זה קורה כמעט בכל בית, בכל מסעדה ובכל בית עסק אחר: מוצרי מזון נאגרים, מתקלקלים ונזרקים לפח. אובדן המזון בישראל מסתכם בכ-2.5 מיליון טונות בשנה, המהווים כ-35% מהיקף ייצור המזון המקומי. השווי הכלכלי של המזון האבוד הסתכם בשנה החולפת ב-18 מיליארד שקל. במונחים של משקי בית מדובר באובדן מזון של 85 ק"ג מזון בכל חודש, בשווי של 616 שקל. רוב המזון המושלך, כ-75%, ממנו הוא של פירות וירקות.
נתונים אלה עולים מהדו"ח הלאומי הראשון לאובדן והצלת מזון בישראל, שהכינו ארגון לקט ישראל בשיתוף BDO זיו האפט. מדובר בדו"ח ראשון מסוגו שמבוסס על מודל ייחודי שבוחן את אובדן המזון בישראל לאורך כל שרשרת הערך חקלאות, טיפול ואריזה, תעשייה, הפצה וצריכה. הדו"ח מציג את שיעורי האובדן בכל שלב בשרשרת הערך. מתוך שיעורי האובדן המוצגים בדו"ח, נמדד היקף המזון בר ההצלה כשהוא מתורגם למונחים כלכליים וכמותיים.
לפי ממצאי הדוח כמחצית מהמזון האבוד הוא מזון בר הצלה, כלומר מזון הראוי למאכל אדם. כלומר, כ-1.3 מיליון טונות מזון בשנה, בשוויו של כ-8 מיליארד שקל, הוא כזה שאפשר היה להציל אותו ולעשות בו שימוש. מחברי הדוח מציינים כי כל שקל שמושקע בהצלת מזון יכול לייצר תרומה בשווי של 3.6 שקל. המשמעות היא שעלות ההצלה נמוכה בכ-75% ביחס לאלטרנטיבה שהיא - תמיכה, סובסידיה או קצבאות - שמייצרת גם יתרון סביבתי.
"הבסיס המרכזי של פעילות הצלת המזון אינו נדבנות או צדקה, אלא פעילות כלכלית חליפית לייצור מזון, שהיא כדאית באופן ישיר למשק הלאומי", כך אמר בכנס גידי כרוך, מנכ"ל לקט ישראל. "כל זאת כמובן נוסף על הקטנת אי השוויון במשק והתרומה הסביבתית החשובה. המינוף הכלכלי של הצלת מזון הופך את הפעילות למשמעותית מאוד עבור כלכלת המדינה וכלכלת הפרט. ככל שיורחבו מקורות הצלת המזון כך ניתן יהיה לתת ערך כלכלי גדול יותר למינוף".
הצלה של 600,000 טון מזון אבוד בשנה, המהווים כ-25% מהיקף המזון האבוד בישראל, תאפשר להציל מזון בשווי של 3 מיליארד שקל. כמות מזון זו מהווה את הפער המלא בהוצאות המזון של האוכלוסיות המוחלשות בישראל ביחס להוצאה הנורמטיבית.
לשאלה למה יש אובדן מזון בישראל, השיב חן הרצוג, כלכלן ראשי של BDO: "היעדר הצלת מזון נובע מכשל שוק, תפיסה שגויה שלפיה הצלת מזון אינה כדאית כלכלית, משום שהמחיר שבו ניתן למכור בו את המזון שלא נזרק נמוך יותר מעלות ההצלה שלו. כאן מצוי הדיסוננס: מחיר השוק של המזון האבוד אינו משקף את שווי המזון כשהוא מועבר לצריכת אוכלוסייה בעלת אי-בטחון תזונתי. משווקים, למשל, עשויים לחשוב שמאחר שהמחיר של ירקות סוג ב' בשוק נמוך, לא כדאי לשווק אותם, בעוד שמבחינת האוכלוסיות המוחלשות מדובר בתחליף מלא לירקות סוג א', שמספק את אותו ערך תזונתי בדיוק.
הרצוג ציין כי לאור נתונים אלה הצלת מזון היא בעלת עדיפות ברורה ביחס לחלופה של השלמת פער אי-הביטחון התזונתי באמצעות מתן קצבאות, תרומות, סובסידיות או תמיכות לנזקקים. "כדי להביא למימון מלוא הפער של צריכת המזון על ידי אוכלוסייה הנמצאת באי ביטחון תזונתי נדרשת תמיכה של 3 מיליארד שקל בשנה. הצלת מזון, לעומת זאת, מאפשרת להגיע ליעד חברתי זהה, בעלות נמוכה באופן משמעותי, כ-840 מיליון שקל בשנה. למעשה, הצלת מזון מאפשרת לצמצם את פער אי הביטחון התזונתי תוך חיסכון של כ-75% מהעלויות, ובנוסף יש לה יתרונות סביבתיים עודפים", אמר.
לפי הניתוח של לקט ישראל, נוסף על יתרון כלכלי ישיר, להצלת מזון יש יתרונות סביבתיים, ולכן כדאיות ההצלה למשק גדולה משמעותית ממחיר השוק של המזון המוצל. התשואה הישירה בהשקעה בהצלת מזון היא 260%. התשואה למשק הלאומי מהצלת מזון, בשקלול של תוספת ההשפעות סביבתיות מגיעה ל-620%. לכן, הצלת מזון היא אחד מאמצעי המדיניות האפקטיביים ביותר להקטנת הפערים החברתיים במשק.
לשאלה מה כל אחד מאיתנו יכול לעשות כדי לצמצם את אובדן המזון, הוא משיב כי מעל הכל על כולנו להיות מודעים לנושא - החל מהתנהלות בבית ועד לצריכה נבונה בחדרי אוכל בבתי מלון, באירועים וכדומה. כחלק מכך הוא ממליץ לשוחח עם הילדים שלנו, עם החברים שלנו במקומות העבודה כדי מנת להעלות את המודעות ומעורבות הציבור. כמו כן אמר כי ניתן להתנדב בלקט ישראל לצורך הצלת עודפי מזון, בקטיפים בשדות של חקלאים ברחבי הארץ שמשתפים פעולה עם לקט ישראל ומזמינים את מתנדבי הארגון לקטוף את עודפי התוצרת החקלאית.
שינוי מדיניות לאומית
מימוש הדרגתי של יעד לאומי להפחתה של 50% מהמזון האבוד בישראל עד שנת 2030 יצרף את מדינת ישראל למדינות העולם המערבי שהתחייבו לצמצם את היקף זריקת המזון בספטמבר 2015. במסיבת העיתונאים שהתקיימה הבוקר בעניין ציינו כי ארגון לקט ישראל שם לעצמו למטרה להגדיל ב-300% לפחות את היקף המזון המוצל עד 2020.
כדי להגיע ליעד שאפתני זה נדרשת תמיכה מצד קובעי המדיניות בישראל ומספר צעדים, שלא יעלו שקל אחד למדינת ישראל. חלק מהצעדים כרוכים בחקיקה: קביעת יעד לאומי להצלת מזון, שיקבע הפחתה של 50% בהיקף אובדן המזון עד לשנת 2030; השלמת חקיקת חוק עידוד הצלת עודפי מזון, בדומה לחוק השומרוני הטוב הקיים בארה"ב; הטלת חובת הצלת מזון על גופים ממשלתיים ומתוקצבים.