לאחר שני עשורים שבהם רכשה ארה"ב וצרכה הרבה יותר מאשר ייצרה, האם הגיע הזמן לפרוע את החשבון? בנקאים ומדינאים כלכליים רבים שהתכנסו בסוף השבוע בוואשינגטון לוועידה השנתית של קרן המטבע והבנק העולמי מעריכים כי אכן כך יהיה בקרוב.
"הפער הנוכחי בין הצמיחה הריאלית בביקוש המקומי לתוצר הריאלי אינו בר-קיימא", התריעה קרן המטבע בסקירה של הכלכלה העולמית. להערכתה, חוסר האיזון בכלכלת ארה"ב הוא כעת כה חמור עד שהוא "מאיים" על היציבות הפיננסית הגלובלית.
במשך שנים נראה היה כי כוח הכבידה אינו חל על ארה"ב, בין השאר, בשל גירעונות סחר הולכים וגדלים. ואולם מכיוון שהצמיחה במשך רוב שנות ה-90 היתה כה מהירה, פעלה כלכלת ארה"ב כמעין שואב אבק - שואפת לקרבה השקעות זרות במאות מיליארדי דולרים מדי שנה.
התוצאה היתה מפגן להטוטים כמעט בלתי אפשרי - צורך אדיר בהון זר שאינו מחליש את המטבע המקומי - והוא עורר אימה בקרב בנקאים זרים, אשר לא האמינו כי ארה"ב מסוגלת להתמיד בו במהלך תקופה כה ארוכה.
הגירעון בחשבון השוטף של ארה"ב במחצית הראשונה של 2002 היה 242.5 מיליארד דולר, ונראה כי הוא יגיע לשיא של 500 מיליארד דולר עד סוף השנה. להערכת קרן המטבע, ארה"ב מושכת כיום כ-6% מהחיסכון הגלובלי למימון הגירעון הזה. יפאן, שכלכלתה דואבת כבר יותר מעשר שנים, מייצאת 1.5% מהחיסכון העולמי, הרוב לארה"ב.
כלכלנים בקרן המטבע ובמוסדות אחרים חוששים כי משקיעים יאבדו באחת את התיאבון לנכסים דולריים, אם יגיעו למסקנה כי ארה"ב אינה מסוגלת להמשיך לצמוח בקצב מהיר יותר מאשר שאר העולם.
"אחרי בועת המניות ובועת הטכנולוגיה, הבועה האחרונה שנשארה היא הדולר", אומר פרד ברסטן, מנהל מכון הכלכלה הבינלאומית בוואשינגטון. ירידה חדה בשער הדולר תייקר את המוצרים הזרים בארה"ב, ולכן היא תפגע ביצוא לארה"ב ובצמיחה בכלכלות רבות בעולם. בשנים החולפות היה היצוא לארה"ב אחד ממקורות הצמיחה החשובים ביותר בעולם.
ברגסטן מעריך כי הסיכוי לקריסת הדולר נשאר נמוך, מכיוון שהיסודות הכלכליים של ארה"ב בכל זאת איתנים. אך הוא טוען כי אין מנוס מתיקון בשערו, וכי ממשל בוש חייב לנקוט פעולת מנע בהתערבות בשווקים הפיננסיים, כדי להוריד בהדרגה את שערו של הדולר ב-20%-10%.
"הדולר נחלש בהדרגה בששת החודשים הראשונים של 2002, וההיחלשות הטבעית הזו לא ליבתה את האינפלציה", הוא מציין. ואולם מאז יולי הדולר שוב התחזק. יצרניות אמריקאיות מייחלות לדולר חלש יותר כבר שנים, מכיוון שחוסנו שוחק את כושר התחרות שלהן בעולם.
אכן, כלכלנים בארגון היצרנים טוענים כי היצוא האמריקאי נפל קורבן למניפולציה של שערי חליפין בידי יפאן וסין. לטענתם, פועלות שתי המדינות האלה למניעת התחזקות במטבעות שלהן, וכתוצאה מכך גדל גירעון הסחר של ארה"ב בכ-100 מיליארד דולר בשנה.
ואולם שר האוצר של ארה"ב, פול אוניל, טוען כי על השווקים לקבוע את שערי החליפין, ולדידו הגירעון בחשבון השוטף הוא לא יותר מאשר מספר שמשמעותו בעולם העסקים האמיתי זניחה.
אם ימשיך כסף זר לשטוף את ארה"ב לשמור על חוסנו של הדולר, משמעות הדבר היא כי ארה"ב היא יעד השקעות מועדף, אומרים במשרד האוצר של ארה"ב. "מה אנחנו יכולים לעשות בעניין?" אומרים בכירים במשרד.
כלכלנים בקרן המטבע מודים בבעיה, ומציינים כי "הפתרון האידאלי" לחוסר האיזון הזה הוא האצת הצמיחה ביפאן ובאירופה, באמצעות רפורמות מבניות בשוקי העבודה ובשוקי המוצרים והשירותים. לכאורה, כל שביכולתה של ארה"ב לעשות הוא להתערב בשוקי המטבע. אוניל וממשל בוש מתנגדים.