עדויות מיוון: "המצב מזכיר מלחמה. אנשים בפאניקה. אין לי דרך לשלם לספקים"

אזרחי יוון התעוררו הבוקר לחלום בלהות, שעד כה נראה במדינות מעטות בעולם כמו קפריסין וארגנטינה והתממש ברגע אחד אל מול נגד עיניהם: הבנקים סגרו שעריהם והכספומטים הספורים שפועלים, מוציאים 60 יורו ביום בלבד. מי שאין בידיו כרטיס אשראי או דביט למשיכת מזומנים - פשוט לא יכול להוציא כסף.

"ההורים שלי קמו אתמול בארבע בבוקר כדי למשוך כסף. בבנק אחד נגמר הכסף, אז הם הלכו לאחר", מספר אלכס באטיס, בן 32, בעל חברה לתיקון מחשבים מאתונה. "אנשים בפאניקה גמורה. הם עומדים בתורים לתחנות דלק וממלאים את הסופרמרקטים. כולם דיברו על תרחיש כזה, אבל אף אחד לא האמין שבאמת יקרה".

הטלת המגבלה על סכום המשיכה מהבנק – מה שמכונה Capital Control – נועדה למנוע את התמוטטותם של הבנקים כתוצאה מריקון קופתם ותימשך עד ליום ראשון. בראשון ייערך משאל העם הגורלי, שיכריע את המשך דרכה של יוון: האם תישאר בגוש האירו תחת הסדר החוב ומגבלות הצנע או תצא ממנו, תחזור למטבע המקומי (דראכמה), ותחל מאפס?

האזרחים ביוון טוענים כי הדבר האחרון שהיו רוצים לראות הוא יציאה מגוש האירו וחזרה למטבע המקומי הישן. אחרים טוענים שאזרחי יוון שמתכוונים להצביע נגד ההישארות באירו (על-פי סקר של ערוץ הטלוויזיה אנטנה ניוז – מדובר ב-33% מהאזרחים) – ובכלל, אלה שהצביעו בעד הממשלה הנוכחית בראשות אלכסיס ציפראס, פשוט לא נבונים. "מישהו אמר להם שהכל יהיה בסדר, ושנילחם בגרמנים – והם מאמינים", אומר איליאס ט'אניוסיס, 58, בעל חברה לשירותי מחשוב מהעיר לאריסה ביוון.

"אלה אנשים שבאמת סבלו מספיק, כי הצנע קשה לכולם. אבל מה לעשות? יש חובות וצריך לשלם. במצב כזה אי אפשר להיות בררנים, אלא פשוט לנהל את החזר החוב בצורה הכי טוב שיכולה להיות. גם הממשלה הקודמת (בראשות אנטוניס סמארס, ה"ו) לקראת סוף הכהונה, וגם זו הנוכחית – הן פופוליסטיות, ולא אחראיות. אומרות לאנשים מה שהם רוצים לשמוע. הממשלה של ציפראס בשלטון חמישה חודשים ולא עשתה כלום! זו בדיחה".

באטיס מסכים. "החזרה לדראכמה תעורר בלאגן גדול. אמנם מאז הכניסה לגוש האירו ב-2002, הכל התייקר – אבל החיים נעשו קלים יותר, והחזרה לאחור עלולה לרסק את המדינה. זה כמובן ישפיע על העסק שלי. לאנשים לא יהיה כסף, אבל הם לא יוציאו על מותרות, רק על מוצרי בסיס: אוכל, תרופות וכן הלאה. הם לא יתקנו את המחשבים שלהם, לפחות לא כמו באותה התדירות כמו כיום".

כמו ט'אניוסיס גם באטיס חושב שהממשלה של ציפראס מרמה את העם. "הם לא מסבירים לאנשים מה יקרה אחרי היציאה מהגוש, הם רק אומרים להם – 'תצביעו נגד'. אנשים קונים את זה כי נמאס להם מהכל, והם כבר לא יודעים במה להאמין".

מה להערכתך תהיה תוצאת ההצבעה בראשון?

באטיס: "קשה לי לומר, אני רק יכול לקוות – והתקווה שלי שהיא שהרוב יצביע בעד ההישארות באיחוד. אנשים מפחדים, לחוצים. הדיווחים בתקשורת מקצינים את המצב, כי אם תחשבי על זה – 60 אירו ביום מגיעים לכדי 1,200 יורו בחודש, שזה יותר ממה שאני מרוויח כיום. במצב דברים כזה לחוץ, אין לדעת איך אנשים יגיבו. כרגע מדובר במשחק פוקר מסוכן מאוד בין יוון לאיחוד האירופי, וצריך לראות מי ימצמץ ראשון".

אריס פיליטצופולוס, 31, עובד בתחום השיווק בבית חולים פרטי באתונה. לדבריו, אזרחי יוון נחלקים כיום לשני מחנות: "רציונאלים" התומכים בהישארות באיחוד ו"אמוציונאלים" הרוצים לצאת ממנו אך לא חושבים על היום שאחרי. "האמוציונאליים פועלים מהבטן. כל כך רע להם כיום, שמבחינתם – לא יכול להיות גרוע יותר. הם לא מבינים בפיננסים. הממשלה מוליכה אנשים שולל, ומפחידה את הציבור עם אמירות כמו 'הפנסיה שלכם תיחתך בחצי', ויש רבים שבולעים את זה".

