שיעור האוכלוסייה הערבית בישראל עומד על מעל 20% מכלל האוכלוסייה. בישראל קיימים כ-135 יישובים ערבים ולא יהודים, המהווים כ-11% מסך היישובים במדינה - כך עולה מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. ואולם, אחוז סניפי הבנק ביישובים הערבים נופל בהרבה משיעור האוכלוסייה הערבית באוכלוסייה הכללית, ועומד על כ-7.3% מן הסניפים (109 סניפי בנק ביישובים ערבים מתוך 1,486 סניפי בנק בסך-הכול).
נתונים רשמיים של המפקח על הבנקים, המובאים בבקשה לאישור תביעה ייצוגית שהוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים, מראים כי 4 בנקים המחזיקים כל אחד עשרות סניפים לפחות ברחבי הארץ, אינם מחזיקים ולו סניף אחד במגזר הערבי. מדובר בבנק אוצר החייל, הבנק הבינלאומי ובבנקים יהב ואגוד. גם בנק מזרחי-טפחות אינו מצטיין במיוחד בפתיחת סניפים ביישובים ערבים - רק 3 סניפים מתוך 201 סניפיו מצויים ביישובים ערבים.
בבקשה לאישור התביעה הייצוגית, שהוגשה באמצעות עו"ד אסף פינק נגד חמשת הבנקים הללו - אוצר החייל, הבינלאומי, יהב, אגוד ומזרחי-טפחות - נטען כי בכך שהבנקים נמנעים מפתיחת סניפים במגזר הערבי, הם גורמים נזק לאוכלוסייה הערבית בישראל בכללה, ושוללים ממנה את היכולת ליהנות משירותים בנקאיים במידה שלה זוכים יהודים בישראל.
"בהתנהלותם זו, בין אם הינה ביד מכוונת ובין אם הינה בשל התרשלות הבנקים, גורמים הבנקים לאפליה תוצאתית של האוכלוסייה הערבית - אוכלוסייה אשר נחשבת ל'קבוצה חשודה' באפליה - בנגישות לשירותיהם הבנקאיים", נכתב בבקשה.
לטענת המבקשים, לקבוצה שהם מבקשים לייצג, הכוללת את "כלל האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל", נגרם נזק נטען של 660 מיליון שקל ב-7 השנים האחרונות - וזהו סכום התביעה שהם מבקשים לאשר את ניהולה כייצוגית כנגד חמשת הבנקים הנתבעים.
התירוץ אודות "היישובים הקטנים"
לפי הנתונים המוצגים בבקשה, המבוססים על נתוני הממונה על הבנקים, "הבנק הבינלאומי הראשון מחזיק ב-125 סניפים ברחבי הארץ. אף אחד מהם אינו מצוי ביישוב ערבי... בנק אוצר החייל מחזיק ב-54 סניפים ברחבי הארץ. אף אחד מהם אינו מצוי ביישוב ערבי... בנק מזרחי-טפחות מחזיק ב-201 סניפים ברחבי הארץ, מתוכם רק 3 סניפים מצויים ביישובים ערבים: סניף אום אל-פאחם, סניף כפר יאסיף וסניף נצרת... בנק יהב לעובדי המדינה מחזיק ב-54 סניפים ברחבי הארץ. אף אחד מהם אינו ממצוי ביישוב ערבי", ובנק אגוד, מחזיק ב-45 סניפים ברחבי הארץ. אף אחד מהם אינו ממצוי ביישוב ערבי". בסך-הכול, לחמשת הבנקים 479 סניפים בישראל ורק 3 מהם במגזר הערבי.
אחת הטענות שעשויים הבנקים להעלות בתגובתם, היא שרבים מהיישובים הערבים הם כפרים, שאוכלוסייתם אינה גדולה מספיק כדי להצדיק פתיחה של סניף מבחינה כלכלית. ואולם, בתביעה ניתן מענה משכנע ביותר לטענה זו - נתונים על יישובים קטנים יהודים שבהם ישנם סניפים רבים לבנקים המשיבים.
כך לדוגמה, לבנק הבינלאומי יש סניף בכפר ורדים (אוכלוסייה של כ-5,600 תושבים), בנק אוצר החייל מפעיל סניף בראש-פינה (כ-2,800 תושבים), בנק מזרחי-טפחות מפעיל סניף באלון-שבות (כ-3,100 תושבים) וגם בקרני שומרון (כ-6,600 תושבים) - ויש עוד דוגמאות רבות.
