שישה דברים שאומרים לנו על מתווה הגז:
המחיר שנקבע במתווה הוא זה שהיה נקבע אילו התקיימה בשוק תחרות (יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, פרופ' יוג'ין קנדל)
האמת: המחיר שנקבע במתווה הוא מונופוליסטי על פי כל הגדרה. מדובר בממוצע מחירים שנקבעו בחוזים בין חברות הגז ללקוחות. כל החוזים נסגרו כששותפות תמר היתה במעמד של מונופול בשוק. כשתמר נאלצה להתחרות בגז מיבוא מצרי, היא ניהלה מו"מ עם חברת החשמל על הסכם במחיר הנמוך ב-20% מהמחיר שנקבע במתווה.
"70% משטחי הים של מדינת ישראל פתוחים לחיפושי גז אבל איש אינו מגיע חוץ מנובל אנרג'י" (יו"ר דלק קידוחים, גדעון תדמור, רומז שהרגולציה הישראלית מגרשת משקיעים)
האמת: הרגולציה אכן בעייתית, אבל ספק אם זו הסיבה להפסקה בחיפושים. 99% מכדור הארץ אינו בשליטת הרגולציה הישראלית וגם שם לא מחפשים גז. המניע לחיפושים הוא הסיכוי למצוא גז והאפשרות למצוא לגז קונים. על פי הערכות הגיאולוגים אין בישראל סיכוי לתגליות נוספות בסדר גודל של תמר ולווייתן, והסיכויים למצוא לגז קונים מפוקפקים לא פחות.
"מחיר הגז שנקבע במתווה סביר, מכיוון שהוא נמוך בהשוואה למחיר ברוב העולם" (שר האנרגיה, יובל שטייניץ, בהצגת המתווה לעיתונאים)
האמת: המחיר אכן דומה לממוצע, אבל אין הגדרה עולמית למחיר "סביר". על-פי מפיקי גז לקוחותיהם חיים בשלום גם עם מחירים נמוכים בהרבה מהמחיר שנקבע במתווה, ואין סיבה שלא נשאף לרף התחתון של המחירים העולמיים. ועדת ששינסקי הניחה תשואה של 18% על ההון שהשקיעו חברות הגז, והגדירה אותה כתשואה סבירה. מהגדרה זו נגזר מחיר הנמוך לפחות ב-10% מהמחיר שנקבע במתווה.
"עם גז יקר מארבעה דולר לא תוכל התעשייה להתחרות בשווקים" (יו"ר אסם לשעבר, דן פרופר)
האמת: ישראל היא יצואנית משמעותית יחסית לגודלה גם בימים שבהם היה מחיר האנרגיה גבוה בהרבה. אין מדינה תעשייתית שמחיר הגז בה נמוך מ-4.5 דולר, וממילא מחיר הגז שנקבע במתווה לא ישנה את מחיר החשמל שתשלם התעשייה בשנים הקרובות. לתעשייה המסורתית בישראל יש בעיות רבות. מחירי האנרגיה אינם נמנים עמן.
"אם לא נמהר לייצא גז, איראן, לבנון ומדינות אחרות ישתלטו על השוק" (שר האנרגיה, יובל שטייניץ)
האמת: הגז האיראני רחוק מלהגיע לאגן הים התיכון. הסנקציות על איראן לא יוסרו בקרוב, גם אם ייחתם הסכם הגרעין - וגם אז יעברו שנים רבות עד שפיתוח שדות הגז ומערכות ההולכה יוכלו להגיע ללקוחות הפוטנציאליים באזור. בלבנון תקועים מכרזי הגז בגלל מחלוקת פנימית ואין תאריך יעד לפיתוח השדות. לעומת זאת, הסכמי היצוא של הגז הישראלי למצרים תלויים על בלימה, וגם אם ייחתמו ספק רב אם יתקיימו לטווח ארוך. למצרים עתודות גז עצומות, ובעתיד היא אינה צפויה להזדקק ליצוא הישראלי.
"יש להטיל פיקוח על המחירים כי המתווה יאפשר למונופול הגז להכתיב גם בעתיד את מחיר השוק" (שר האוצר לשעבר, יאיר לפיד)
האמת: המתווה קובע מדיניות פיקוח על המחירים אבל היא הססנית ולא ברורה. היא צופה שתתפתח בעתיד תחרות בענף, אבל ספק אם תתקיים תחרות אפקטיבית גם אם יופיעו מתחרים נוספים. התנאים להקלה בפיקוח צריכים להיות מחמירים בהרבה מאלה שהוצגו במתווה. מול המונופול החזק של הגז חייב להתייצב רגולטור תקיף. המתווה שגובש אינו מבשר טובות בעניין זה.