משפחות רבות בישראל צפויות להוציא עבור קייטנות בקיץ הקרוב כ-5,000 שקלים בממוצע לשני ילדים - כך עולה מנתוני מחקר שערכה חברת דן אנד ברדסטריט בישראל. על פי הנתונים, ענף הקייטנות גילגל ב-2014 הכנסות בהיקף של כ-250 מיליון שקלים ואף צפוי לצמוח בכ-2% בשנה הנוכחית. הסקירה מעלה עוד, כי בשנה שעברה פעלו בישראל כ-2,000 קייטנות מורשות, 50% מהן קייטנות מופעלות על-ידי יזמים פרטיים, 46% קייטנות ציבוריות המנוהלות על-ידי הרשויות המקומיות ו-4% הנותרים הן קייטנות המופעלות מעבר לים המוכרות גם כסאמר סקול. צח ברקי, מנהל אגף כלכלה מידע ומחקר בדן אנד ברדסטריט, אומר כי "מדובר בהיקף הכנסות אסטרונומי בהתחשב בעובדה שעיקר פעילות הקייטנות מתבצעת ביולי-אוגוסט ורק חלק מהקייטנות מופעלות גם בחופשת הפסח".
מחירי הקייטנות משתנים בהתאם לסוגן: כך, למשל, שוק הסאמר סקול המגלגל כ-10 מיליון שקלים בשנה, מציע מבחר קייטנות למשך כשבועיים בעלות גבוהה יחסית לקייטנות המתקיימות בישראל. על פי הסקירה, כ-1,000 בני נוער מדי שנה נוסעים למחנות הקיץ המופעלים בארה"ב, בריטניה ומדינות נוספות וטווח המחירים הממוצע ינוע בין 8,000 שקלים ל-12,000 שקלים עבור כל ילד. העלות הגבוהה מאוד אמורה לכסות בדרך כלל את עלויות הטיסה, סידורי האבטחה והמדריכים, מרפאה מאוישת 24 שעות ביממה במתחם המחנה ואת הביטוח המובנה בתוך התוכנית.
עלותן של הקייטנות הפרטיות, תהיה גבוהה יותר בדרך כלל מזו של הקייטנות הציבוריות שכן מטרתן לייצר רווח למפעיליהם. לרוב מדובר ביזמים המתמקדים בתחומי פעילויות אחרים במהלך השנה ופותחים את הקייטנות רק בחודשי הקיץ שבהם יש ביקוש. קייטנות אלו מוגדרות לרוב נישתיות ובעלות נושא המייחד אותן, דוגמת קייטנות ספורט, קייטנות גלישה, קייטנות קרקס, קייטנות מחשבים ועוד. העלות הגבוהה נובעת, בין היתר, בשל העובדה שבקייטנות אלו יש יותר מדריכים ופחות משתתפים - כך שבממוצע על כל 15 ילדים יש מדריך אחד, לעומת בקייטנות האחרות שבהן יש מדריך אחד על 25 משתתפים ויותר. מחירן הממוצע של קייטנות אלו יעמוד בטווח של 2,000-2,500 שקלים, עבור קייטנה של 15 יום, והן בעלות הביקוש הגדול ביותר בחודשי הקיץ.
הקייטנות הציבוריות, לעומת זאת, מופעלות על ידי הרשויות המקומיות ומשתמשות לרוב במבני ציבור קיימים (מתנ"סים) ובכך נמנעות מהוצאות נלוות. קייטנות אלו, יכולות להעניק הנחה של כ-25% בממוצע לנרשמים אליהן וטווח המחירים ינוע בין 1,500 שקלים ל-2,000 שקלים, עבור קייטנה של 15 יום. "אחד מגורמי ההצלחה של קייטנה כזו או אחרת לרוב מתבסס על הוותק והמוניטין שלה ושל החברה המפעילה אותה. ככל שהיא ותיקה יותר היא נתפשת אמינה יותר", אומר ברקי. לטענתו, לקייטנות הוותיקות קשרים מול ועדי עובדים וארגונים, כך שקל יותר לשווק אותן בקרב עובדי החברות בנוסף לשיווקן ללקוחות הפרטיים.
תופעה מטרידה העולה מן הסקירה, מתייחסת לשוק מקביל של כ-300 קייטנות "פיראטיות" הפועלות בישראל. קייטנות אלו פועלות ללא רישוי עסק וביטוח מתאימים, ומטרתן העיקרית היא להתחרות במחירי הקייטנות המורשות, שכבר בבסיסן יקרות יותר בשל ההוצאות הנלוות. על-פי ניתוח החברה, ככל שהדרישות הרגולטוריות של הרשויות המקומיות האמונות על מתן רישיון העסקים ושל חברות הביטוח תהינה קשיחות יותר - כך מספרן של הקייטנות המורשות יגבר על חשבון הקייטנות הפיראטיות.
אחת הדרכים לטענת ברקי לטיפול בתופעה, היא הקשחת הקריטריונים למתן רישיון עסק לקייטנות, כפי שהוגדרו ב"חוק הקייטנות" הקיים מאז 1990. על פי החוק, אדם המעוניין לפתוח עסק המוגדר קייטנה יצטרך לעמוד בכמה דרישות הנוגעות לתחומי כוח האדם, התכנים המועברים במסגרת הקייטנה, הוצאת ביטוחים מתאימים וכן עמידה בתנאי תברואה הולמים. כיום, הביקוש הגדול לקייטנות במחיר אטרקטיבי גורם ליוזמות רבות להגדיר עצמן "קייטנה", וכל זאת מבלי שיוכלו לספק רשת הגנה וביטחון ראויה לילדים. גורם בענף הקייטנות אומר כי "הבעיה המרכזית שלנו היא היעדר הפיקוח והיכולת לאכוף ולבדוק את כלל העסקים הפועלים בתקופה כל כך קצרה של חודשיים. לכן, לא משנה אם המדינה תקשיח את הקריטריונים, היכולת שלה לאכוף הקשחה זו כמעט ולא קיימת".