שוב ושוב במהלך השיחה שלנו מכנה היזם שמעון אביטן (38) את Hi-Wood חברה בחיתוליה, המייצרת מוצרים תחליפיים לעץ "אבן קיסר הבאה של ישראל". "אבן קיסר" אמנם נסחרת בבורסת נאסד"ק ומגלגלת כחצי מיליארד דולר בשנה, אך ההשוואה בין השתיים לא נראית לאביטן מוגזמת. בכלל, הוא לא מהסס לחשוב ולחלום באופן גרנדיוזי. "אני שואף להגיע לממדים של 'אבן קיסר'. הם המודל", הוא מצהיר.
קווי הדמיון בין אבן קיסר ל-Hi-Wood שמייצרת משטחי דקים, חיפוי לבניינים, גדרות ודלתות מחומר שמשלב בין פסולת עץ לפלסטיק ממוחזר ברורים לאביטן, המנכ"ל ובעל השליטה. "בדומה לנו, מדובר בחברה ישראלית שמייצרת חומר סינטטי בתחום הבנייה, משטחי קוורץ, שלא היה קיים בארץ קודם לכן. אני מאמין שבתוך 4-5 שנים יהיו לנו כמה מפעלים בארה"ב ואירופה, כי נכון יותר לייצר היכן שאתה מוכר".
גם "כתר פלסטיק" חברה ישראלית נוספת שהתפשטה בעולם בהצלחה יתרה משתרבבת בשלב מסוים לשיחה. "לכתר פלסטיק, שגם היא הצלחה ישראלית בינלאומית, יש יותר מ-20 מפעלים ברחבי העולם. גם אנחנו נהיה במקום הזה. אני אומר זאת מתוך הבנה של המוצר ושל השוק. אלה לא פנטזיות".
אביטן גם מציג קבלות: בתוך פחות משנה שילשה Hi-Woodאת מספר העובדים וכך גם קווי הייצור של המפעל. ב-2016, היא צפויה להשיג רווחיות ובתוך שלוש שנים להחזיר את ההשקעה הישג לא מבוטל, בהתחשב בכך שבמפעל הושקעו 32 מיליון שקל. "אלה מספרים שהיכו את התחזיות ואת התוכנית העסקית", אומר אביטן.
ההסבר להצלחת החברה קשור לדבריו בצורך ממשי שזיהה אצל צרכנים: שימוש בחומרים בעלי חזות מרשימה, הדורשים כמה שפחות תחזוקה. "אנשים מחפשים כיום מוצרים סינטטיים-עמידים, שלא דורשים תחזוקה. פעם לכולם היה דשא חי, כיום כולם עם סינטטי. גם המודעות לאיכות הסביבה גדלה. אז כשאתה מוכר תחליף לעץ מחומר ממוחזר שגם נראה טוב זה מדבר לאנשים. בכלל, כמעט בכל מרפסת חדשה שנבנית כיום מתקינים דק. אני מעריך שכל השוק, שכולל גם דלתות פולימריות, מגלגל כיום 300-400 מיליון שקל בשנה".
"מגיל 14 אני עובד"
אביטן (38) נשוי ואב לשניים, בני 8 ו-5 מתגורר כיום בצפון תל אביב אך נולד וגדל הרחק משם, בבית שאן. "לא גדלנו לשפע", הוא אומר, "אבל היתה לנו ילדות מאוד שמחה ומאוד כיפית. עמדתי בזכות עצמי מגיל צעיר. מגיל 14 אני עובד. טיטאתי רחובות, עבדתי במפעל וברשות העתיקות".
הוא מספר כי היה קשור מאוד להוריו ועד גיל 31 התגורר בביתם. במקביל, עבד בענפי הצמיגים והבנייה באזור הצפון. כשעבר לתל אביב עם משפחתו, הוא ניהל פרויקטים בחברה שעסקה בעבודות גמר לשטחים מסחריים, ואז גם החל לראות הצלחה כלכלית משמעותית. "בנינו את פנים החנויות. מחנויות אופנה כמו זארה והמשביר לצרכן, דרך בנקים וקניונים".
לדבריו, בתוך 4-5 שנות עבודה הצליח לצבור את מירב ההון, שלאחר מכן השקיע במפעל של Hi-Wood. כיום, כמה מבני משפחתו אף מועסקים אצלו במפעל.
הדרייב להצליח הגיע מהבית?
"כן, היה דרייב. גדלתי כבן זקונים בין תשעה אחים. כשהאחים הגדולים שלי היו מציקים לי, אבי המנוח, היה אומר: 'אל תראו אותו ככה, הוא עוד יצליח'. אני עובד 12-13 שעות ביום ונוסע מדי יום 55 דקות הלוך וחזור למפעל. אבל אני לא סובל. כיף לי. אני גאה במה שהצלחנו לייצר".
המפעל ממוקם בעפולה ואתה מתגורר בתל אביב. למה לא לגור בסמיכות למפעל?
"זו בהחלט אפשרות. אני מאוד אוהב את הצפון. לחברה יש תוכניות להקים את מערך השיווק והמכירות באזור לתל אביב, לכן אני עוד מתלבט".
בניגוד למתחרים שלך, שמוכרים מוצרי WPC שיובאו מסין, אתה מייצר בישראל וטוען כי המחירים של המוצר נמוכים ב-25% לעומתם. איך זה קורה?
