בסוף 2015 ביצעתי מהלך עסקי משמעותי וכואב: נפרדתי מחברה בינלאומית שסיפקה תרסיסי האף של סטרימר, שאותם שיווקתי בישראל, אחרי יותר מ-20 שנה של עבודה משותפת. הצעד לווה בהתלבטויות רבות, לנוכח הקשר ארוך השנים והקשרים האישיים שרקמתי עם עובדים ומנהלים בחברה. אבל מאחר שכישראלי קיבלתי מהחברה תחושה שאני והחברה איננו רצויים יותר, לא נותרה לנו כל ברירה, אלא להתנתק.
החברה הצרפתית החלה כשלוחה של חברת דיאגנוסטיקה, ומוצר הדגל שלה, סטרימר, פתח נישה חדשה ומעניינת בצרפת ונמכר היטב. ב-1997 מונה לחברה מנהל מכירות צעיר ונמרץ, ז'אן איב, שהגיע מחברה רב לאומית ומיד הקים בחברה מחלקת יצוא. תחילת הקשרים שלנו עם החברה הצרפתית הייתה מצוינת. פגשתי אותו בתערוכת מדיקה בגרמניה והכימיה המיידית שהיתה ביננו הפכה את ישראל לאחת ממדינות הייצוא הראשונות של סטרימר.
שנתיים לאחר מכן, נערך הכנס הבינלאומי הראשון של המפיצים בפריז והשתתפו בו 12 המדינות שאליהן מיוצא הסטרימר מצרפת. באווירה המשפחתית שנוצרה, נרקו קשרי ידידות בין כל הנציגים ותחושת החלוציות ליוותה את הכנס שהפך מסורת שנתית. החברה שלנו כיכבה בכנסים אלה, הצגנו נתונים על המכירות, המתחרים והפוטנציאל, ואף נשאתי הרצאות מלוות במצגת על השוק.
התעלמות והערמת קשיים
אבל המציאות השתנתה. לאורך השנים שבהן עבדנו יחד, מחלקת היצוא של החברה הוחלפה, והצוותים החדשים הורכבו מכוח אדם שחלקו ממוצא ערבי. אט אט התחלנו לחוש במשב רוח קריר מכיוון אנשי החברה. לפתע
התחילו להערים עלינו קשיים, בקשות שלנו נענו בהתעלמות והזמנות שביקשנו סופקו בקמצנות, עובדה שגרמה למחסור במלאים בעיקר בעונת החורף. לא זה היה טיב היחסים בין החברות בעבר, ולמען האמת לא אלה היחסים שנהוגים בין חברות מסחריות בכלל. התחושה שקיבלנו היתה שהעבודה עם החברה מישראל נעשית בחוסר ברירה. בכנסים חשנו עוינות שגבלה באנטי-ישראליות מצד החברה, נציגי החברה התעלמו מאיתנו לחלוטין ובניגוד לעבר לא ניתנה לנו יותר במה בכנסים.
באותה עת, המותג סטרימר היווה אחוז נכבד מהמחזור שלנו, ובנסיבות שנוצרו קיבלנו ההחלטה אסטרטגית: להרחיב את סל המוצרים והשירותים ולהקטין את התלות במוצר סטרימר. היעד היה שהנתח של המוצר ממחזור המכירות יהיה פחות מ-10%.
כדי לעמוד ביעד הזה הקמנו מחלקת פיתוח בחברה ובתוך זמן קצר, השקנו קו שלם של תכשירי אף אוזן גרון שהוצגו בתערוכות בינלאומיות במסגרת ביתני ישראל מטעם "מכון היצוא", והפכו ללהיט בכמה מדינות בעולם. כך קרה שבעוד שבארץ המשכנו לשווק את סטרימר תחת הסכם בלעדיות והתחייבות לאי תחרות - בשווקים הבינלאומיים כבר התחלנו להתחרות בהצלחה בסטרימר, עם תכשירים דומים, אך מתוחכמים וזולים יותר.
סטרימר היה ה"בייבי" שלי משנת 1997. הייתי מזוהה עם השם ועם החברה והרעיון לעבור לייצור עצמי ולעזוב את החברה הצרפתית עורר התלבטויות קשות, מוסריות בחלקן, סביב השאלה אם אין כאן בגידה או כפיות טובה. כשהתייעצתי על כך עם חבר יקר שלי, איש עסקים בכיר, הוא הזכיר לי ש"בעסקים אין סנטימנטים".
ההחלטה הסופית על הפרידה מהחברה הצרפתית התקבלה לאחר שהזמנה ענקית שהעברנו אליהם ושאמורה הייתה לספק לנו מלאי לחורף 2015-16 לא הגיעה אלינו מעולם. החברה חדלה להשיב למיילים שלנו, ובטלפונים לא הצלחנו לקבל תשובות מלבד הודעות יבשושיות כמו "נבדוק ונחזור". מיותר לציין שהטלפון המיוחל מעולם לא הגיע. זה היה "הקש ששבר את גב הגמל". בנסיבות אלה הפרידה הסופית הייתה קלה משחשבנו. הסכם ההפצה שלנו הסתיים ב-31 בדצמבר 2015, ופשוט לא חידשנו אותו.
מעז יצא מתוק. ההבנה שהחברה הצרפתית לא מעוניינת יותר לספק מוצרים לשוק הישראלי גרמה לנו להפוך לחברה שמתבססת בעיקר על מוצרים עצמיים, שאותם אנו מייצאים כיום בהצלחה לעשרות מדינות, תוך הגדלת היצוא בעשרות אחוזים מדי שנה. סדרת התכשירים שמחליפה את סטרימר נקראת MERMAID, כן, "בת הים", ועם הלקוחות שלנו נמנות חברות ענק, בהן מיילין, זמבון ופריגו, שלחלקן אנו משווקים את המוצרים תחת המותג הפרטי שלהן.
כיום ניתן למצוא את מוצרי החברה הישראלית כמעט בכל בית מרקחת באירופה. המסקנה האישית שלי מהפרידה מהחברה הצרפתית, היא שכל האלה שלא אוהבים אותנו, תורמים בסופו של דבר לחיזוק הכלכלה הישראלית ולהפחתת התלות במוצרי יבוא.
הכותב הוא הרוקח הראשי והמייסד של חברת נוה פארמה