המלחמה של פלוג על השליטה במערכת הבנקאית

נגידת בנק ישראל, קרנית פלוג, מנהלת בשנה האחרונה את אחד הקרבות הקשים שניהל נגיד כלשהו בכלכלה הישראלית: הקרב על השליטה המוחלטת של בנק ישראל על הפיקוח על המערכת הבנקאית.

פלוג מתייצבת מול יריב נעים סבר לא פחות ממנה, ובאותה מידה נחוש ומתוחכם: שר האוצר, משה כחלון. בסיבוב הראשון נחל כחלון ניצחון חלקי. אבל הקרב רחוק מהכרעה. בינתיים מתברר שפלוג תיאלץ להתרחק מהדימוי האפור והפשרני דבק בה. בהופעתה השבוע שעבר בוועדת הכספים של הכנסת, נדמה היה כי היא נצבעה כבר בצבעי המלחמה, מכוונת מכה מחושבת הישר לבטן הרכה של כחלון, ומאשימה אותו בפגיעה בפנסיה ובצרכנים.

פלוג נכנסה ללשכת נגידי בנק ישראל ברגל שמאל. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שניהל מערכת קשרים חמימה, בדרך כלל, עם שני הנגידים הקודמים, עשה מאמצי על לאתר ולמנות נגיד אחר. רק לאחר שכל המועמדים הראויים בעיני ראש הממשלה נפסלו מסיבות שונות ומשונות, נאלץ נתניהו להשלים עם מנויה של פלוג.

הנגידה של בנק ישראל היא מינוי ראוי: כלכלנית מיומנת ובעלת ידע נרחב וניסיון עשיר בכלכלת ישראל ובתחום המדיניות המוניטרית. אבל בעיני נתניהו פלוג לוקה בשני תחומים. הראשון: היא אינה יכולה להתחרות בנגיד הקודם, סטנלי פישר, ואף לא בקודמו, יעקב פרנקל, בתחום הקשרים החמים עם צמרת הבנקאות העולמית.

נתניהו, הרואה בנגיד בנק ישראל בעיקר מסבירן ויחצן של המדיניות הכלכלית בפורומים בינלאומיים, סבור שהאמון בכלכלה הישראלית ובמהלכי הממשלה חשוב למעמדה של ישראל ולאשראי הבינלאומי שניתן לה, בעיקר בתקופות מצוקה.

השני: תפיסתה הכלכלית-חברתית של פלוג. נתניהו דוגל בהפרטה, הפחתת מסים וצמצום המנגנון הממשלתי. פלוג מטיפה מעל כל במה להעלות מסים, ולהשתמש בהכנסות הנוספות לצמצום פערים חברתיים ולהרחבת רשתות הביטחון הסוציאלי שנפרמו כמעט לגמרי בשנים בהם שלט נתניהו בכלכלה כשר אוצר וכראש ממשלה.

נוכח הבדלי השקפות אלה היה לנתניהו בסיס לחשוד שפלוג תתקשה לגבות את מדיניותו הכלכלית והחלטותיו בדיונים בפורומים בינלאומיים, וכי היא עלולה להיות מבקרת סמכותית של החלטותיו גם בכנסת וגם בהופעותיה הציבוריות.

כמו כן היה יסוד סביר להניח כי כיועצת לממשלה, ייפלו עצותיה של הנגידה החדשה על אזנים ערלות. גם פלוג עצמה צפויה היתה לשלם את מחירם של חילוקי הדעות. ללא אמונו של ראש הממשלה, היו ההתייעצויות בין השניים בעיקר לטקס עקר. הנגידה השמיעה דבריה, ראש הממשלה הקשיב בסבלנות והודה לה, ובכך תם הטקס. נגידה שאין לה השפעה של ממש על ראש הממשלה והמדיניות הממשלתית, אינה יכולה להיחשב לגורם חזק במערכת הכלכלית.

הקמת הממשלה החדשה זימנה לפלוג עימות חדש, שהוא אולי אחד העימותים הגדולים שהיו לנגיד בנק ישראל כלשהו עם הממשלה: המאבק על השליטה במערכת הבנקאית. אחת מהבטחות הבחירות המרכזיות של שר האוצר, משה כחלון, היה שכלול התחרות בענף הבנקאות. האמצעי: הפרדת חברות האשראי מהבנקים, ועידוד גופים פיננסיים חדשים להתחרות בבנקים הגדולים בתחום האשראי למשקי בית ועסקים קטנים.

