בנק ישראל: עמלות נמוכות, בנקאות יקרה

מול הדיונים על היעדר תחרות במערכת הבנקאית ולקוחות שנשחקים מול הבנקים הגדולים, מציג בנק ישראל נתונים מעודדים: העמלות שגובים מאתנו הבנקים נמצאים בירידה מתמשכת, וממילא מדובר במחירים נמוכים ושווים לכל נפש, גם ללא הירידה. בחמש השנים האחרונות ירדה ההוצאה על עמלות בנקאיות ב-18%.

במחצית הראשונה של 2015 הסתכמה ההוצאה הממוצעת של לקוח על עמלות ב-13.5 שקל, מחיר דומה למנת פלאפל, לעומת 16.4 שקל לחודש בשנת 2010. העלות הממוצעת של דמי כרטיס אשראי, עוד ענף פיננסי שמשווע לתחרות, הסתכמה ב-7.4 שקל לחודש בלבד.

האמת היא שמי שרק מבקש לנהל חשבון עו"ש בסיסי, יכול לקבל מהבנקים שירות זול ונוח. אם הוא יכול ורוצה להשתמש בשירותים אינטרנטיים של הבנק - ולא להטריח את פקידי הדלפק – יש באפשרותו לחסוך עוד עשרות אחוזים מהעמלות הרגילות. בבנק הפועלים צונחות העמלות ב-80% כשהלקוח עובר לשירותים דיגיטליים, בלאומי ב-70% ובדיסקונט ב-69%.

ביוזמת בנק ישראל ובלחץ ציבורי מציעים הבנקים גם סלי שירותים במסלולים שונים, שמאפשרים ללקוחות לרכוש סלי שירותים במחירים שונים. פעולה זו שוב משחקת לטובתם של לקוחות שעושים שימוש מוגבל במערכת הבנקאית. מבקרי השיטה טוענים ששיטת ה"סלים" מעודדת את הבנקים לייקר תעריפים שנמצאים מחוץ לסל השירותים, ובניסיון לאתר עמלות מוגזמות המפקחת על הבנקים בודקת את התופעה הזו בימים אלה.

ההשוואה בין עמלות הבנקים תומכת בטענה שרמת התחרות במערכת נמוכה, לפחות בתחום העמלות. אם התחרות היתה גבוהה, ניתן היה לצפות שלקוחות היו נוטשים בנקים שמציעים עמלות גבוהות לטובת בנקים שמציעים עמלות נמוכות, כך שההבדלים בין העמלות שגובים הבנקים היו קטנים יחסית.

ואולם מהשוואה שערך בנק ישראל לגבי פרופיל חודשי של פעילות ממוצעת בחשבון עו"ש של משקי בית, עולה שונות גבוהה מאוד בין הבנקים: מאפס תשלומים בבנק ירושלים עד 21.3 שקל לחודש במרכנתיל דיסקונט. ההבדלים בין הבנקים הגדולים - קטנים יותר, אך עדיין גדולים: הבינלאומי עם 17 שקל לחודש, יקר יותר ב-30% מהפועלים, עם 13.1 שקל לחודש.

עם זאת, אסור להתרשם מנתוני בנק ישראל כאילו שירותי הבנקים בישראל זולים ותחרותיים במיוחד. העמלות הבסיסיות ואפילו העמלות הנפוצות, נמוכות באופן מוחלט ואפילו בהשוואות בינלאומיות. אבל לבנקים יש דרכים רבות ומגוונות לפצות על השירותים הזולים שהם מעניקים בתחומים מסוימים.
הביקורת על הבנקים כבר מזמן אינה מתרכזת בעמלות.

בורות השומן האמתיים במערכת הם בריביות הגבוהות שמשלמים עסקים קטנים ומשקי בית שנזקקים לאשראי ואין להם כוח מיקוח מול הבנקים. מקור נוסף לרווחים בשיעורים מוגזמים הוא עמלות גבוהות שגובים הבנקים תמורת שירותים פחות נפוצים, כמו עמלות קנייה, מכירה והחזקה של ניירות ערך, עסקות מט"ח, המצאת אישורים ובטחונות ועוד.

ברבים מהתחומים האלה אין עדיין תחרות מספקת בין הבנקים, ובמיוחד כשמדובר בשירותים ללקוחות פרטיים קטנים, ומשקי בית. אלה אינם ממהרים להחליף בנק גם כשנדמה להם שהם משלמים יותר מדי תמורת השירותים הבנקאיים.