שכר הקבע: איך משווים לשכר של עובד "רגיל"?

גיבורי ילדותי היו חבורת חסמב"ה. איכשהו בדפים שתמיד נתלשו והוחזקו בשרידי חוטים, מצאתי הרפתקאות מסתוריות על טובים שנלחמים ברעים, ובין לבין הטמעתי לא מעט ערכים פטריוטיים ישראלים.

במבט רטרוספקטיבי, נטמן בי ובבני נוער נוספים, הרעיון שכשמגיעים למצב שבו ישראל נהנית מביטחון, כולנו עוברים לדום מתוח - ושלא כולם צריכים לדעת מזה. הרי בחסמב"ה היה לפעמים מידע שהוגדר סודי, אך לא בהכרח נדרש להישמר בסוד, למשל איפה נמצאת המערה הסודית, האם תמר היפה הפכה לדוגמנית, והאם אהוד השמן עשה ניתוח קיצור קיבה. אבל התרגלנו - חבורת סוד מוחלט בהחלט, וזהו.

גם היום הניסיון להבין מה קורה בתקציב הבטחון של ישראל הוא סוג של משימה סבוכה. המידע ניתן במשורה ורק מפי אגף כוח אדם בצה"ל ולא מטעם משרד האוצר, למשל. בפועל, אחד המאבקים המרים ביותר שמנהל האוצר נגד מערכת הבטחון הוא על עצם קבלת המידע על מה שקורה בצה"ל.

כמובן שגם כל הדיון הערכי שמתנהל סביב צבא הקבע, מתמקד בכל דבר חוץ מאשר במספרים בפועל: כמה זה עולה לנו ואיך משווים את נתוני הפנסיה של אנשי הצבא, לאלה של כל עובד כללי ורגיל במשק - ראשי תיבות עפ"ר – עובדים פנסיה רגילה.


כיום כשהציבור יודע מה שכרם של ראש ממשלה וחברי הכנסת, כמה מרוויחים שופטים, רופאים ועובדי נמל – אין כל מידע על שכרו של רס"ר שהתגרד בצריפין, לעומת השכר של מח"ט גולני, או כמה מרוויח רס"ב מול סא"ל, ומה השכר הממוצע והחציוני בצה"ל. אולי בצה"ל לא מגלים לנו את הפרטים האלה כי לא רוצים שנתעצבן?

הפנסיה הממוצעת של איש קבע מגיעה ל-15 אלף שקל, על פי נתונים שפורסמו, וזאת כששכרו של סא"ל עד גיל 44 הוא 30 אלף שקל בחודש. כלומר, קצין טוב, שהחל את שירותו בקבע בגיל 21 ומסיים בגיל 44, שירת את המדינה במשך 23 שנה - אבל מיד לאחר השירות צפוי לנוח שנים רבות. לפי תוחלת חיים הממוצעת לגברים בישראל - 81 שנה - מדובר במנוחה לא קצרה שנמשכת לא פחות מ-37 שנים. עובדי העפ"ר עובדים 46 שנה ונחים 14 שנה לערך (רק להזכירכם כן?)

במשך 37 שנות מנוחה הוא אמור לקבל מהקופה הציבורית 180 אלף שקל בשנה. אם מתייחסים ללוחות ולריבית שנתית של 2%, מגלים כי עובד רגיל, למשל מוסכניק, מורה או אחות, צריכים לחסוך עד גיל 44 סכום של 4.7 מיליון שקל, כדי להגיע לקופה שתצליח לשלם להם שכר חודשי של 15 אלף שקל, במשך 37 שנה. אגב ריבית 2% היא הריבית הנכונה (ואולי אף גבוהה מדי). בגלל השינוי מריבית 4% שהיה נהוג לתת עד לאחרונה, קוצצו הפנסיות של אנשי העפ"ר ב-30% למקרה שלא שמתם לב.

בשלב הזה המספרים מתחילים להיות באמת מעניינים. כמה באמת אדם ממוצע יכול לחסוך כדי להגיע להון של 4.7 מיליון שקל בגיל 44? ברור שמדובר במספר אסטרונומי גם מבלי להביא בחשבון תשלומי מסים. גם אם מניחים שהכסף המופרש יעבור ישר מהברוטו לקופת הפנסיה, ומחלקים סכום של 4.7 מיליון שקל ל-23 שנות עבודה, מגיעים לסכום זעיר של כ-13.5 אלף שקל תוספת מדי חודש. במילים פשוטות המשמעות היא שמי ששכרו 10,000 בעצם מרוויח כמעט 24 אלף שקל, ומשכורתו בסוף הקריירה, שמגיעה ל-30 אלף שקל, שקולה בפועל לשכר של 44 אלף שקל.

