פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לפתח את הפריפריה ולא את המרכז

      צעדי הממשלה מתכוונים להוסיף יחידות דיור דווקא במרכז הצפוף. אריה דן קורא לחשיבה ארוכת טווח ולהתמקדות בפיתוח הפריפריה הרחבה

      תל אביב (ראובן קסטרו)
      תל אביב (צילום: ראובן קסטרו)

      בהחלטה לקדם תכנון ובנייה של עשרות אלפי דירות בגוש דן הצפוף, מדינת ישראל ויתרה על הפריפריה. לא רק על הנגב והגליל, אלא גם על קריית מלאכי, רמלה, לוד, צור יצחק, אשקלון ועוטף ירושלים. זו לפחות המשמעות של החלטת המדינה שלא להחליט כיצד להשתמש במשאב הכי איכותי שלה, הקרקע, לכיוון של פרישת האוכלוסייה הרצויה בשנים הבאות בישראל.

      המדינה אמורה באמצעות הרשויות המקומיות, משרד הבינוי ומוסדות התכנון לכוון את תפרוסת האוכלוסייה העתידית שלה. בפועל אין היום אסטרטגיה ואין קביעת מדיניות להעדפת הפריפריה, אין יד מכוונת ואין חשיבה אסטרטגית בנושא. הממשלה, הפקידים במשרדי הממשלה וכל הגורמים המקצועיים המעורבים לא באמת מתעניינים בסוגייה הזו – מבחינתם צריך לדחוף עוד ועוד פרויקטים למגורים לתוך הפקק שנקרא – תל אביב וגוש דן.

      שלא יהיו טעויות, ההחלטה להציף כביכול את המרכז הצפוף בפרויקטים למגורים לא מונע משיקולים אסטרטגיים, אלא דווקא משיקולים פופוליסטיים זולים. לטעמי, לפעמים הציפייה לכותרות הגדולות בכלי התקשורת גוברת על שיקול חשוב יותר כמו חיזוק ערים קרובות למרכז שעדיין זקוקות למוערבות הממשלה. אותם מקבלי החלטות בוחרים להשקיע בדיוק איפה שזה לא נחוץ ולא נכון לטווח הרחוק. ההסברים מטעמם שרק ככה ניתן יהיה להוריד את מחירי הדירות מגוחכים ולא עומדים במבחן המציאות.

      ב-1991, כמנכ"ל משרד הבינוי תחת אריק שרון, ראינו שעת כושר מבחינתנו לנצל את המחסור בדיור למגורים שאמור לקלוט את גל העלייה האדיר גם להשגת יעדים נוספים והם: פיתוח אזורי, השגת יעדי פיתוח אסטרטגיים ועוד. לכן, מפת האזורים והיישובים שבהם התמקדנו כללו בעיקר יישובים בנגב, בגליל, בירושלים וסביבותיה, וכמובן ביישובים לאורך הקו הירוק (כביש 444) ויישובים כפריים ועירוניים קרובים למרכז.

      הצלחנו כי לקחנו החלטה, חשבנו קדימה, הסתכלנו על ההשלכות. הכי נוח היה להביא את כל העולים מחבר העמים למרכז הארץ, לבנות מהר ולסגור את הסיפור. בפועל, דאגנו לפרוש אותם בכל הארץ – באילת, בקריית שמונה, בדימונה, בשדרות, בעפולה והרשימה עוד ארוכה. מה שאריק שרון הבין אז, הפקידים במשרדי הממשלה עדיין לא מבינים היום.

      מבחינתי הפריפריה בישראל היא כל המדינה מלבד גוש דן. הערים הסמוכות למרכז הצפוף כמו רמלה, לוד, קריית גת, קריית מלאכי ואשקלון - פריפריה לכל דבר, לרוב נגישות לתל אביב יותר משהוד השרון נגישה לתל אביב, למשל. יחד עם זאת, אמצעי הסבסוד חייבים להיות מדורגים כאשר הפריפריה הרחוקה מקבלת הטבות ומענקים גבוהים יותר.

      האבסורד ממשיך לחגוג. בגופי התכנון החליטו על בניית 30 אלף יח"ד במתחם התע"ש ברמת השרון, על בנייה של יותר מ-140 אלף יח"ד בגוש המרכז הצפוף, אבל בפועל החלטה זו תוביל להמשך הזנחת הפריפריה המורחבת. הרי אם אוכלוסייה תצטרך לבחור בין דירה במרכז הצפוף לבין ערים כמו לוד וקריית גת – הם יבחרו במרכז, אבל תפקיד המדינה הוא לגרום להעדפה למעבר מרצון לפריפריה המורחבת כדי לאזן את תפרוסת האוכלוסייה. ניתן לעשות זאת רק עלי ידי הגדלת חוסר האטרקטיביות בתל אביב ובגוש דן לעומת הפריפריה. צריך להפסיק ולשווק קרקעות בגוש הצפוף, להקטין תוכניות ולבנות רק במינימום האפשרי.

      מי אם לא המדינה יכול לבצע מהלך שכזה? למדינה יש יתרון כיוון שהיא שולטת בקרקעות והיא היחידה שיכולה לכוון את האוכלוסייה. המדינה חייבת לשלוט בכמות הדירות שייבנו במרכז כדי ליצור העדפה למעבר מרצון לפריפריה המורחבת. כרגע זה בעיקר נראה שמקבלי ההחלטות בעיקר לא מבינים את המפה של מדינת ישראל.

      הכותב הוא מנכ"ל מגדל טופ נדל"ן, ולשעבר מנכ"ל משרד השיכון הבינוי, התחבורה והפנים