"פעם כוח העבודה הסיני היה באמת נמוך מאוד, סביב 40 דולר בחודש לעובד. כיום מדובר ב-600 דולר. יחד עם עלויות השינוע והתיווך, היבוא מסין כבר לא עד כדי כך משתלם. אנחנו מייצרים כאן, וחותכים כמה וכמה מתווכים בדרך. לכן אנחנו מצליחים לתמחר נמוך יותר".
עם פוטנציאל כלכלי מרשים, כמו זה שאתה מתאר, אתה לא חושש מכך שיזמים נוספים יעלו על הפטנט ויקימו מפעלים דומים לשלך?
"זה לא יקרה כל כך מהר, אם בכלל. עלות הקמת המפעל היתה 32 מיליון שקל. 7 מיליון שקל כל מה שהיה לי הבאתי מהבית, ושאר הסכום הגיע ממשקיעים ומהבנק. זה לא פשוט להגיע לרף כזה, וגם אם למישהו יש 40 מיליון שקל בכיס, זה לא מספיק. צריך תשוקה לעניין. הרצון לייצר את הדבר הספציפי. בכל מקרה, תחרות לא מטרידה אותי. היא טובה לכולם".
השקעת במפעל את כל מה שהיה לך, 7 מיליון שקל. לא רעדו לך הברכיים?
"ממש לא, כי אני בעל מקצוע, ולבעלי מקצוע אין ממה לפחד. אמרתי לעצמי, 'אם העסק קורס אני מתחיל שוב מאפס'. שמתי במפעל את כל מה שהיה לי, מתוך אמונה חד משמעית שזה הולך להיות הדבר הבא. תראי, כולם הולכים לנדל"ן, ולא לתעשייה. וחבל. הם מפספסים. כשאני מסתכל על הוואקום שנכנסנו לתוכו, אני מתקשה להבין איך אף אחד לא עשה את זה לפניי".
איך נולד הרעיון?
"עוד בתפקידי הקודם כמנהל חברת בנייה, ראיתי שיש ביקוש גדול למוצרי WPC, וחבר אמר לי 'בוא נתחיל לייבא'. חקרתי את השוק, והבנתי שבמקום לייבא, עדיף להקים מפעל. ההתחלה היתה ב-2010. קלטתי מכונות והתחלתי לחסוך כסף ולגייס משקיעים. יחד עם מהנדס פלסטיק וכימאי, הסתובבנו בעולם מקומות כמו ארה"ב, סין וגרמניה כדי ללמוד את התחום. הבנו שאנחנו יכולים לעשות אותו דבר, רק יותר טוב. ישראלים הם העם הכי חרוץ בעולם. ב-2014 שכרנו מבנה עבור המפעל, וב-2015 התחלנו לייצר. כעת פונים אלי אנשים כל יומיים בבקשה להצטרף כמשקיעים".
ומה את אומר?
"שאני מצטער, אבל הדלת סגורה".
ספר על הקשיים.
"קשה לעשות תעשייה בישראל, במובן הזה שהבנקים לא ממהרים לתת מימון לתחום. הבנקים לא רצו לתת לנו כסף, ובאמת רק חלק קטן מהמימון הגיע מהם".
למה זה קורה?
"מקובעות. הבנקים נותנים כסף לנדל"ן, להיי-טק, אבל לא לתעשייה. הם צריכים להיפתח. סין היא כיום הכלכלה הגדולה בעולם, ועל מה היא מבוססת? על תעשייה מסורתית. גם הביורוקרטיה לא פשוטה. מכון התקנים, לדוגמה, גובה מאתנו עשרות אלפי שקלים עבור בדיקות, מה שמסתכם במאות אלפי שקלים בשנה. המכון מחייב אותנו להעביר כל צבע בדיקה נפרדת. זאת אומרת, אתה מקבל תקן עבור הצבע החום, אבל לא על הצבע האפור. אלה עלויות שאחר כך מגולגלות אל הצרכן. פיקוח הוא דבר טוב, אבל זה לא אמור לעלות כל כך הרבה. המדינה משתדלת לעודד תעשייה באמצעות מענקים, אך לא תמיד מפקידה את ניהול התחום בידי האנשים הנכונים".
מודעות סביבתית
אביטן מודה כי העובדה ש-Hi-Wood היא חברה "ירוקה" תרומת לא רק לאיכות הסביבה, אלא גם למאמצי השיווק שלה. "המודעות והאכפתיות לסביבה הם משמעותיים כיום בישראל", הוא אומר, "וכן, יש לכך גם ערך שיווקי".
איך מייצרים מוצרי יוקרה מפסולת?
"יש לנו משאית שמסתובבת בארץ ואוספת נסורת מנגריות ופסולת של פלסטיק ממפעלים. זה מדהים לראות איך מדלת הכניסה של המפעל נכנסים מדי יום 5 טונות של פסולת, שהופכים אחר כך ל-6 טונות של מוצרים".
למה לקנות מוצר תחליפי לעץ ולא את העץ עצמו?
"המוצרים התחליפיים עמידים יותר. הם שומרים על מראם לאורך שנים. הם חסינים לשחיקה, דהייה, אש וכן הלאה. הם גם זולים יותר מעץ. עלות דק מעץ היא 350 שקל למ"ר, ואילו עלות של דק מסוג WPC היא 220 שקל למ"ר, והוא גם נראה טוב יותר".