דו"ח: תקציבי משרדי הממשלה מפלים בין נשים לגברים

יותר ממחצית העובדים במגזר הציבורי הן נשים – אך שכרן נמוך בעשרות אחוזים מזה של הגברים העובדים לצדן, ורק מיעוטן משמש בתפקידי ניהול בכיר. במקביל, רוב מקבלי הסיוע הכספי בתחום הרווחה והסיעוד בישראל – הן נשים. נתונים אלה ואחרים עולים מניתוח מגדרי ראשון שביצעו משרדי הממשלה ויחידות הסמך לתקציביהם בשיתוף מרכז אדווה, ומתפרסם כאן לראשונה. הניתוח נעשה בעקבות יוזמה שהובילה ח"כ ד"ר עליזה לביא (יש עתיד), כשכיהנה כיו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה בכנסת הקודמת, שנהפכה להחלטת ממשלה באוקטובר 2014.

ההחלטה לניתוח תקציב המדינה באופן מגדרי, חייבה את המשרדים לבחון בהיבט זה 10% מתקציבם – שיעור שיגדל ל-100% עד 2018. היום (ד') מקיימת הוועדה לקידום מעמד האשה בכנסת דיון בממצאים. על-פי לביא, "החלטת הממשלה נועדה להתממש כבר בתקציב 2015, ורבים ממשרדי הממשלה כבר הכינו תקציבם לקראת תקציב 2015 בהתאם לה. אני רוצה שהחשיבה הזו תיטמע במערכת, ולכן אגיש גם הצעת חוק בעניין. החלטות ממשלה ניתן לבטל. חוקים לא".

לדברי ח"כ לביא, "אני שואפת לכך שכל משרד ומשרד ינתח את כל התקציב לפי היבטיו המגדריים, כשהמטרה היא לקדם שקיפות ויעילות בתהליך התקצוב בכדי להגדיל את השוויון בין גברים ונשים. בתחום התחבורה למשל - כיצד נשים ייצאו לעבוד אם אין תחבורה ציבורית בשעה הרלוונטית להן? אוטובוסים יוצאים מהכפרים הערביים, למשל, ב-07:00. זו שעה בלתי אפשרית לנשים, שרבות מהן מביאות ילדים למסגרות החינוך ב-07:30-08:00".

ב-2014 נשים היו פחות מ-38% מכלל הדירקטורים בחברות הממשלתיות – ירידה לעומת שיעור של 48% ב-2013. יצוין כי ייתכן אם נתונים אלה כוללים בתוכם דירקטורים ששובצו לתפקידם לאחר הליך "נבחרת הדירקטורים 2014". ההליך אמנם חרת על דגלו קידום נשים – ומחצית מחברי הנבחרת מ-2014 הם נשים – אך לא ברור עד כמה הצליח לממשו, בשל שיבוץ חלקי של חברי נבחרת אלה.

על-פי הנתונים, גם ברשות המסים ובמשרד ראש הממשלה מתקיימת הקלישאה "נשים במינהלה – גברים מנהלים". נשים הן אמנם כמחצית מעובדי רשות המסים ואפילו רוב (53%) מקרב העובדים המצטיינים ברשות – אך רק 14% מהן חברות בהנהלה המצומצמת. ב-2015 נשים הן אף רוב (54%) מקרב העובדים במשרד ראש הממשלה – 649 עובדים בסך הכל. עם זאת, ייצוגן בדרגי הניהול הבכיר (דרגת ראש אגף ואילך) הוא 27% בלבד.

במשרדי ממשלה נוספים נראים בבירור פערי שכר גדולים בין נשים לגברים – די בדומה לפער בשכר הממוצע בישראל בין גברים לנשים, 34%. במשרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים היו נשים כמחצית מכלל העובדים, אולם השתכרו 32% פחות (12,227 בחודש בממוצע) בהשוואה לגברים, ששכרם הממוצע בשלושת הרבעונים הראשונים של השנה שעברה היה 18,136 שקל. בחישוב שנתי, סך הוצאות השכר עבור נשים במשרד היה כ-16.9 מיליון שקל – לעומת כ-23.9 מיליון שקל לגברים.

