בדיקה: כמה עובדים בארץ, כמה מרוויחים ומה ישאר לפנסיה?

במשק עובדים כ-3.3 מיליון שכירים, כ-246 אלף עובדים עצמאיים וכ-44 אלף עובדים שהיו גם שכירים וגם עצמאים. מספר השכירים שהחליפו את מקום עבודתם הגיע לכ-920 אלף, כחמישית מכלל השכירים, ואילו כ-230 אלף מועסקים עבדו במקביל אצל יותר ממעסיק אחד. הנתונים מצביעים על כך שנשים הן כ-57% מהעובדים ביותר ממשרה אחת (משקלן בקרב השכירים הוא 49%).

המספר הזה ממחיש שנשים מועסקות יותר מגברים בעבודות חלקיות ואצל יותר ממעסיק אחד, על בסיס יומי או במספר קטן של שעות עבודה.

מספר השכירים הרב ביותר מועסק בתחום המסחר הסיטוני והקמעונאי (כ-470 אלף), תעשייה וחרושת (כ-310 אלף), מינהל מקומי, מינהל ציבורי וביטחון (כ-307 אלף) ושירותי בריאות, רווחה וסעד (כ-272 אלף).

כ-81% מהשכירים מתגוררים בתחומי היישובים העירוניים וכ-11% ביישובים העירוניים הלא יהודיים. ביישובים הכפריים מתגוררים כ-8% מכלל השכירים, רובם ביישובים היהודיים (מושבים וקיבוצים).

שכר המינימום עומד כיום על 4,650 שקל בחודש, 25 שקל בשעה. לשם השוואה, שכר המינימום הפדרלי בארה"ב עומד על 7.25 דולרים בשעה, כלומר יותר מ-28 שקל בשעה. בעקבות מחאות ציבוריות העלו חלק מהמדינות או הערים בארה"ב את שכר המינימום באופן דרמטי. לוס אנג'לס, למשל, העלתה את שכר המינימום ל-15 דולר, קרוב ל-60 שקל בשעה. מדינת ניו יורק העלתה את שכר המינימום לעובדי מזון מהיר ל-15 דולר בשעה מסוף 2018 ובמחצית 2021 ביתר חלקי המדינה. גם עיריות סיאטל וסן פרנסיסקו העלו את שכר המינימום בשנים האחרונות.

שכר המינימום בישראל, במונחי כוח קנייה, נמוך מהממוצע בהשוואה בינלאומית. שכר המינימום הגבוה ביותר במונחי כוח קנייה משולם בלוקסמבורג ובצרפת (פי 2 מבישראל), אוסטרליה, בלגיה, הולנד ואירלנד. הנמוך ביותר משולם באסטוניה (מחצית משכר המינימום בישראל), צ'ילה, צ'כיה והונגריה.

בישראל כ-25% מהשכירים מרוויחים עד שכר המינימום ואילו כ-42% מהשכירים מרוויחים משכר המינימום ועד השכר הממוצע, מה שמצביע על רמות השכר העלובות במשק.

השכר הממוצע במשק עומד על 9,514 שקל ברוטו בחודש, והשכר החציוני עומד על 6,000 שקל. בין הערים הגדולות השכר הממוצע בירושלים הוא הנמוך ביותר (8,042 שקל), והגבוה ביותר הוא בתל אביב (11,310 שקל).

ההכנסה של משפחה מעבודה שכירה ועצמאית הסתכמה בכ-18 אלף שקל ברוטו בחודש עבודה. בין חמש הערים הגדולות, ההכנסה הגבוהה ביותר הייתה בתל אביב (24,524 שקל), ולאחר מכן בחיפה (21,997 שקל), בראשון לציון (21,812 שקל), בפתח-תקוה (20,588 שקל) ובאשדוד (15,689 שקל).

בירושלים ההכנסה נמוכה משמעותית משאר הערים ועומדת על 12,287 שקל בממוצע בחודש עבודה, בגלל שיעור גבוה של חרדים וערבים. בערים הבינוניות יותר מבחינת גודלן רמות השכר הגבוהות הן ברמת השרון (32,098 שקל), קרית אונו (30,246 שקל), רעננה (28,411 שקל), מודיעין-מכבים-רעות (28,937 שקל) ונס ציונה (27,242 שקל). ברמות הנמוכות ביותר בולטים במיוחד יישובים חרדיים וערביים כמו בני ברק (9,224 שקל), אום אל-פחם (9,580) וכפר כנא (9,578 שקל).

שכר הנשים בחודש עומד על 7,598 שקל ברוטו, נמוך בכ-33% מהשכר הממוצע של הגברים שעומד על 11,358 שקל ברוטו - גבוה ב-50% משכר הנשים.

השכירים בישראל עובדים קרוב ל-170 שעות שבועיות בממוצע, מספר גבוה משמעותית מהולנד, גרמניה, אירלנד, צרפת וקנדה (בין 125 ל-150 שעות שבועיות). סין היא ה"שיאנית" - כ-200 שעות שבועיות בממוצע.

