חיידקים מגיעים לצלחת: מה מעכב את ניקוי המים?

פעם הכול היה פשוט: מחלות כמו שחפת ודלקת ריאות היו מסתיימות ברוב המקרים באשפוז ארוך בבית חולים וכמחצית מהחולים מתו מפני שלא היה טיפול אמתי במחלה. בשנת 1928 התגלה הפניצילין, החומר הראשון שהצליח לחסל חיידקים מחוללי מחלות (פתוגנים), כמו זה שגרם לשחפת, והתחיל שימוש נרחב באנטיביוטיקה מסוגים שונים. אלא שהשמחה הייתה מוקדמת, ושנים ספורות לאחר הגילוי המרעיש החלו לצוץ ראיות לכך שיש חיידקים שפיתחו עמידות לתרופות האנטיביוטיות ומצליחים לשרוד את הטיפול ולהמשיך לשגשג.

הבעיה עם החיידקים העמידים היא שהם גורמים מחלות קשות וממושכות יותר מאלה שהאנטיביוטיקה כן הורגת, ומחייבים טיפול אגרסיבי יותר, שמסכן את חיי החולים. רבים מהם לא מקבלים טיפול שעוזר להם, מה שגורם נזקים כלכליים כמו איבוד ימי עבודה וירידה בפריון המשק, ומתן טיפול שעלותו גבוהה מאוד.

קצת מספרים: טיפול באנטיביוטיקה פשוטה עולה כ-16 שקל למחזור, ואם יש צורך באנטיביוטיקה רחבת טווח, שיכולה להתמודד עם החיידקים שהפכו אלימים יותר, המחיר יעלה פי-עשרה ואף יותר. חולה בסלמונלה, לדוגמה, יקבל טיפול של כמה ימים באנטיביוטיקה רגילה, אך אם התרופה לא פועלת החולה נחלש מאוד מהמחלה, וכעת כבר זקוק לאשפוז. חולה עם חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה ישהה בבית החולים 7-5 ימים בממוצע, והמקרה כזה המחיר כבר עולה בחדות, שהרי מחירו של כל יום אשפוז הוא כ 2,000-שקל.

על פי נתונים עדכניים, בשנת 2015 אושפזו יותר מ-4,000 בני אדם בבתי החולים בארץ בגלל שהיו חייבים לקבל טיפול אגרסיבי נגד חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה. בסך הכול נדרשו יותר מ-64,000 ימי אשפוז הקשורים בחיידקים עמידים לאנטיביוטיקה. ההערכות הן כי בשנים האחרונות משך האשפוז הממוצע של חולים בזיהומים, שמקורם בחיידקים עמידים לאנטיביוטיקה, הוא בין שבועיים לשלושה שבועות בממוצע.

התשובה לשאלה כיצד פיתחו החיידקים עמידות בפני התרופה שאמורה להרוג אותם די פשוטה: האנטיביוטיקה חיסלה את כל החיידקים החלשים, ומי שנותרו הם אלה שעברו מוטציות שמאפשרות להם להישאר בחיים בנוכחותה, במילים אחרות, דווקא השימוש באנטיביוטיקה גרם לחיידקים להיות חזקים יותר, ובכל כמה שנים צריך לפתח סוג חדש של תרופה שהם אינם מכירים עדיין.

מה אפשר לעשות נגד זה? זו כבר שאלה מורכבת יותר. ב-9 בפברואר 2016 התכנסה ועדה של מומחים, בראשות ד"ר זהר ברנט-יצחקי, יועץ מדעי לראש שירותי בריאות הציבור, שדנו בדרכים להתמודדות עם הבעיה בישראל. באירוע השתתפו נציגי אוניברסיטאות, משרדי ממשלה - הגנת הסביבה, בריאות, חקלאות, בתי חולים, רשות המים, מכון וולקני והקרן לבריאות וסביבה.