בנוסף, נשים הן אמנם 50% מעובדי משרד התקשורת, אך גברים צוברים שעות רבות נוספות הרבה יותר (291 שעות) בהשוואה לנשים (206), מה שכמובן משפיע על השכר.
גם במשרד החקלאות נשים הן כמעט מחצית מעובדי המשרד (46%), אך משתכרות הרבה פחות מהקולגות הגברים. פערי השכר מגיעים לכ-34% לטובתם של גברים (כ-17,000 גברים; 12,673 נשים). פער של 28% ניכר גם בשכר הפנסיוני של גברים מול נשים – השכר שמשמש לקביעת ההפרשה לפנסיה. הסיבה לכך לפי משרד החקלאות: נשים מכהנות בתפקידים מדרג נמוך יותר.

הפערים נמצאים גם בגופים ממשלתיים: ברשות הממשלתית למים וביוב, למשל, 57% מהעובדים הם גברים ו-43% מהעובדות נשים, אך 68% מתקציב השכר מופנה לגברים בעוד רק 32% ממנו לנשים – מה שמעיד, בין השאר, על פערי שכר. על-פי הרשות, היא פעלה ב-2014 לצמצום הפערים באמצעות הקמת ועדה "שתפקידה לבחון ולקבוע קריטריונים להקצאת רכיבים שאינם פנסיוניים (שעות נוספות, תקני רכב שירות וכו') בין המגדרים", והעברת הדרכה לעובדות "בנושא הכנה להתמודדות במכרזי כוח אדם". ב-2015, כך צוין, מתוכננים שינויים ארגוניים נוספים.

נתונים חיוביים יחסית מגיעים מרשות מקרקעי ישראל, שם מספר העובדות (504) יותר מכפול לעומת מספר העובדים (233), וגם שיעור המנהלות (11%) גבוה בהשוואה לשיעור המנהלים (8%).

מנתוני משרד החוץ עולה כי גברים הם רוב מוחץ מקרב עובדי המשרד – וזאת ככל הנראה בשל דרישות התפקיד, הכרוך בתזוזות גיאוגרפיות מרובות. גברים הם 82% מקרב עובדי המטה; 87% מקרב השליחים בחו"ל ו-69% מקרב העובדים המקומיים בנציגויות (עמ"י) – עובדי המשרד בדרג נמוך יותר.

במשרד החינוך, אם להסתמך על נתוני 2014, אין הפתעות: נשים הן רוב מוחץ מקרב עובדי ההוראה והחינוך. עם זאת, ככל שההוראה היא לילדים בוגרים יותר, כך נוכחותן פוחתת, מה שמעיד גם על התרכזותן של נשים בדרג השכר התחתון. כך קורה, שנשים הן 99% מקרב עובדי החינוך בגני הילדים; 86.8% מקרב מורי היסודיים; 77% מקרב המורים בחטיבת הביניים; וכ-70% מקרב מורי החטיבה העליונה.

מנתוני משרד המדע עולה כי על אף שנשים הן רוב מקרב מקבלי המלגות, הן מיעוט מוחץ (19%) מקרב מקבלי מענקי המחקר, מה שעשוי להעיד על תת-הייצוג של נשים בקרב הדרגים הבכירים באקדמיה.

גם בתחום היזמות רואים תת-ייצוג צורם ובולט מאוד לנשים. החטיבה להתיישבות, המסייעת ליזמים המתיישבים בפריפריה במגוון תחומים, הקצתה ב-2014 7.8 מיליון שקל לגברים, ורק כ-600 אלף שקל לנשים. "ייתכן כי התפלגות המגדרית החדה של הקצאת הסיוע, נובעת מן ההרכב המגדרי של אוכלוסיית הפונים בבקשות הסיוע", נכתב בדו"ח המנתח את הנתונים. משרד התיירות הקצה תקציב יזמות ב-2013 ליזמת אחת בלבד – אך גם במקרה זה מדובר ביזמת בבעלות משותפת עם גבר.

