"הבוס שפיטר אותי ממשיך להתקדם – אני רוצה שיכאב לו"

"העניין לא סובל דיחוי", היא אמרה לי בטלפון, ובאמת קבענו להיפגש כבר באותו ערב. אבל כשהיא נכנסה, וסיפרה שפוטרה ללא שימוע, לפני 6 שנים, לא ממש הבנתי למה היא רוצה לתבוע דווקא עכשיו. כששאלתי אותה, סיפרה שאחרי 5 שנות עבודה טובה, הבוס שלה פיטר אותה, מהרגע להרגע, בנוכחות כל ההנהלה, רק בגלל שיום קודם לכן היא התווכחה עם אחת העובדות. ליד כולם הוא אמר לה: "פה זה לא גן ילדים, אל תבואי מחר". באותו רגע היא יצאה מהעבודה מושפלת ובוכייה, ולא חזרה.

היא סיפרה שישבה בבית המומה ומבוישת מכולם: מבעלה, מהילדים, מההורים ומהקולגות, על שפוטרה כך, ביום בהיר אחד. כמובן שהמצב הכלכלי שלה הורע, ולא מעט דלתות נסגרו בפניה בעקבות האירוע. לבסוף נאלצה לפתוח עסק עצמאי, בתחום אחר, רק בשביל להביא אוכל הביתה.

"כמעט שנה לקח לי להתרומם על הרגליים. ועוד שנתיים עד שהעסק התחיל להכניס כסף", סיפרה. "רק עכשיו קראתי בעיתון שזה שפיטר אותי, שוב סגר עסקת ענק, ושוב עובר למגדל משרדים נוצץ יותר. אני לא יכולה לסבול יותר את המחשבה שהוא מתקדם וגדל, אחרי שהפיל אותי כך לקרשים. תביני, לא אכפת לו מאף אחד, רק מעצמו. אני רוצה שיכאב לו".

הגשתי לה טישו וקפה, והתחלנו לדבר. הסברתי לה, שמבחינה משפטית גרידא, היא הגיעה אלי בזמן:

1. התיישנות - חלפו רק 6 שנים מיום המקרה, ולכן תקופת ההתיישנות טרם חלפה, הרי ניתן להגיש תביעה אזרחית עד 7 שנים מיום האירוע, במקרה שלא מדובר בתביעת מקרקעין או בעילה ספציפית אחרת.

2. חובת השימוע - גם לפני 6 שנים, נדרשו מעסיקים במגזר הפרטי לבצע שימוע לפני פיטורים. מטרת השימוע היא לשמוע, מה יש לעובד להגיד על הטענות שהועלו נגדו, לפני שמחליטים על גורלו. לו היה מתקיים לעובדת, שימוע כדין, ייתכן שהיו מחליטים בארגון לנזוף דווקא בעובדת השנייה, זו שאיתה הסתכסכה, או לחלופין להעביר את העובדת למחלקה אחרת. מאחר ששיקולים אלה בכלל לא הובאו בחשבון, הליך הפיטורים היה מנוגד לדין, פומבי ופוגעני, ובהחלט בר תביעה בבית הדין לעבודה.

אף שמבחינה משפטית אפשר להגיש תביעה, ציינתי בפני העובדת גם את כל החסרונות הכרוכים בהגשת תביעה מאוחרת:

1. תביעה שמוגשת אחרי כל כך הרבה שנים, עתידה להתחיל "ברגל שמאל": העובדת תיחשב כמי ש"ישנה על זכויותיה", ולכן, תחויב להסביר ולהוכיח, מדוע לא תבעה בסמוך לאירוע, ומה גרם לה להגיע דווקא עכשיו.

2. התובעת עלולה להיראות כחסרת תום לב: מאחר שהבוס בדיוק הרוויח מיליונים, עלולה העובדת להיראות כמי שמחפשת להתעשר על חשבונו. גם אם ברור שלא זו כוונתה, בית הדין עלול להתרשם שלא לטובה מהשיהוי הרב בהגשת התביעה, שמצטרף לעיתוי לא מקרי.

3. ראיות: אחרי 6 שנים תתקשה העובדת להשיג ראיות להוכחת הטענה שפוטרה באמצע ישיבה, מה גם שהיא לא שמרה על קשר עם אף עובד, דהיינו אף עד פוטנציאלי.

