זה לא באמת אמור להפתיע מישהו, אבל אלה הנתונים הסטטיסטיים היבשים של מפת הפקקים במדינת ישראל, באזור המרכז: הנסיעה "נגד הזרם" בכבישי ישראל אל העיר תל-אביב, דווקא בשעות אחר-הצהריים (כשרבבות ישראלים מסיימים את יום העבודה ומנסים לצאת ממנה), או מתל-אביב החוצה בשעות הבוקר כשרבים יוצאים ממנה לאזורי התעסוקה שמסביבה, מתקצרת משמעותית, וזאת בטווח זמנים של 10-20 דקות, כך על-פי המסלולים שבדקנו.
נתוני חברת ווייז, שבדקו את זמני הנסיעה ב-20 מסלולים שונים בשעות הבוקר - ימי ראשון בין 7 ל-9, ובשעות אחר-הצהריים - ימי ראשון בין 4 ל-7 בערב, מציגים את מה שרבים מאיתנו חווים בנסיעה ברכב הפרטי לעבודה וממנה מדי יום, כשהתנועה שמולנו זורמת למרבה התסכול בחופשיות (מי נוסע מגוש דן החוצה בבוקר?). הזמנים שבדקנו היו בימי ראשון לאורך 12 החודשים האחרונים.
25 דקות הבדל באותו מסלול בדיוק
זמן הנסיעה מיקנעם שבצפון למגדלי עזריאלי שבתל-אביב ארך ביום ראשון בבוקר שעה ו-40 דקות בממוצע. אחה"צ, אותו מסלול בדיוק, נמשך רק שעה ו-17 דקות - 22 דקות פחות. מנגד, הכיוון ההפוך: מעזריאלי תל-אביב ליקנעם, לקח בשעות הבוקר 64 דקות - יותר מחצי שעה הבדל מול מי שנסע בכיוון ההפוך, לעומת 84 דקות למי שייסע מעזריאלי ליקנעם אחרי-הצהריים (מסתבר שלא מעט אנשים עושים את הדרך הזו).
מי שגר בקדימה-צורן, אזור שבו רבים מהיישובים הם "פרברי שינה", שמתפרנסים ומבלים בעיקר בעיר הגדולה תל-אביב, מכיר כמובן מציאות דומה: מקדימה-צורן לעזריאלי בשעות הבוקר אורכת הנסיעה מעט יותר משעה (63 דקות), לעומת 38 דקות למי שעושה משום מה את אותה דרך רק בכיוון ההפוך. אחה"צ, מי שייצא מקדימה-צורן לתל-אביב ייסע 49 דקות, לעומת 54 דקות למי שייסע אחה"צ (בחזרה הביתה) בכיוון ההפוך.
עוד אין מספיק אנשים שהשתכנעו
וכאמור, יקנעם וקדימה-צורן הם רק דוגמאות. 80% מאזורי התעסוקה בישראל עדיין מוקמים ומתוכננים בגוש דן הצפוף, מה שאומר שהפקקים אל העיר הגדולה וממנה צפויים כנראה רק להחריף בשנים הבאות. בינתיים, פער של 20 דקות בין הנוסעים בפקק לאלה שזורמים על הכביש (אם כי בשעות הלחץ הפער עשוי להיות גדול בהרבה) אינו משכנע לפי שעה מספיק אנשים לעבור ולהשתמש באמצעי תחבורה יעילים, מהירים וציבוריים יותר, שיוכלו לשנות את המגמה הכללית. לכמה זמן הבדל צריך להגיע כי שהמצב ישתנה.