מעורבות קטנה של הממשלה בבניית קריות הממשלה החדשות

ב-1993 ו-1992 גובשה באגף החשב הכללי באוצר תוכנית רב שנתית לבניית קריות ממשלה ובתי משפט חדשים ברחבי הארץ. סוכם על הקמת 17 מבנים חדשים. עד אז ניתנו לבעיות הדיור של משרדי הממשלה פתרונות פרטניים על פי צרכים שהתעוררו. במסגרת התוכנית שגובשה, הוחלט להעביר את הפרויקט לסקטור הפרטי, בניווט הממשלה. האישור לפרויקט התקבל משר האוצר אז, אברהם שוחט, בהמשך להחלטת ועדת השרים לתיאום ומינהל ב-1992.



לצורך ביצוע התוכנית הוקמה באוצר, ב-1993, "מינהלת הקריות" בראשות יואל אופיר, סגן החשב הכללי. המינהלה הורכבה משלוש חברות יעוץ וניהול פרטיות. במסגרת פעילות המינהלת, שאמורה להימשך עד 2003, הוקמו בניינים בשטח כולל של 450 אלף מ"ר, ובעלות של יותר מ-700 מיליון דולר.



מבקר המדינה קובע כי על אף ההיקף הגדול של הפרויקטים, המספר הגדול של משרדי ממשלה שהתוכנית נוגעת אליהם, והתפיסה החדשה שעמדה בבסיס התוכנית, לא הובאו ההיבטים הכוללים שלה לדיון בממשלה, ולא הוגשה לה הצעת החלטה בנושא. יתר על כן, ועדת היגוי בין משרדית ששוחט מינה ב-1993, לדיון בנושאים עקרונים הקשורים בהקמת הקריות, חדלה להתכנס ב-1995, אף שנותרו נושאים פתוחים לא מעטים בהם נדרשו החלטות עקרוניות ותיאומים ביןומשרדיים. לדעת המבקר, יתכן שהמשך כינוסה והפעלתה של ועדת ההיגוי היה מונע, בין היתר, את העיכובים במעבר העובדים, בשנה האחרונה, לבניינים החדשים, הגורמים להוצאות מיותרות מתקציב המדינה.



דו"ח הביקורת מדגיש כי יחידות המטה הממשלתיות, כמו נציבות שרות המדינה ואגף התקציבים באוצר, וכן המשרדים שבעבורם נבנו הבניינים, לא היו שותפים מלאים בכל שלבי התכנון והביצוע. על פי הדו"ח, הסמכויות של יו"ר מינהלת הקריות רבות מאוד ורחבות מאלה של מנכ"ל במשרד ממשלתי. כמו כן, העובדה שאופיר מכהן גם כיו"ר המינהלת וגם כסגן החשב הכללי מעוררת פוטנציאל לניגוד עניינים.



המינהלת הסבירה למשרד מבקר המדינה כי דווקא הגישה הלא פורמאלית שאיפיינה את פעילותה, היא שאיפשרה לה להוביל פרויקט לאומי בהיקף כה גדול.