אם לשפוט את תמונת המצב גם על סמך הכנסותיה של רשות שדות התעופה מפעילות מסחרית שהסתכמו בשנה החולפת בלמעלה ממיליארד שקל - אז נראה כי מתחם הדיוטי פרי בנתב"ג לא צריך "להשתגע" כדי לתמרץ את 14.2 מיליון הנוסעים שעוברים בו מדי שנה לפתוח ארנקים.
יורם שפירא, סמנכ"ל חטיבת המסחר ברשות שדות התעופה, זוקף את ההצלחה המסחררת של הדיוטי פרי הישראלי למגוון החנויות ולמבנה הנגיש והוויזואלי שלהן.
"חנויות הדיוטי פרי", כך הוא אומר "ממוקמות סביב כיכר, למבנה העגול הזה - בניגוד לחנויות בשדות רבים בעולם הבנויים לאורך - יש יעילות כלכלית גבוהה פר מטר רבוע. גם המזרקה המפורסמת במרכז הכיכר הוצבה לא רק בגלל היופי, אלא כדי להשרות עלינו רוגע. וכשאנחנו רגועים אנחנו קונים יותר. אמצעי נוסף הוא תאורת יום המבליחה מהסקיי-לייט הפעור מעל הכיכר שגם כן משפר את מצב-הרוח שלנו ושימו לב רק לנתון הבא, עיקר הקניות בדיוטי-פרי מתבצעות בלילה, בין השעות 3:00 ל-6:00".
גם מקומו של חוש הריח לא נפקד הודות לניחוחות העולים מבתי הקפה ומדוכני האוכל.
מלבד אמצעים אלו ישנו גורם נוסף ומאוד משמעותי שעומד בסתירה מוחלטת לתרבות הצריכה של המאה ה-21 - זו שבה הצרכן מבצע סקר שווקים מקדים באינטרנט כדי לבחור במוצר המתאים לו ובמחיר המשתלם עבורו. החנויות בדיוטי פרי מאלצות את הצרכן לקנות בתנאים של חוסר ודאות והצרכן אינו יודע האם העסקה שהוא עומד לעשות היא אכן העסקה הכי משתלמת עבורו באותו רגע.
למעשה, הלקוחות בנתב"ג נמצאים בסיטואציה אידיאלית מבחינת החנות - הם לקוחות שבויים, אין חנויות מתחרות במתחם, הם בלחץ של זמן לא להפסיד את הטיסה, והם בתחושה של "הזדמנות חד-פעמית". כשמוסיפים על כל זה את הנחת המוצא שלהם, שהמחיר נמוך משום שהמוצר פטור ממס - מבינים מדוע אנחנו משאירים שם כל-כך הרבה כסף.