העימות הראשון פרץ כשכחלון החליט לאפשר לחברות קטנות לגייס אשראי מהציבור ולחלק הלוואות ללווים קטנים, בתחרות לבנקים. בנק ישראל, שאסר על מהלכים כאלה מחשש ליציבות המערכת הפיננסית, יצא לקרב: ההיתר יינתן רק אם הגופים החדשים יפוקחו על ידי המפקח על הבנקים. כחלון היה חשדן: לטענתו, בנק ישראל אינו דואג ללקוחות הקטנים, אלא ליציבות הבנקים. פיקוח בנק ישראל, לדעת כחלון, יביא רק לחיסול המתחרים החדשים.

על פי הפשרה שהושגה בעמל רב, יעברו המתחרים החדשים לפיקוחו של בנק ישראל רק כאשר ירצו להציע אשראי בסך של יותר מ-2.5 מיליארד שקל. כלומר: רק כאשר יהיו גדולים באמת.

המחלוקת הגדולה באמת בין הנגידה לשר האוצר פרצה לאחר שכחלון החליט להקים את "ועדת שטרום", שהוקמה רשמית כדי לפתח את התחרות במערכת הבנקאית, אבל תפקידה האמתי היה בעיקר להמליץ על הפרדת הבנקים הגדולים מחברות כרטיסי האשראי.

לא היתה זו הצעה חדשה, ואין זה סוד שבנק ישראל התנגד באופן מסורתי להצעות דומות. ואולם המפקחת החדשה על הבנקים, חדוה בר, הבינה שאין טעם להתנגד למהלך שעשוי לשפר במידת מה את התחרותיות במערכת הפיננסית. בגיבוי הנגידה פלוג עמדה בר על דעתה שבנק ישראל צריך להמשיך ולפקח על חברות כרטיסי האשראי, שכן לאחר ההפרדה הם ייהפכו לגוף בנקאי: הם ימשיכו לעשות שימוש נרחב באשראי בנקאי ופעילותן תמשיך להשפיע על יציבות המערכת הבנקאית.

נציגי בנק ישראל בוועדה התנגדו גם להצעה שהגופים המוסדיים, הנתונים לפיקוחו של משרד האוצר, יקימו חברות בנות לאשראי צרכני. הוועדה, בראשות דרור שטרום שמונה על ידי כחלון, הכריעה נגד בנק ישראל - אך קיבלה את עמדת הבנק ישראל כי אין להפריד את חברת כרטיסי האשראי של דיסקונט, כאל, מהבנק. הסיבה: בנק דיסקונט הוא בנק בעייתי, והפרדתו מחברת כרטיסי האשראי תחליש אותו עוד יותר. מי שמעוניין בתחרות במערכת, חייב לחזק את החלשים כדי שיוכלו להתחרות בבנקים החזקים, פועלים ולאומי.

המלצות הוועדה, שהוצגו כ"דו"ח ביניים כפוף לשינויים" החריפו את המחלוקת, כשמקורבים לבנק ישראל מאשימים את אנשי משרד האוצר בפופוליזם וניסיון ליצור מראית עין של תחרות ללא תחרות ממשית, בעוד שבאוצר טוענים שבנק ישראל מתאמץ בכל כוחו לטרפד רפורמה אמתית והעדפת האינטרסים של הבנקים על פני האינטרס הצרכני.

המחלוקות חזרו לוועדה בתקווה ששטרום יצליח למצוא פשרה בין המתקוטטים. פלוג התגלתה כיריב עיקש ועוצמתי לשר האוצר. חלק גדול מתוכניותיו של כחלון דורשות גיבוי בחקיקה בכנסת, ושם לא יהיה פשוט להעביר חוקים כלכליים, שלטענת בנק ישראל יפגעו במערכת הכלכלית.

במצב עניינים אחר, ועם נגיד אחר, היתה המחלוקת מוכרעת בהתערבותו של ראש הממשלה. נתניהו, שיחסיו עם כחלון אינם טובים בהרבה מיחסיו עם הנגידה, יימנע מהתערבות כל עוד יוכל. פלוג מוכיחה בינתיים כי היא אולי לא עוצמתית כמו סטנלי פישר או קודמו יעקב פרנקל, אבל היא רחוקה מלהיות הדמות האפורה והפשרנית שתוארה עם כניסתה לתפקיד.