בהם ניכרת מגמה של הצטמקות בחתך הגילאים 45-54 הם שירותי ניהול, אמנות בידור ופנאי, אספקת חשמל, בינוי, מסחר סיטוני וקמעוני, שירותי תחבורה ותעשיית כרייה וחציבה. התחומים שבהם לא רואים ירידה, או ירידה מזערית, הנם בודדים: שירותי בריאות רווחה וסעד, חקלאות ייעור ודיג ואספקת מים.
הנתונים העגומים האלו לא נעלמו מעיניהם של קובעי המדיניות, ונושא הדגל בנושא היה ח"כ איתן כבל (עבודה), שאף הקים שדולה לשילוב בני 40-50 בשוק העבודה, בכנסת הקודמת. אלא שמאז עברו מים רבים בנהר, והיוזמות היפות שהופרחו לחלל האוויר טרם מומשו. בעוד במדינות רבות בעולם מעניקים למעסיקים שלל הטבות ותמריצים בכדי לקלוט ולהעסיק עובדים מבוגרים מגרמניה ובלגיה, דרך אוסטרליה, ופולין, פורטוגל, אוסטרליה, קנדה, איטליה, ספרד, דנמרק ובריטניה בישראל מדברים, אך ממעטים לעשות.
ואם נחזור לרגע לידידנו ע' ופרי, ניתן להכיר בכך שברמה הפרסונלית הם עשו את הדבר הנכון. לקחו יוזמה בכדי לדאוג לעתידם. יש האומרים כי עם אידאלים לא הולכים למכולת. לכך כדאי להוסיף: גם לא עם תקוות לשינויים במדיניות מטעמה של הממשלה.