ברנט-יצחקי עובד במשרד הבריאות כעמית של תכנית "ממשק", מיזם משותף של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדי הסביבה והמשרד להגנת הסביבה, שנועד להכשיר את דור העתיד של המדענים, שיבססו את השימוש בידע מדעי בעיצוב מדיניות ציבורית בעלת היבטים סביבתיים בישראל. המדענים משתלבים במשרדי הממשלה בתפקידי ייעוץ ומיישמים את הידע המדעי שצברו באקדמיה בהליך קבלת ההחלטות בדרג הביצועי.

החיידקים העמידים לאנטיביוטיקה אוהבים סביבה מימית, ושם הם משגשגים ופוגשים עוד חברים וגם עוד אנטיביוטיקה. מכיוון שתכונת העמידות מועברת גם בצורת תורשה בין דורות וגם בין חיידקים ממינים שונים, מערכת הביוב העירונית היא המקום המושלם לעשות את זה. התוצרים הם גם חיידקים עמידים וגם גנים של עמידות. איך מגיעה לשם אנטיביוטיקה? למשל, מאנשים שלא גמרו את המנה שרשם להם הרופא והם נפטרים מהתרופות באסלה, או מהשפכים עצמם, בעיקר שפכים שמגיעים מבתי חולים.

מכאן זה רק מחמיר – מתקני טיהור השפכים - מט"שים לא מצליחים להיפטר מחלק מהחיידקים ומהגנים של העמידות, וכל אלה עוברים יחד עם מי הקולחין שמשמשים להשקיית שדות חקלאיים בכל הארץ, מפה לשם, כולנו פוגשים את החבר'ה האלה על ובתוך הפירות והירקות שלנו.

בכל שנה מיוצרים בישראל כמעט 530 מיליון מ"ק שפכים, שרובם עוברים טיהור והשבה לשימוש כמי השקיה. מכיוון שבימים אלה עובדים להקים עוד מפעל טיהור כזה, כמות המים המטוהרים שתגיע לשדות תגדל עוד יותר.

היום קיימות כמה טכנולוגיות שבאמצעותן אפשר להתמודד עם קיומם של חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה ועם הגנים שבאמצעותם הם מפתחים עמידות. שיטה אחת היא להוסיף כלור למים, אבל התברר שהכלור לא מצליח לטפל בכל הגנים הבעייתיים, אלא רק בחלקם. יש עוד שיטות כמו סינון של מי השפכים בחול ובחצץ שסופחים אליהם את החיידקים, סינון ממברנלי באמצעות פילטרים ייעודיים, טיפול באוזון שהוא חומר רעיל שהורג את החיידקים ושימוש בקרני uv, בתדר העל-סגול, שהורס את הדנ"א שלהם.

כל אחת מהטכנולוגיות האלה תורמת להפחתה במספרם, ונראה ששימוש בכמה שיטות – שלכל אחת יש יתרונות – ייתן תוצאה טובה יותר, ויחד יש להן פוטנציאל לטיהור כמעט מוחלט של המים מחיידקים ומגנים של עמידות לאנטיביוטיקה. הבעיה היא כרגיל, כסף. כל שיטה יקרה ודורשת תשתיות –מחיר הקמת מט"ש עבור 100,000 בני אדם, שמטהר כ 15,000-מ"ק ליממה, היא כ 50-מיליון שקל. אם רוצים להקים מתקן משוכלל יותר, העלות תגדל בהתאם.

"למרות שעמידות לאנטיביוטיקה היא תופעה מוכרת ברחבי העולם, באף מדינה לא קיימת מדיניות מסודרת לטיפול בגנים עמידים לאנטיביוטיקה במתקני טיהור השפכים", מסכם ד"ר ברנט-יצחקי. "זה כמובן תקף גם לישראל. אבל לפני הכל חשוב להבין אם החיידקים והגנים לעמידות לאנטיביוטיקה מצליחים לשרוד בדרכם אל הצלחת שלנו. כמה חוקרים בארץ מובילים את המחקר העולמי בתחום, אבל עדיין קיימים בו פערי ידע משמעותיים. אני מאמין שכמובילה עולמית בשימוש במי קולחין בחקלאות, חשוב שישראל תוביל גם את המחקר ואת פיתוח הטכנולוגיות לטיהור גנים וחיידקים עמידים במתקני הטיהור".

רוית קלימר, זווית סוכנות ידיעות למדע ולסביבה