שר האוצר החליט להוריד את המע"מ ל-17% כדי להאיץ את הצמיחה. מסתבר כי בשנה האחרונה, בעקבות מאמצים גדולים של רשות המסים נהנה האוצר מגבייה עודפת של מסים. יחד עם זאת, מתגברים הסימנים למיתון מתקרב לאור האטה בביקושים המקומיים, בצריכה ובהשקעות, העליה הצפויה של הריבית. על פי האוצר, הורדת המע"מ עשויה להאיץ את הצמיחה במשק שכן הוזלת מע"מ תוביל להוזלת מחירים רוחבית.
נחמד. קודם מפחידים אותנו, אחר כך גובים מאיתנו ובסוף משחקים עם התקציב. לצערי בישראל אין גבית מס אמת, אין אחידות בגבית מסים ולעיתים גם אין הגיון. קחו למשל את נושא ההכרה בהוצאות טיפול בילדים.
אין חולק על כך, וכך גם נפסק על ידי בית המשפט העליון בפרשת ורד פרי, כי הוצאות טיפול בילדים מהוות הוצאה שעשויה לייצור הכנסה. יחד עם זאת, האוצר, באמצעות רשות המסים, דאג לאיין פסיקה זו ולמנוע הכרה בהוצאה משמעותית זו ממשקי הבית העובדים.
מה שעמד ועדיין עומד בבסיס החלטת האוצר הינה הטענה, אשר הועלתה בדיון בבית המשפט העליון, ולפיה העלות הכספית של הכרה בהוצאות טיפול בילדים נאמדת בשלשה מיליארד שקל בשנה. שכן אומנם אלו משולמות כהכנסה למטפלות אך המטפלות אינן מגיעות לבסיס המס (או למינימום) ולכן מדובר כאן על אובדן נטו של הכנסות ממסים ובכך יש משום השפעה מהותית על תקציב המדינה כולו.
כמובן שמנגד ניתן לטעון טענות רוחב רבות ואחת מהן הינה כי מדיניות של הכרה בהוצאות טיפול בילדים תביא ליציאה מוגברת של נשים לעבודה ובהמשך נשים ירוויחו יותר ובהתאם יישלמו יותר מסים.
כיום, על פי החוק, הוצאות טיפול בילדים מטופלות במסגרת נקודות זיכוי. על פי החוק, הוצאה שהוצאה לייצור הכנסה מותרת בניכוי למעט אם הניכוי נאסר או הוגבל על פי חוק (דוגמא לכך הינה הוצאות נסיעה לעבודה). לפיכך ברגע שהמחוקק התערב בעניין זה והגביל את הוצאות הטיפול בילדים למסגרת של נקודות זיכוי, נסגר הגולל על ההכרה בהוצאות טיפול בילדים כהוצאה שוטפת. תוצאה זו מביאה לכך שמשקי בית רבים מוציאים הכנסה מהותית מידי חודש לשם ייצור הכנסתם אך הוצאה זו אינה מותרת בניכוי. בשביל לחדד את הסוגיה, תתארו לכם שבשל מגבלות תקציב היה נקבע כי הכרה בהוצאות שכירות משרד אינה מותרת בניכוי.
מצב דברים זה בו באופן גורף, הוצאה שהוצאה לייצור הכנסה אינה מותרת בניכוי, חותר תחת עיקרון בסיס בדיני המס - חיוב במס אמת. היינו, מיסוי הכנסתו האמיתית של הנישום שהיא הכנסה בניכוי ההוצאות שהוצאו לשם הפקתה. חיוב במס של סכום שאינו משקף את הכנסתו האמיתית של הנישום אינו בגדר "מס הכנסה". אם נישום אינו רשאי לנכות הוצאה שהוציא בייצור הכנסתו, שקול הדבר להטלת "מס ביתר", שכן הכנסתו הנלקחת בחשבון לצורך קביעת החיוב במס גבוהה מהכנסתו האמיתית.
לעניות דעתי, מדיניות האוצר בעניין הכרה בהוצאות של משקי בית הינה מדיניות מוטעית מיסודה. נכון יעשה האוצר באם ישכיל לשנות את כיוון מחשבתו ויחשוב על ההכרה בהוצאות טיפול בילדים כ"סיבסוד" משקי הבית העובדים באמצעות הכרה במה שיותר הוצאות הקשורות לייצור ההכנסה. בכך יממש האוצר עקרונות בסיס בדיני המס שיוכלו לשמש סמן למדיניות מס ברורה, יתמוך ויתמרץ את האוכלוסייה העובדת הצעירה המהווה את מנוע הצמיחה העתידי של המדינה ואשר מצויה בשלבים המאתגרים של חייה. במחשבה אסטרטגית ארוכת טווח אף יותר, ראוי לחשוב על תמרוץ משקי בית עובדים באמצעות הכרה בהוצאות מועדפות, בדומה לארה"ב בה הוצאות משכנתא מותרות בניכוי מן ההכנסה השוטפת.
עו"ד מאיר נוסבאום מומחה בדיני מיסים ומיסוי בינלאומי