מי ששם לב לסימנים המוקדמים לקריסת נגה ופלד גבעוני ברח בזמן

מי שעוקב אחרי פרשת קריסתה של קבוצת נגה, שרב בה עדיין הנסתר על הגלוי, עשוי למצוא קווי מתאר דומים להפליא לאלו של קריסתה של קבוצת פלד גבעוני. קווי המתאר האלו, עשויים לעזור לציבור המשקיעים בבואם לבחון השקעות חדשות בעתיד, ולנסות להיזהר שלא ליפול ברשתם של מי שמבטיחים גדולות ונצורות, ובסופו של יום מותירים את המשקיעים כמו גם את העובדים בחברות המתמוטטות, מול שוקת שבורה. השחקנים בשתי הפרשיות אולי שונים, אבל העלילה והרמזים המקדימים שבישרו על הנפילה הממשמשת ובאה כבר ניתנו עוד הרבה קודם לכן.



1. העבר המרשים של ראשי הקבוצה: בדיקה מדוקדקת יותר בעברם של ראשי הקבוצות המתמוטטות, היה עשוי להתוות למשקיעים תמונה כללית אודות התרבות העסקית הבעייתית של ראשי הקבוצה. איציק גולדנברג, מבעלי השליטה בחברת נגה אלקטרוטכניקה, עשה את ההיכרות הראשונה שלו עם שוק ההון בתחילת שנות ה-90, כשהצליח לגייס 10 מיליון שקל מציבור המשקיעים. למותר לציין כי ההשקעה הזו הניבה למשקיעים הפסדים כבדים כמו גם לבנק לאומי שהיה המממן העיקרי של גולדנברג בסיבוב הקודם שזה עשה בבורסה. גם לטל יגרמן, "המוח" שמאחורי הפעלתנות הבורסאית של קבוצת פלד גבעוני, היה עבר עשיר ולא מחמיא במיוחד בשוק ההון הישראלי.זה היה מבעליה של חברת לונג השקעות ומירומית, שמהר מאוד סיימו את דרכם הבורסאית במפולת בבורסה בשנת 1994, כשהן מלוות בתביעות משפטיות נגד ראשי החברה ובהם יגרמן עצמו.



מסקנה: מי שלו עבר מפוקפק בשוק ההון וניכשל סביר להניח כי ינסה לשחזר את המהלכים שכשלו רק שהפעם הנזקים עשויים להיות גדולים הרבה יותר



2. התנהלות הדח"צים והדירקטוריון: המידע היחידי שמקבל ציבור המשקיעים אודות החברות הבורסאיות, הוא באמצעות דיווחים מידיים ודו"חות כספיים. בשתי הפרשיות, הדו"חות הכספיים לא שיקפו נאמנה את מצבן של החברות בקבוצות שקרסו, וטמנו בחובן מידע נפיץ שבעלי החברות העדיפו לשמור לעצמם. תפקידו של הדירקטור מטעם הציבור הוא לשמור על האינטרסים של הציבור המחזיק במניות החברה. דח"צ הממלא את תפקידו נאמנה, ומתריע על בעייתיות בדיווחי החברה לציבור, מסתכן למעשה באיבוד משרתו, שכן לחברה אין יותר כל אינטרס להעסיקו. דווקא משום כך, דיווח של דח"צ על אי סדרים בקבוצה, כפי שהיה בקבוצת פלד גבעוני וכפי שהיה בקבוצת נגה, אמור להיות אמין ולשמש לציבור המשקיעים כתמרור אזהרה לגבי המתרחש בקבוצה. הוא נוכח בישיבות הדירקטוריון הוא חבר בוועדת הביקורת של החברה, והוא אמור לדעת, אם הוא עושה את תפקידו בנאמנות, לחשוף מידע בעייתי במידה והוא מגלה אותו. אלא שישנם כאלו שמעדיפים שלא להסתבך עם ראשי הקבוצה ומעדיפים פשוט להתפטר. מכיוון שכך, גם אם בדיווחים המידיים של החברה לבורסה מסתיימת התפטרותו של הדח"צ במילים, "ההתפטרות אינה כרוחה בנסיבות שיש להביאם לידיעת הציבור", הרי שטוב יעשו המשקיעים, אם יחקרו לעומק כל התפטרות פתאומית של דח"צ גם אם היא מוסברת בתירוצים שונים ומשונים.



3. עסקות נטולות היגיון כלכלי: המשפט "מה שהולך כמו ברווז ונשמע כמו ברווז, כנראה באמת ברווז", מתאים כאן לשתי הפרשיות. במקרה של קריסת קבוצת פלד גבעוני, ניסו ראשיה להסביר במשך שנה מדוע רכישת החברות בקבוצה שבוצעה בעשרות ולעתים במאות אחוזים מעל שווי השוק, היו כלכליות ויניבו בעתיד רווחים של עשרות מיליונים. בסופו של דבר, התברר כי ראשי הקבוצה אומנם הרוויחו עשרות מיליוני שקל באמצעות העברת כספים לחברות פרטיות שבבעלותם, אך מי ששילם את המחיר היו בעלי המניות בחברות הציבוריות. במקרה של נגה, הסיפור דומה. בדו"חות הכספיים של נגה טכנולוגיות לרבעון הראשון של השנה, מציינת החברה כי שווי ההשקעות שלה על פי ההערכת השווי שערכה חברת פורסייט, עומד על 270 מיליון שקל וכי נכון למועד פרסום הדו"חות (31 במארס 2002) לא חלה ירידת ערך בשווי זה. ברבעון השני של השנה כשהחבל סביב צווארה של נגה התהדק, הודיעה לפתע החברה כי בכוונתה לבצע, לפתע, הפרשה לירידת ערך בהיקף של 20-30 מיליון שקל. האם ההפחתה הזו לא היתה נדרשת עוד קודם לכן?



כנראה שכן, אם בודקים את הערכת השווי שהוזמנה על ידי החברה שנה קודם לכן, ובוצעה על ידי חברת פורסייט. המשקיעים היו מגלים כי שווי הנכסים של נגה אמנם הסתכם בכ-270 מיליון שקל, אך השווי הכלכלי (בניכוי החובות של החברה ודמי הניהול שנטלה) עמד על 160 מיליון שקל בלבד והצריך ביצוע הפחתות.



בסיכומן של שתי הפרשיות שעדיין לא הגיעו אל קיצן, ניתן לומר בוודאות כי הסימנים לקריסתן של החברות הללו היו ניתנים לאיתור, מי יותר ומי פחות. בכל מקרה, ברור לכולם כי גל ההתרסקות של החברות במשק עדיין לא הגיע לקיצו, ולא נתפלא עם הסימפטומים של טרום ההתרסקות שהצגנו כאן, יחזרו על עצמם גם בגל הבא עלינו לרעה.