מגמות אלה של תת-ייצוג חריף בתחום היזמות, תקפות כמובן גם לתעשיית ההיי-טק. המדען הראשי במשרד הכלכלה דיווח כי לפי נתוני למ"ס 2013, נשים הם 36% מהשכירים בתעשיית ההיי-טק, בדומה לנתוני האיחוד האירופי. בכל הנוגע לתוכניות היזמות שמספק המדען הראשי ליזמים ב-2015 – תנופה והחממות הטכנולוגיות – נשים הן רק 5% מיזמי "תנופה" (המסייעת ליזמים בתחילת דרכם) ו-8% בלבד מיזמי החממות. משרד הכלכלה מצטט מדו"ח "ועדת ההיגוי הבין-משרדית להגדלת היצע כוח האדם המיומן הנדרש לתעשייה עתירת הידע" – שם מיוחסים חלק מהפערים למערכת החינוך, כאשר בנות 8-12 נוטות להסתייג מלימודי המדעים והטכנולוגיה.

ואם לא די בכל אלה, הרי שלפי הדו"ח נשים הן גם מקרב הנעזרים בשירותים החברתיים ומקרב מקבלי הסיוע בישראל. על-פי משרד הרווחה, נשים הן רוב (65%) מקרב המשתמשים בשירות לזקן והמקבלים מימון להשמת הילדים במעונות יום (63%).

על-פי הביטוח הלאומי, ב-2013 היו נשים 63% מכלל מקבלי הקצבאות. "במרבית הקצבאות", ציינו בביטוח הלאומי, "כמו – זיקנה ושאירים, סיעוד, הבטחת הכנסה וכמובן בגמלאות המזונות והאמהות – חלקן של הנשים גבוה מזה של הגברים, ובחלק קטן יותר מהקצבאות כגון נכות ונפגעי עבודה, חלקם של הגברים גבוה יותר". בקצבת אבטלה חלקן של הנשים במספר המקבלים גבוה יותר, בהשוואה לגברים, אך בגלל פערי השכר במשק –חלקן בסך התשלומים של דמי האבטלה נמוך יותר.

על-פי נתוני משרד הבריאות, נשים הן רוב מקרב הקשישים הסיעודיים בישראל – כאלה הזקוקים לאשפוז במוסד או במחלקה לתשושי נפש (מכונים קוד סיעודי). בספטמבר 2014 שיעור הגברים הזכאי ל"קוד" היה כ-31% לעומת שיעור של 69% אצל הנשים. הסיבה לפער על-פי משרד הבריאות היא הפער בתוחלת החיים בין זו של נשים (83.6) לגברים (79.9).

נשים נוסעות יותר מגברים בתחבורה ציבורית – כך עולה מנתוני 2013 של משרד התחבורה – ואין הדבר מפתיע. מאחר שנשים משתכרות בממוצע פחות מגברים, ועובדות יותר במשרות חלקיות, שיעור האחזקה על רכב פרטי נמוך בהשוואה לגברים.

לפי הנתונים, באוכלוסייה הכללית כ-23% מסך הנסיעות מתבצעות בתחבורה הציבורית (אוטובוסים ורכבת), ואצל נשים – כ-30% מכלל הנסיעות מתבצעות בתחבורה ציבורית באוטובוסים. לפי למ"ס, רק 43% ממחזיקי הרישיון הן נשים. נשים נוטות לעשות שימוש בתחבורה ציבורית בשעות הצהריים ובבוקר, אולם "היצע השירות כיום בשעות הצהריים נמוך מהיצע השירות בשעות הבוקר. בנוסף, נשים רבות אינן נוטות לעבוד במקומות שאין מהם פתרונות ניידות חזרה לביתן במקרי חירום, כגון מחלת ילדים".