פגעה בעסק וכשפוטרה הודיעה לבוס: "אני בהיריון"

היא רבה עם המזכירה, לוותה כסף מלקוחות, באה מאוחר, יצאה מוקדם, ותמיד כשהגיעו למשרד ספקים ונותני שירות – התבדחה על חשבונו. שוב ושוב הוא העיר לה, אמר לה שזה לא מתאים, שזו לא דרך השיח במשרד, שזה מביך אותו, שזה לא נהוג; ושוב ושוב היא הבטיחה שתשתנה, שתשים לב, שלא התכוונה, שהיא צריכה את הכסף, ו"בבקשה קובי, אל תכעס נשמה, זו הפעם האחרונה".

וקובי - האמין לה. היא עבדה אצלו כמה חודשים כבר, וממש לא התחשק לו להחליף אותה, ללמד שוב הכל מהתחלה. אז הוא החליט למשוך עוד קצת, לפחות עד סוף הרבעון, ואחרי זה כבר נראה.

אבל ביום בו ניסתה דנה, לסכסך בינו לבין אשתו, שעובדת אתו בחברה, לספר עליו דברים שהוצאו מהקשרם, ולחייך לאדה כשהם רבו מול כולם, קובי נבהל. רק אז הוא הבין שהוא מחזיק במשרדו פצצת זמן מתקתקת, ובאמת באותו יום זימן את דנה לשיחת שימוע. "הגזמת לגמרי, אני לא מוכן לזה יותר", אמר לה. "סלחתי והעלמתי עין, אבל הגיעו מים עד נפש. את הפרת את האמון שלי בצורה חמורה. אני רוצה לפטר אותך, והפעם זה סופי. מה יש לך להגיד?"

לתדהמתו נשענה דנה לאחור בכיסאה, הביטה בו בשלווה, ובשקט לא אופייני השיבה: "אסור לך. אני בהריון".

קובי נבהל ופלט בבהלה: "הריון? ממתי?"

ודנה סיפרה לו שהיא בחודש השלישי, ושלפה מתיקה אישור הריון עדכני.

בדרכה לדלת חייכה בשביעות רצון עצמית והוסיפה, בקריצה: "ועכשיו אני יוצאת לבדיקות. אתה יודע שמגיעות לי 40 שעות, על חשבונך".

מיד כשיצאה התקשר קובי לאשתו: "היא בהריון. מה נעשה עכשיו? אנחנו תקועים אתה לכל החיים".

אשתו ההמומה עיכלה את הבשורה ואמרה לו: "תישאר היום בעבודה עד מתי שצריך. תקרא באינטרנט, תתייעץ, תתקשר לעורך דין. לא אכפת לי כמה זה יעלה. אנחנו חייבים לסיים אתה את הקשר ההזוי הזה וזהו".

קובי התיישב לעבוד, ודי מהר גילה, כי פיטורי נשים בהריון מתחלקים לשני מצבים:

1. כשלעובדת אין ותק של חצי שנה בעבודה - ואז ניתן לפטרה מסיבות ענייניות, למשל קיצוצים או אי שביעות רצון.

2. כשלעובדת יש ותק של חצי שנה – ואז ניתן לבקש ממשרד הכלכלה היתר לפטרה. במקרה זה ההיתר יינתן רק אם משרד הכלכלה ישתכנע שהפיטורים אכן נחוצים וענייניים ואינם קשורים להריון.

לקובי היה ברור שלא תהיה לו כל בעיה להוכיח, שבכל מקרה תכנן לפטר את דנה, ושהיא פוגעת במקום העבודה, ולשם כך החל לאסוף ראיות. הוא התקשר לעובדים, קולגות וספקים, ושאל רק שאלה אחת: "יש משהו שאני צריך לדעת על דנה?"

ואז נפתח הסכר. נהרות של מידע זרמו אליו, כל מה שלא רצה לשמוע כל כך הרבה זמן. הוא גילה שדנה פוגעת בשמו באוזני לקוחות וותיקים, מוסרת לו נתונים שקריים, הורסת לו קשרים עסקיים, ופשוט פוגעת לו בפרנסה. הוא אפילו הצליח להגיע למעסיק קודם, שסיפר לו שדנה התנהלה בצורה דומה אצלו, ולכן פוטרה.

קובי לא הבין מדוע דנה מתנהלת כך באופן סדרתי, אבל כמעסיק, ואולי קודם כל כבן אדם, היה עליו לקבל עכשיו החלטה קשה. הוא ידע היטב, שאיש לא ייקח את דנה לעבוד בעודה בהריון, ובטח שלא ישר אחרי הלידה, ובכך תיפגע פרנסתה אנושות. מנגד הבין שלפניו מקרה חריג: אישה שלא מפחדת לעשות במקום העבודה כבשלה ולפגוע בו אישית, ושהוא חייב לשמור על העסק, על הפרנסה ועל המשפחה שלו.