4. הוצאות: גם אם ייפסק לתובעת בסוף הדרך פיצוי בגובה משכורת, או שתיים, לא בטוח שה"זכייה" תהא שווה, בדיעבד, את סכומי הכסף שתוציא על ניהול התביעה: שכר הטרחה, האגרה, הנסיעות, ימי העבודה, הריצות, הסכסוך עם המעסיק, אי הנעימות מול חברים לשעבר שהפכו לעדים והאנרגיות שהושקעו. כלל לא בטוח שהמסע יצדיק את התוצאה.

אף שמבחינה הגיונית העובדת הבינה את הקושי הכרוך בתביעה, וכבר לא ממש רצתה להיכנס להרפתקה זו, אפשר היה לראות שמשהו לא מניח לה. "נפגעת ממנו, נכון? את בסך הכל רוצה שהוא ייקח אחריות על מה שקרה, יגיד שטעה, ושאת היית בסדר גמור, ושהוא לא היה צריך לפטר עובדת כה מוכשרת ונאמנה בצורה כזו. זה מה שאת רוצה לשמוע, נכון...?" שאלתי בעדינות.

העובדת פרצה בבכי והנהנה. זה בדיוק מה שרצתה. היא רצתה שהבוס יסתכל לה בעיניים ויבקש סליחה על כל מה שהיה עליה לעבור. שיגיד לה שהיא הייתה טובה כמו שהיא, ושמה שהוא עשה לה, היה לא הוגן.

הבשורות הטובות הן שאת סגירת המעגל הזו, העובדת יכלה לעשות לבד, רק עם עצמה. היא ממש לא הייתה צריכה לערב את מר "אני ממש חשוב וכותבים עליי כל יום בעיתון", במסע הפרטי שלה. היא בהחלט יכולה לתת לעצמה הבנה וחמלה, להגיד לעצמה שהיא הייתה טובה כבר אז, ושהיא טובה גם עתה, בדיוק איך שהיא. שלא היה בה פגם.

דבר נוסף שהובהר לעובדת הוא, שהמעסיק שלה, בסך הכל, עשה לה טובה גדולה. אחרי 5 שנים באותו תפקיד, על אותו כיסא, מבלי להתקדם לשום מקום ומבלי ליהנות מעבודתה, היא יצאה לדרך חדשה, שהרבה יותר מתאימה לה, וזאת רק "בזכות" הפיטורים. במסע שנאלצה לצאת אליו, היא גדלה והתחזקה. היום כבר אף אחד לא יכול לפטר אותה.

כדאי למעסיקים להכיר היטב את חובת השימוע לפי פיטורים: יש להזמין את העובד מראש ובכתב, לשטוח את הטענות כנגדו, כבר בזימון, להקשיב לו מכל הלב ולקבל את ההחלטה רק בדיעבד.

אבל יש עוד משהו שכדאי לזכור, לצד החובה החוקית: העובד באמת צריך אוזן קשבת. הוא חייב לדעת למה שוקלים לפטרו, לקבל הזדמנות לטעון להגנתו, לנסות להציע אופציות חלופיות, ולהבין בסוף, שההחלטה לפטרו התקבלה רק לאחר שהמהלך נשקל היטב.

אקט הפיטורים קשה כשלעצמו: אין כל סיבה שלא תסייעו לעובד, שזה עתה פיטרתם, לסגור את המעגל, מבלי להשאיר אותו כואב ופגוע יותר מהצורך.

לעובדים מצדם כדאי לזכור שבית הדין פותח את דלתותיו בפניהם בכל עת, אך עם זאת, מומלץ לשקול היטב, אם ומתי להיכנס דרכן. אם החלטתם לתבוע, כדאי לעשות זאת סמוך לאירוע. אספו את הראיות שמחזקות את הטענות שלכם, נסחו מכתב דרישה מקדים, קחו בחשבון את עלות ואורך ההליך, שקלו להתפשר מחוץ לכותלי בית הדין, והכי חשוב: אל תשכחו לבדוק אם את מה שאתם באמת מעוניינים לקבל מהמעסיק - אתם יכולים להעניק לעצמכם.

דריה כנף הינה עורכת דין העוסקת בדיני עבודה ומחברת הספר "המדריך המשפטי שכל אחד צריך בבית"


מידע משפטי מאת מרכז מידע בנושא ניהול המשאב האנושי, יחסי עבודה ושכר בחברת חשבים ה.פ.ס מידע עסקי