אתה מכיר אנשים שיתנגדו להישארות באירו במשאל העם?

"כן, בהחלט, ולא כולם אמוציונאלים. חלקם חושבים שאם יוון תצביע 'נגד', זה יאפשר לה לנהל משא ומתן קשוח יותר. הם לא חושבים שהאיחוד האירופי באמת יעיף את יוון החוצה. הם מדברים במונחים אידיאליסטיים כמו 'אף אחד לא יכפה עלינו מידות כל כך חריפות' וכן הלאה".

אתה חושש שלא ישלמו לך את המשכורת הבאה?

"בואי נגיד שאנחנו בתקופת המתנה, ואז נראה מה יהיה. כן יש חשש כזה. אני בעיקר חושש מכך שהמערכת הבנקאית תוקפא לגמרי בשבועות הקרובים – ואז ללא סחר וללא משכורות, לא בטוח שלאנשים יהיה כסף ליום-יום שלהם. ההמתנה לקראת משאל העם מורטת עצבים. אם היוונים יצביעו 'בעד', אז להערכתי הממשלה תצא לבחירות חדשות. אם הם יצביעו 'נגד' – קשה לי להעריך מה יקרה. זה יהיה כאוס גמור".

אנשי העסקים ביוון, בוודאי אלה העוסקים בייבוא מוצרים, מצויים כיום בחרדה גדולה במיוחד. אם יוון תחזור לדראכמה, הרי שכמי שמשלמים במטבע זר (לרוב אירו), ומרוויחים במטבע מקומי – הם עלולים לספוג הפסדי עתק. היצואנים, לעומתם, דווקא עשויים להרוויח מהעניין – שהרי הם מקבלים את כספם באירו, וקונים במטבע המקומי – אך יוון ממעטת לייצא ממילא.

"החזרה לדראכמה זו קטסטרופה, אין מלה אחרת", אומר סמי טורון, הבעלים של החברה לתוצרת חקלאית באתונה Touron SA. "יוון תיהפך לרומניה או בולגריה במקרה הטוב, ולמדינת עולם שלישי במקרה הרע. הרי מה יקרה? יום אחד הדראכמה תהיה שווה אירו אחד, וביום השני חצי אירו וכך הלאה. הערך של המטבע יירד ויילך, וכיבואן זה אסון.

"התוצאה היא, שהסחורה המיובאת תיהפך ליקרה מאוד. כל חומרי הגלם יתייקרו. תחשבי על אדם עם חממה: כל המכשור שלו מהולנד, הזרעים מארה"ב וכן הלאה. מה מיוצר ביוון? אולי רק האריזה. זה מצב שמזכיר מלחמה. הפעם האחרונה שבה חשתי כל כך מבוהל היתה ב-1974, כשיוון נלחמה מול הטורקים בקפריסין, והדיקטטורה התמוטטה. הכל היה מפורק, פוליטית וכלכלית".

כבר כעת טורון מעיד כי הוא מתקשה מאוד לנהל את עסקיו. "אני לא יכול לשלם בספקים, אלא רק בהעברת כספים אלקטרונית שאין מאחוריה שום דבר. באופן תיאורטי שילמתי, אבל הכסף לא נמצא. הדרך היחידה לשלם היא במזומן, ואין מזומנים. כך שנזק גדול מאוד כבר נעשה, ובכל יום שעובר כך המצב רק נעשה יותר גרוע. בנק שכבר נמצא בפוזיציה של חוסר נזילות, ותלוי כספי הלוואות, עלול לפשוט רגל בכל רגע. ברגע שבנק פושט רגל – הוא בחיים לא מתאושש".

בכל זאת, אומר טורון, יחסית למצב הדברים הקשה – השוק ממשיך לתפקד - ולו בחלקו. "רשתות השיווק פתוחות, ואנחנו ממשיכים לספק סחורה. האירופאים כנראה עוד לא הבינו עד כמה המצב גרוע. התקווה שלי היא שאנשים בתוך האיחוד שתומכים בהישארות של יוון בתוכו, יפעילו מספיק לחץ מצד אחד, וגם היוונים – מהצד השני. אנשים מאוד כועסים ממה שמתרחש כעת. כל יום שעובר שבו הבנקים והבורסות סגורים, הוא הפסד של מיליוני אירו".

גם ט'אניוסיס חושש לעסק שלו. "אמנם אני לא מייבא", הוא אומר, "אבל ברגע שאנשים נמצאים בצרות כלכליות, הם לא מוציאים כסף, ואז גם אני נפגע. מי יצרוך את השירותים שלי? אני לא יכול כרגע לשלם משכורות לעובדים", הוא מודה. "הפחד הגדול שלי הוא שממשלת ציפראס תמשיך בתוואי הנוכחי שלה. אם נחזור לדראכמה היחידים שירוויחו מכך הם התיירים. היוונים יהיו בצרות. המצב הכלכלי ביוון השתפר דרמטית מאז הכניסה לאירו, ואני לא יכול להעלות בדעתי חזרה לאחור. זה אסון".