בשעות הבאות ישב קובי וכתב בקשה להיתר, על גבי טופס בשם: "בקשת היתר לפי חוק עבודת נשים לפיטורים".

לבקשה, שבה ציין כי הוא מבקש לפטר עובדת בשל תפקוד לקוי ונסיבות חמורות אחרות, צירף הודעות כתובות שקיבל מקולגות ולקוחות, פירוט נזקים משוער, ותיאור של האירוע המרכזי שהביא למשבר אמון ולהחלטה לפטרה. בבוקר שלמחרת, כשדנה הגיעה לעבודה, קובי זימן אותה שוב למשרדו, ביקש שתחתום על קבלת עותק מהבקשה והמסמכים הנלווים, ואז הגיש את הבקשה למשרד הכלכלה.

בתום ימים ארוכים ומתישים, במהלכם דנה העמידה לעצמה ייצוג משפטי, ונלחמה כמו לביאה על מקום עבודתה, קיבלה המפקחת על עבודת הנשים החלטה סופית.

בהחלטתה כתבה המפקחת, כי לאחר שפגשה את שני הצדדים לשיחת בירור מעמיקה, ובחנה את כל העדויות שהוגשו לפניה, היא מקבלת את גרסתו של קובי,
ומאמינה לו שנוצר משבר אמון גדול, ונסיבות שאינן קשורות להריון. לאור אלו החליטה המפקחת כי פיטוריה של דנה מותרים, החל מהיום. ואכן, דנה פוטרה והלכה לביתה.

הסיפור של קובי ודנה אינו פשוט, והעלה הרבה כאב אצל שניהם, אך לנו יש הרבה מה ללמוד ממנו בהקשר של יחסי עבודה. יחסים בנויים על קשרים אישיים, יחסי אנוש ובטחון הדדי. במהלך הבירור שקובי עשה, הוא גילה שדנה ממש השתמשה בהריונה, על מנת להיאחז במקום עבודה קבוע, שיממן אותה בתקופה זו.

ולכן, ולמרות שההחלטה לפטרה לא היתה פשוטה עבורו, קובי פשוט בחר, בינו לבינה. סביר להניח שאם דנה הייתה בוחרת להתנהל ביושר ובשקיפות מול המעסיק שלה, היא הייתה עדיין מועסקת כיום, ואף חוזרת למשרד לאחר חופשת הלידה.

קיימת סברה בשוק ולפיה "לא ניתן לפטר עובדת בהריון", אך כאמור, היא אינה נכונה. בקשות מוצדקות לפיטורים, שעונות על הקריטריונים בדין, מתקבלות בהחלט.
עם זאת, מוצע לכל מעסיק לחשוב היטב, לפני שהוא מגיש בקשה לפטר עובדת הריונית, ולהביא בחשבון את האבטלה ארוכת הטווח שהוא גוזר עליה. גם במקרה שהפיטורים "מותרים", כדאי לבדוק את מוסריות ההחלטה, ולו רק כדי שהמעסיק יוכל לישון בשקט לאחר מעשה.

חוקי המגן נועדו לשמור על זכויותיהן של נשים בהיריון. זו הסיבה שלא כדאי לנו, הנשים, לעשות בהם שימוש לרעה, כדי שלא נפגע במגזר שלם הזקוק להגנת החוק.
זכרי, ההיריון הוא לא שריון הגנה, וכשאשה מחזיקה במקום עבודה שהיא לא תורמת לו או לא מתאימה לו, רק בזכות הריונה, משרד הכלכלה יידע לבחון את הדברים במשקפיים אובייקטיביים.


דריה כנף הינה עורכת דין העוסקת בדיני עבודה ומחברת הספר "המדריך המשפטי שכל אחד צריך בבית"


מידע משפטי מאת מרכז מידע בנושא ניהול המשאב האנושי, יחסי עבודה ושכר בחברת חשבים ה.פ.ס מידע :

אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או חוות דעת, או תחליף ליעוץ משפטי אצל עו"ד, האמור לעיל אינו אלא תיאור כללי בלבד ולא מחייב של הנושא כפי שרואה אותו המחברת, ובכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין. הסיפורים המובאים אינם אמיתיים ובמידה ונאמר אחרת, הרי שאז שונו פרטי המעורבים באופן מהותי, למניעת זיהוי.

--