נהוג להתייחס למספר הזכאים לבגרות באחוזים, כלומר שיעור הזכאים מאלה שניגשו לבגרות, אבל כמה בכלל ניגשים מכל קבוצות הגיל? לפי נתוני משרד החינוך, בתשע"ג היו 64,855 נערות ונערים זכאים לבגרות, 53.4% בלבד מקבוצת הגיל שלהם. משמעות הדבר היא שכ-45% מקבוצת הגיל אינה בעלת תעודת בגרות ואינה יכולה להמשיך ללימודים גבוהים. הפערים בין המגזרים בולטים: בקרב יהודים, שיעור הניגשים לבגרות עומד על 92.5% מקבוצת הגיל ושיעור הזכאים הוא 72.2%. בקרב ערבים, שיעור הניגשים הוא 76.4% ושיעור הזכאים הוא 45.7% בלבד. ליותר ממחצית הצעירים בשנתון בחברה הערבית אין כלל תעודת בגרות.

בגרות היא עדיין מפתח להשכלה גבוהה: בתשע"ד החלו כמעט 57 אלף סטודנטים בלימודים האקדמיים (רוב מוחלט מקרב בעלי בגרות). סה"כ למדו במוסדות להשכלה גבוהה 265 אלף סטודנטים.

המשכנתא הממוצעת ב-2015 (ינואר-יולי) עמדה על 572 אלף שקל, ושיעור המימון ביחס לשווי הנכס (LTV) עמד על כ-52%. רוב המשכנתאות (38.9%) בישראל נלקחות על שווי נכס שבין 1.2 ל-2 מיליון שקל, 19.2% מהמשכנתאות נלקחות על נכס בשווי שבין 2 ל-3 מיליון שקל, 18.5% מהמשכנתאות נלקחות על נכס בשווי שבין 0.8 ל-1.2 מיליון שקל, 9.1% מהמשכנתאות נלקחות על נכס בשווי שבין 3 ל-5 מיליון שקל, 8.8% מהמשכנתאות נלקחות על נכס בשווי שבין 400 ל-800 אלף שקל, 3.7% מהמשכנתאות נלקחות על נכס ששוויו עומד על יותר מ-5 מיליון שקל ואילו 1.8% מהמשכנתאות נלקחות על נכס של עד 400 אלף שקל (מתברר שיש נכסים כאלה בישראל). בכל מקרה, שיעור המימון הנמוך יחסית בממוצע מעיד על עזרה משמעותית מההורים המשלימים ככל הנראה את ההון העצמי לילדים, ובמקרים אחרים אף מעבירים להם דירות הנמצאות בבעלותם.

עם ביטול הפנסיה התקציבית במערכת הציבורית, דור מקבלי הפנסיה הצוברת יצטרכו להתרגל לירידה משמעותית בקצבת הפנסיה לעומת שכר הברוטו האחרון שלהם. הפנסיה התקציבית הבטיחה 70% משכר הברוטו האחרון של העובד לצד שורת הטבות משמעותיות ביחס לפנסיה הצוברת (אי-תלות בשוק ההון, הפרשות נמוכות באופן משמעותי, אם בכלל). בפנסיה הצוברת תקבלו הרבה פחות.

כמה פחות? זה תלוי ברצף העבודה שלכם, בשאלה אם משכתם פיצויים בין עבודה לעבודה ובהישגים של מנהלי ההשקעות, המנהלים את תיקי הפנסיה. ההערכות הן שעובד החוסך בפנסיה צוברת יהיה מרוצה אם יקבל 50% משכרו האחרון. במקרים גרועים יותר, שבהם העובד התחיל לחסוך בגיל מאוחר ומשך פיצויים בעקבות עזיבת מקום העבודה או תקופת אבטלה ארוכה, היחס הזה עלול לצנוח ל-40% ואף 30%. המשמעות ברורה: הדור הנוכחי יתקשה לתמוך בילדיו, לא רק בגלל הכנסותיו המצומקות יחסית לדור של הוריו בעת הפרישה, אלא גם בגלל תוחלת החיים המתארכת.

לא נותר לנו אלא להתקנא במספרים של מקבלי הפנסיה התקציבית שמקיפה כמה מאות אלפי עובדים (גמלאים ועובדים פעילים) במערכת הציבורית הממשלתית, בבנקים, בעיריות, באוניברסיטאות ועוד. במערכת המשפט, למשל, עומדת הפנסיה התקציבית הממוצעת על יותר מ-38 אלף שקל ברוטו בחודש, ושיאן הפנסיה התקציבית מקבל קצבה חודשית של יותר מ-88 אלף שקל. במערכת הביטחון 50% ממקבלי הפנסיה התקציבית נהנים מיותר מ-11,675 שקל בחודש ואילו רבע מהם מקבלים יותר מ-16,257 אלף שקל.

שיאן הפנסיה התקציבית במערכת הביטחון מקבל כ-67 אלף שקל בחודש. במשטרה ובשב"ס הפנסיה הממוצעת היא כ-9.5 אלף שקל והשיאן מקבל כ-63 אלף שקל בחודש. הפנסיה התקציבית במגזר ההוראה היא הנמוכה ביותר: כ-6,000 שקל בממוצע. היא נמוכה באופן משמעותי משאר הסקטורים, אבל גם זו קצבה שהרבה עובדים בפנסיה הצוברת יתקשו להגיע אליה.

* מקור הנתונים: דוח השכר של הביטוח הלאומי ל-2012, הנתונים העדכניים והמדויקים ביותר הנמצאים במערכת; בנק ישראל ומשרד החינוך