דוידה לחמן-מסר על התקנות החדשות בנושא הקפאת הליכים: אין יותר הקפאות "חינם"

הכונס הרשמי, עו"ד שלמה שחר, ערך לאחרונה יום עיון בנושא כניסתם לתוקף של תקנות החברות (בקשה לפשרה או להסדר) התשס"ב 2002 הדנות בהקפאת הליכים כנגד חברות. בין המשתתפים ביום העיון היתה גם המשנה ליועמ"ש בנושאים כלכליים, עו"ד דוידה לחמן-מסר, שלמעשה היתה אמונה על הכנת התקנות במשרד המשפטים.



לחמן-מסר ציינה כי נקודת המוצא אשר הנחתה את מחוקק המשנה בהתקנת התקנות היא כי אין יותר הקפאות ב"חינם", וכי מי שרוצה לעשות הסדר נושים צריך לגלות את כל הפרטים הרלוונטיים כבר בבקשתו הראשונית.



לחמן-מסר ציינה כי בעוד שלגבי חברות ציבוריות קיימת חובת גילוי מכוח החוק, הרי שלחברות פרטיות אין חובות כאלו. עפ"י התקנות החדשות, כאשר חברה פרטית פונה לבית המשפט ומבקשת הקפאת הליכים, עליה לתת מידע מקיף וגילוי מתאים לנושים הנפגעים מהקפאת ההליכים כדי שיוכלו לגבש את עמדתם האם ההסדר המוצע לשיקום החברה מיטיב עימם מאשר פירוק החברה. "לכן, נקבע כי על החברות להגיש לבית המשפט, כבר בעת הגשת הבקשה, את כל הנדרש מהן בתקנות, לרבות דו"חות כספיים, והכל כדי למנוע ניצול לרעה של הקפאת ההליכים", אמרה לחמן-מסר.



לחמן-מסר הדגישה כי אין זה מתפקידו של הכונס הרשמי לבדוק באמצעות מומחים כלכליים, על חשבון קופת הציבור, את טיבה של התוכנית שמציעה החברה ואת סיכויי השיקום ולתת את חוות דעתו. "תפקידו של הכונס הרשמי בהקשר זה הינו בעיקר לדאוג לכך שכל המידע הנדרש ייחשף ע"י מבקש ההקפאה ויובא לידיעת כל הנושים במיוחד אלו שאינם מובטחים".



ביום העיון השתתף גם עו"ד שלמה נס, המשמש כנאמן של חברות בהקפאת הליכים. נס מתח ביקורת על התקנות החדשות וטען כי משמעות הגילוי הנדרש כיום בתקנות היא שיש להגיש לביהמ"ש מעין "תשקיף" אשר בפרקטיקה, במצב שבו כל עסקיה של החברה בפני סכנת סגירה והנושים עומדים בפתח, הינו כמעט בלתי אפשרי במקרים רבים.



יש לציין כי לביקורת של נס שותפים עורכי דין רבים מהמגזר הפרטי ואף שופטת ביהמ"ש המחוזי בתל אביב, ורדה אלשייך, העוסקת בתחום הפירוקים והקפאות ההליכים.



בהחלטה שנתנה השופטת לאחרונה, בקשר להתנגדותו של בנק דיסקונט לתוכנית הפעולה שהציע נאמן פויכטונגר תעשיות, היא מתחה ביקורת על התקנות ואמרה: "ספק בעיני אם ניתן היה להציל בזמנו את חברת כור אם התקנות הנוכחיות כפי ניסוחן והדרישות העולות מהן היו נר לרגליו של בית המשפט בזמנו".



אלשייך ציינה כי הצגת תוכנית הבראה היא אכן מצוות התקנות החדשות, אך "ספק גדול בעיני אם התכוונו התקנות לחול בנסיבות השונות בתכלית מהמקרה 'הרגיל' ו'הפשוט' של חברה בודדת שנקלעה לקשיים". במענה לאחד מעורכי הדין באולם ביום הדיון אמרה אלשייך בבדיחות כי "בתקנות החדשות יש דבר אחד טוב - שהן לא שללו את שיקול דעתו של ביהמ"ש".