שוק התקשורת הישראלי מעריך סבלנות וקור רוח, מסתבר. המשפט "רק המעז מנצח" טוב אולי לסיירת מטכ"ל, אבל בטלוויזיה עדיף להתחפר עמוק מתחת לשמיכת הפוך של ערוץ 2 או הכבלים, ולא לצאת גם עם בוא הקיץ. קחו למשל את גיא פינס: הוא סירב בעקשנות לכל הצעה להעביר את מגזין הבידור שלו מחוץ לערוץ 3. מרוב סרבנות, פתאום הוא נחשב לאחד הנכסים הגדולים של הכבלים. פינס, מודע עד שורשי שערותיו למוצר שהוא מוציא תחת ידיו, הפסיק מזמן להתנצל והיום הוא מרשה לעצמו להשתלח במבקריו, ולהגיד לכל מי שרק מוכן לשמוע "אמרתי לכם". שתי הדוגמניות-מגישות שטיפח כקוריוז בתוכנית, איה קרמרמן ושירלי גליק, כנראה לא למדו שום דבר מהבוס. בשבוע שעבר הן צילמו פיילוט לערוץ 10.
קחו למשל גם את יעקב אילון. אפשר היה להבין אותו. אחרי שמונה שנים במהדורה המרכזית של ערוץ 2, הוא בסך הכל רצה לעשות קצת יותר - ואם אפשר, להיות לבד על הבמה. ליוזמה העסקית שהוצעה לו היה ריח עז של הצלחה, וגם לא מעט כסף. הוא התמודד יחד עם נסים משעל על הפעלת ערוץ החדשות תמורת שכר של 350 אלף דולר בשנה ו-10% ממניות החברה. בסופו של קרב משפטי שהגיע עד ביהמ"ש העליון, הקבוצה הפסידה, ואולי גם זה לטובה. אילון, שהתבקש לפנות בינתיים את כסא המגיש בחברת החדשות, מצא את עצמו באולפן של "חדשות ישראל" בערוץ 10, עם פחות כסף ועוד הרבה פחות צופים, כותב למגירה - במונחים טלוויזיוניים.
אילון הוא אולי הדוגמה הבולטת, אבל רבים וטובים כמוהו לא צפו את הכישלון של הערוץ ומיהרו לשנות עמדות. מצבם של הנודדים בימים אלה לערוץ 10 שונה לאין שיעור. כך למשל, מנכ"ל ערוץ 10 מודי פרידמן, מנהל התוכניות גיא זהר, המגישים החדשים אברי גלעד, רפי רשף ומני פאר, והדוגמה הטרייה - מנכ"ל חברת החדשות החדשה של הערוץ, רם לנדס.
אין להם מה להפסיד. לכל היותר, במקרה של קריסה סופית ומוחלטת של הערוץ, הם תמיד יוכלו להגיד שתרמו את מיטב המוניטין והכישרון, אבל הקרקע עדיין לא בשלה לערוץ ברודקאסט נוסף בישראל. בינתיים הם קיבלו תוספת סיכון עבור המעבר, "מצנח זהב" נאה, בדמות משכורת לחצי שנה עד שנה שאחרי המבול, ולא מעט נקודות אומץ בקרב חבריהם לענף.
לנדס, לשעבר עורך המוסף לשבת ב"ידיעות אחרונות", וממקימי חברת החדשות של ערוץ 2, עשה מעבר מושכל ביותר. לפני כשנתיים וחצי, כשהתגבש המכרז לערוץ 10, לנדס עמד בראש קבוצה בשם "תום תקשורת", והתכוון להתמודד על הזיכיון. אלא שחוות הדעת הכלכליות הרתיעו את המשקיעים הפוטנציאליים, והוא נאלץ לפרוש מהמירוץ.
לנדס שקל להתמודד גם במכרז ערוץ החדשות, אבל החליט לבסוף להימנע מהרפתקאות נוספות לזמן מה. בינתיים עזב את חברת החדשות של ערוץ 2 עורך "אולפן שישי", רינו צרור, לטובת תפקיד חדש ב"שידורי עדן", שהתמודדה במכרז ערוץ 10. "אולפן שישי" היתה באחת התקופות הרעות ביותר שידעה אי פעם. זמן לא רב לאחר עזיבתו של צרור עזב דן שילון את כסא המגיש בטריקת דלת, הרייטינג של "יומן" המתחרה עלה במספר הזדמנויות על זה של "אולפן שישי", ולנדס נקרא להציל את המצב. ביוזמתו של לנדס מונה אהרון ברנע ממגיש זמני למגיש קבוע, נוסד "פאנל המומחים" מסביבו, ונוספו שתי הפינות הפובליציסטיות של שלי יחימוביץ' ונחמיה שטרסלר. התוכנית חזרה להביס בקביעות את "יומן". רינו צרור, אגב, עדיין מתקוטט עם שידורי עדן בבית המשפט על המשכורת והתנאים שהובטחו לו.
אבל אז הגיעה ללנדס פנייה מערוץ 10. נכון, בימים כאלה קשה לחשוב על טירוף גדול יותר מ-4 חברות חדשות (ערוץ 1, ערוץ 2, ערוץ החדשות וערוץ 10) שמנסות לשרוד כלכלית. ישראל 10 יכולה היתה להפעיל עוד כמה מאמצי לובינג אצל פורז וריבלין, ולקבל פטור מתנאי הזיכיון שאומר שעליה להקים חברת חדשות עצמאית החל מהשנה השנייה לפעילותה. אבל החברה, במימונו העקבי של יוסי מימן, כנראה מאמינה שאין מחיר לסקופים תוצרת בית, ומוכנה לשלם על זה. במאמר מוסגר, היא גם מצביעה אי אמון ביכולתו של ערוץ החדשות לשרוד, אם בכלל יעלה לאוויר.
עכשיו, כשישראל 10 גייסה את לנדס, ברור שהיא לא מתכוונת לחדש את החוזה עם חדשות ישראל, וברור גם שהפקת החדשות באופן עצמאי יעלו לה כפליים מה-6 מיליון דולר לשנה ששילמה עד כה. מבחינת לנדס מדובר ברווח נקי. בערוץ 2 הוא היה עורך של תוכנית יוקרתית, אבל מנכ"ל חברת החדשות, שלום קיטל, סירב למנותו למשנה למנכ"ל. בעוד המו"מ מתנהל במרץ, היה גם מי שאמר בחברה שלנדס אמנם הרים את "אולפן שישי" מבור תחתיות, אבל יש היום לא מעט עורכים טובים ופנויים בשוק, שלא יאיימו לדחוק את רגליו של קיטל ביום מן הימים.
אם לנדס יצליח לעשות לחברת החדשות של ערוץ 10 את מה שעשה ל"אולפן שישי", המפסידה הישירה תהיה חברת החדשות של ערוץ 2. לקיטל יש היום הרבה מאוד סיבות להיות שאנן ולא לחשוש מהצלחה פתאומית של ערוץ 10. ללנדס, לעומת זאת, יש הרבה סיבות לרצות להצליח בתפקיד החדש, ולא פחות סיבות לרצות להיכשל.
הרווח הנקי של לנדס
10.10.2002 / 16:56