המבקר על רשות השידור: חריגות שכר של עשרות אחוזים

גם השנה מעלה דו"ח מבקר המדינה ממצאים חמורים לגבי ניהול כוח האדם ברשות השידור: חריגות מכללי מנהל תקין, גיוס עובדים ללא מכרזים, עקיפת התקציב על ידי העסקת עובדים זמניים וחשיפה גבוהה לתביעות משפטיות. משרד המבקר מציין כי לגבי חלק מהממצאים הועברה ביקורת כבר לפני 12 שנה, בדו"ח המבקר לשנת 1989, אולם הרשות לא הפנימה את הביקורת.

בתקציב לשנת 2000 נדרשה הרשות לצמצם את כוח האדם בכ-200 עובדים, ואושר לה שיא כוח אדם של 1,653.7 משרות - צמצום של כ-178 משרות מ-1,832 המשרות שהיו בדצמבר 1999 - ועל פיו תוקצבו תקנות השכר. הבדיקה העלתה שעל אף דרישת הממשלה וועדת הכספים לצמצם בשנת 2000 את כוח האדם בכ-200 עובדים, הצטמצם כוח העבודה בפועל ב-15 עובדים בלבד בשל גיוס עובדים חדשים. אי העמידה בתכנית הצמצומים לשנת 2000 והוספת עובדים חדשים היו בין הסיבות לחריגות של עשרות אחוזים מהתקציב במרבית תקנות השכר והשעות הנוספות.

בתקציב לשנת 2001 אושר לרשות שיא כוח אדם של 1,810 משרות, ובמשך השנה פרשו ממנה כ-110 עובדים ונוספו כ-90 עובדים חדשים - כלומר, מספר העובדים הצטמצם בפועל בכ-20 בלבד. בתקציב לשנת 2002 אושר שיא כוח אדם של 1,587 משרות.

הרשות איפשרה לעובדים לצבור מאות ימי חופשה שנתית, בניגוד להוראות חוק חופשה שנתית ותקנון שירות המדינה. לשבעה עובדים בכירים, שעברו מהעסקה לפי כתב מינוי להעסקה לפי חוזה אישי, איפשרה הרשות לקבל לכשיפרשו פדיון של מאות ימי חופשה שהצטברו לזכותם. נמצא כי עד מארס 2001 נותרו לזכותם של שניים מהם בין 130 ל-200 ימי חופשה לא מנוצלים, ולזכותם של ארבעה - בין 275 ל-365 ימי חופשה.

על פי חוק רשות השידור הממשלה וועדת הכספים של הכנסת קובעות את שיא כוח האדם בעת אישור תקציב הרשות. נמצא שהרשות חרגה משיא כוח האדם המאושר על ידי מימון שכרם של מאות מועסקים נוספים, באמצעות שוברי תשלום, מתקנות תקציב הפעולות. ברשות לא הונהג נוהל המבטיח דיווח, פיקוח ובקרה נאותים על ההעסקה ועל הגיוס של מועסקים אלה.

הביקורת העלתה, שכ-70% מ-700 המועסקים לפי ש"ת (שוברי תשלום) ברציפות, הועסקו בעיקר בתפקידים הנעשים אף על ידי עובדי הרשות, וכמחציתם מועסקים ברשות בין 3 ל-17 שנים. עוד נמצאו 36 גמלאים שהרשות המשיכה להעסיקם לפי ש"ת, מרביתם בתפקידים שביצעו לפני הפרישה.

בחוות הדעת המשפטית צוין כי בשיטה הנהוגה של העסקה לפי ש"ת, הרשות אינה מקיימת פיקוח ובקרה מינהליים על משך ההעסקה, סוגה, רציפותה ומידת חיוניותה, ואף אינה יודעת אם אדם מסוים מועסק בה ובאילו יחידות. עוד צוין, כי יש המועסקים לפי ש"ת במשך שנים רבות, וכאשר הם מתחילים לעבוד לפי חוזה או מפוטרים, נאלצת הרשות להביא בחשבון בדיעבד את כל זכויותיהם הסוציאליות, כולל פיצויי פיטורים, בעד כל שנות העבודה, אך זכויות אלה אינן מתוקצבות. כן צוין, כי מבקר המדינה ביקר שוב ושוב העסקה בלתי מבוקרת זו והתריע כי היא חושפת את הרשות לתביעות משפטיות חמורות.

דו"ח המבקר חושף כי קיימים 90 עובדים ומועסקים ברשות שיש ביניהם קרבת משפחה; כמחציתם עובדים באותה יחידה מינהלית, ולכן עלולים להיווצר ביניהם יחסי כפיפות או קשרי עבודה, בניגוד לכללי שירות המדינה ונוהל הרשות. משרד המבקר מתריע כי על הרשות לפעול בכל דרך אפשרית כדי למנוע העסקה של קרובי משפחה.

עוד נמצא בדו"ח כי הרשות העניקה לעובדים, באופן גורף, דרגות הגבוהות מדרגת השיא של משרתם. לכ-60% מכ-1,800 עובדי הרשות היתה בשנת 2001 דרגה הגבוהה בדרגה אחת עד שלוש מדרגת השיא. עובדים קיבלו תוספת שהיתה בדרגה שלא לפי תקנות רשות השידור והוראות התקשי"ר. "על הרשות לעשות בדק בית יסודי באופן ההעלאה בדרגות ולהקפיד על פרק הזמן המזערי הנדרש להוספת דרגה או תוספת שהייה" נכתב בדו"ח.

שכרם החודשי הממוצע של 38 העובדים לפי חוזים אישיים בחודשים ינואר-מארס 2002 היה 19-40 אלף שקל. במארס 1997 חתמה הרשות על זיכרון דברים עם האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל, ולפיו היא רשאית להעסיק על פי חוזים אישיים, לפי שיקול דעתה, אך ורק מנחים "כוכבים" (כך במקור) של תכניות טלוויזיה ועובדים בתפקידים אחרים המפורטים בזיכרון הדברים. הרשות רשאית להביא את בעלי התפקידים האמורים מבחוץ, אולם בעבור כל עובד חיצוני שתקבל התחייבה הרשות להעסיק לפי חוזים אישיים שניים מעובדיה הממלאים תפקידים דומים ועובדים בה לפחות שלוש שנים.

מהבדיקה עולה, שדרך גיוסם של עובדים מקצועיים לרשות אינה מוסדרת, ומלבד לגיוס טכנאי תאורה וקול, לא פירסמה הרשות מכרזים פומביים לגיוס עובדים מקצועיים, אף שהתקבלו לרשות עובדים מקצועיים חדשים. משרד מבקר המדינה מעיר, כי מן הראוי שהרשות תקפיד על פרסום מכרזים פומביים לגיוס עובדים חדשים, בהתאם לנדרש בחוק המינויים בעניין פרסום מכרז פומבי ובהתאם להוראות הנוהל בדבר מילוי משרות פנויות.

דו"ח המבקר מציין עוד כי מנכ"ל הרשות הוא המחליט מי יועסק לפי חוזה אישי, וכי מן הראוי שהוועד המנהל של הרשות יקבע אמות מידה שינחו את המנכ"ל בבחירת עובדים אלה, כדי שהחלטותיו בעניין זה יתקבלו על פי שיקולים ענייניים, ברורים וידועים.