לעומת זאת, בנצרת, שאוכלוסייתה כ-75 אלף איש, רק אחד מבין חמשת הבנקים הללו החליט לפתוח סניף - בנק מזרחי-טפחות. ברהט, שאוכלוסייתה כ-58 אלף איש, אין לחמשת הבנקים הללו ולו סניף בנק אחד; כך גם לגבי טייבה (כ-40 אלף תושבים), שפרעם (כ-38 אלף תושבים), טמרה (כ-31 אלף תושבים), סכנין (כ-28 אלף תושבים), באקה אל-גרביה (כ-27 אלף תושבים); טירה (כ-24 אלף תושבים) - והרשימה עוד ארוכה.
"מעבר לגודלם של היישובים הערבים עצמם", נטען בבקשה, "יש מקום להתייחס גם לדפוסי התיישבות האוכלוסייה הערבית המתאפיינים במקבץ של כפרים המרוכזים באזור התיישבות אחד ובקרבה גיאוגרפית. במקרה כזה, סניף בנק הממוקם באחד מהכפרים יוכל לשמש גם את תושבי הכפרים הסמוכים לו. ואף על-פי כן, באף אחד מהיישובים הערבים, לרבות במקרים בהם קיים מקבץ של כפרים סמוכים זה לזה, המשיבים לא מצאו לנכון לפתוח סניפי בנק".
מדיניות עסקית שיוצרת הדרה
מבקשי אישור התביעה הם ארבעה מנפגעי השירות הבנקאי הדליל במגזר הערבי: ד"ר עוואד אבו פריח הוא תושב רהט וראש המחלקה לביוטכנולוגיה בבית-הספר להנדסאים במכללת ספיר; עמאר טאהא - עורך דין תושב כפר כנא; מנאל אבו עג'ג', תושבת כסיפה המנהלת מועדונית לילדים; ובעלה חאלד אבו עג'ג', חבר המועצה המקומית כסיפה.
הקבוצה פנתה לכל אחד מחמשת הבנקים בכתב במשך השנתיים האחרונות, בבקשה שיפעלו לפתיחת סניפים נוספים במגזר הלא יהודי. ברוב המקרים הם נענו כי לא חלה על הבנקים חובה לפתוח סניפים דווקא במקומות מסוימים, כי הסניפים נפתחים לפי שיקולים מסחריים, וכי אין באי-פתיחת הסניפים משום אפליה כנגד האוכלוסייה הלא יהודית.
"אף אם ייטען כי שיקולים עסקיים גרידא הם שהובילו לאפליה התוצאתית, הרי שיש להדגיש כי שיקול כלכלי לגיטימי בפתיחת סניף בנק בקרב אוכלוסייה כלשהי הינו לדוגמה מספר התושבים באזור שייהנו משירותי אותו סניף, כך שהסניף ישמש וימשוך לקוחות שייהנו משירותיו", נטען בבקשה. "לעומת זאת, שיקול כלכלי שהינו שאלת החוסן הכלכלי המדומה של אותה אוכלוסייה, אינו יכול להוות שיקול לגיטימי כאשר הוא מוביל לנידוי אותה אוכלוסייה מהשירות הבנקאי".
המבקשים מוסיפים כי "שיקול כלכלי שכזה טומן בחובו אפליה מובנית, כך שאוכלוסיות מוחלשות, שהינן פעמים רבות קבוצות 'חשודות' באפליה, לעולם לא יזכו לנגישות ראויה לסניפי בנק, שכן השיקול הכלכלי כביכול אינו מצדיק הקמת סניף באזורי מגוריהם. כך יוצא שהמדיניות העסקית כביכול של המשיבים מדירה אוכלוסיות מוחלשות ומנציחה אפליה. שיקולים עסקיים הינם שיקולים לגיטימיים, אך לא כאשר שיקולים אלה מובילים לניכור מוחלט של אוכלוסייה מסוימת".
בהמשך נטען כי אפליית האוכלוסייה הערבית בנגישות לסניפי בנק מנציחה את מעמדה הסוציו-כלכלי הנמוך, וכי "הימנעותם של המשיבים מפתיחת סניפים ביישובים ערבים מצמצמת את התחרות בין הבנקים בקרב האוכלוסייה הערבית ובכך גורמת להתייקרות השירות הבנקאי עבורה".
הבנקים טרם הגישו את תגובתם לבקשה.