האמת היא שהייתי עדין וזהיר במספרים ואפילו חטאתי למציאות. בתוך החישוב טמונות כמה הנחות בסיסיות שלא מציגות את התמונה העגומה במלואה. למשל, בקרב ציבור העפ"ר כשהשכר גבוה מ-30 אלף שקל כבר יש תשלומי מס על הפרשה לפנסיה. אם לא די בכך, הרי שבמרבית המקרים אנשי צבא הקבע מקדישים שנתיים-שלוש מתוך 23 שנות השירות שלהם ללימודים – כך שבפועל את צבירת ההון הזה עליהם לעשות במשך 20 שנה ולא 23 שנים.

כמובן שאנחנו באמת מעוניינים שהקצונה ומשרתי הקבע שלנו יהיו אינטליגנטים ומשכילים, ושההשקעה של הצבא בהשכלה הגיונית וסבירה. אבל מבחינה פיננסית מדובר ב-20 שנות עבודה ולא ב-23 שנים, כך שהמשכורת התיאורטית גדלה בפועל בכ-10%. מעתה אמור: בכל חודש צריך להוסיף לכל אנשי הקבע לא פחות מ-16 אלף שקל לשכר.

הנחה נוספת הגלומה בחישוב היא שהשכר נותר יציב במשך כל 20 שנות שירות הקבע, וזוהי כמובן שטות גמורה. הרי קצין מתחיל עם שכר של כ-7,000 שקל בחודש ומסיים את השירות עם שכר של 30 אלף שקל. מאחר שאת הפנסיה מחשבים מתוך מהשכר שבגינו מפרישים, המשמעות היא שכדי שנצבור סכום של 4.7 מיליון שקל, יש להתייחס למשכורת ממוצעת ולא למשכורת בסוף התקופה, שבה השכר כמעט מוכפל.

קצין זוטר, למשל, אינו מרוויח 7,000 שקל, אלא 13 אלף שקל בחודש, ואילו קצין לא צעיר מרוויח כ-51 אלף שקל. רק לשם ההשוואה – שוכן עפ"ר אמיתי, שמפריש 18 ושליש אחוזים (כולל הפיצויים) ממשכורתו ומתחיל לעבוד בשכר של 7,000 שקל, ומסיים את עבודתו או מפוטר כשהוא מגיע לשכר של 29 אלף שקל בחודש בגיל 44, יצליח לצבור קופה הרבה יותר צנועה, של בערך 1.1 מיליון שקל.

לרוב המבקרים אין בעיה עם מאות האנשים שאכן מסכנים את חייהם בשירות הקרבי הנדרש כל כך בישראל. אבל אבקש מכל החולקים על המבקרים לענות על כמה שאלות פשוטות:

האם כלכלן איש קבע, צריך לצאת לפנסיה ארוכה כל כך כשאחיות בבתי חולים מחליפות מצעים בגיל 60 בכל שעות היום? האם איש מודיעין (חשוב ככל שיהיה) צריך לסיים את עבודתו בשיא פריחתו ולנוח על זרי הדפנה הציבוריים כאשר שוטרים בגילאי 55 ממשיכים לעמוד בשערי ירושלים ולעשות עבודה בטחונית לא פחות חשובה? האם אנשי מנהלה וחימוש צריכים לנוח מהשחיקה כשאף עובד אחר בתעשייה שעובד במשמרות לא חולם אפילו על פרישה לפני גיל 67, אלא יותר מוטרד מהשאלה מי ייקח אותו לעבודה במקרה שיפוטר בגיל 58? למה כל שוכן עפ"ר בפנסיה לא מובטחת ולא ידועה ולא מספיקה לכלום - צריך להפריש 5% משכרו, ואילו איש צבא הקבע מפריש 2% בלבד?

הכותב הוא מנהל כספים בחברה תעשייתית –
מיילים – yehudam7@gmail.com