איך איבדה מערכת החינוך את תפקידה לטובת הסמארטפון?

"למורים יש כוונה טובה אבל הם לא ממש יודעים איך להתנהל במרחב", אומרת ד"ר מיכל דולב-כהן, חוקרת בתחום הפסיכולוגיה של האינטרנט. למה כמעט 20% מהתלמידים אינם חשים בטוחים על אף נוכחותו של המחנך בקבוצות הוואטספ הכיתתית?

וואלה! NEWS בשיתוף מכללת אורנים
הסמארטפון כבר לא בידיים שלנו (צילום: ShutterStock)

בהתחלה זה עוד היה בידיים שלנו, בלי משחקי חתול ועכבר. שלטנו בזה והיינו מקבלי ההחלטות הבלעדיים. אבל אז, חוקי המשחק השתנו. לא משנה אם קוראים לו "קולור סוויץ" או "קנדי קראש" - הזריזות והידע עברו לידיים הקטנטנות שלהם.

ההורים שבינינו, עוד מכרו לעצמם סיפורים שזה למטרות אחרות: לעדכן ולהתעדכן למשל, אבל גם הם יודעים שמדובר בתירוץ האחרון ברשימה. עכשיו כבר צריך להודות: הסמארטפון כבר לא בידיים שלנו ומה שיותר מבהיל, אין לנו כמעט שליטה על מה שהוא מנגן מול התודעה התמימה של הילדים שלנו.

גם אם נוח לנו לחשוב שהם בסך הכל צופים בתכנית הילדים המוכרת שאנו בעצמנו הכרנו להם, מתוך מחשבה שזה מה שעושים ילדים בגילם, שהאינטרנט והעולם הווירטואלי פגשו אותם הרבה קודם, ולצערנו הרב, אנחנו לא הוזמנו לפגישה הזאת.

עוד בוואלה!

נעליים, גאדג'טים או דברים לבית: מה הישראלים יקנו בבלאק פריידי הזה?

לכתבה המלאה

"רובנו מעדיפים לחשוב שילדים הגיעו כ'לוח חלק' ולהניח שאנחנו אחראים לחינוך שלהם ולתכנים אליהם הם נחשפים, אבל מהרגע שהם קיבלו לידיהם את הסמארטפון הראשון, אנחנו מאבדים אותם", אומרת ד"ר מיכל דולב-כהן, מרצה במכללת אורנים וחוקרת בתחום הפסיכולוגיה של האינטרנט.

לדבריה, חוסר האבחנה מתחיל עוד לפני שהם בכלל נולדו. "הורים מעלים תמונות לאינסטגרם של בדיקת ההיריון שלהם ולאחר מכן את צילומי ההיריון בפייסבוק. קשה לבוא בטענות לילדים שמצטלמים בבגדי ים חושפניים אחרי שהם רואים תמונות של אבא מלטף לאמא את הבטן ההריונית. לפני שמחנכים את הילדים עלינו להבין בדיוק אילו מסרים הם קולטים מאיתנו. הם בטוחים שניתן לקחת את הסמארטפון ולצלם את מי שבא להם בלי לבקש ממנו אישור".

"זה מתחיל בפרסומות בוטות למוצרים שלא היינו רוצים לחשוף אותם" (צילום: ShutterStock)

המורים של הדור החדש

על הלוח בכיתות מופיעות באותיות קידוש לבנה מחבר המילים: "תפקידה של מערכת החינוך הוא ללמד כיצד לחשוב ולא מה לחשוב" - אם יש מישהו שמאמין למסר הזה, אלו הם התלמידים, שכבר מגיל 5 מלמדים את עצמם דרך מסך הסמארטפון או הטאבלט. והמורים? הם, למרבה הצער, נותרים מאחור.

"למורים יש כוונה טובה אבל הם לא ממש יודעים איך להתנהל במרחב", מודה דולב-כהן, שבתפקידה במכללת אורנים היא מנסה לגדל את דור חדש של הוראה.

"דוגמה טובה לכך, הן קבוצות הוואטסאפ של המורים והתלמידים, שבמקרים רבים מעבירות מסרים שגויים לתלמידים שמובילים לבעיות התנהגותיות. מצד אחד אומרים להם להפחית את זמן השהייה באפליקציה כדי להתרכז בדברים אחרים אבל מאידך, המורים מעבירים לא מעט הודעות בקבוצות הללו ומי שלא קורא אותן זוכה לביקורת".

במחקר מקיף שערכה בנושא קבוצות הוואטסאפ יחד עם ד"ר נעם לפידות לפלר, מצאה דולב-כהן כי מדובר בקרקע פורה לבריונות רשת. במחקר נכתב כי "אמנם 80.5% מן התלמידים חשים בטוחים מאוד או די בטוחים בקבוצת הוואטסאפ הכיתתית, אך כמעט 20% מהתלמידים אינם חשים בטוחים דיים על אף נוכחותו של המחנך.

"כמו כן, 36% מהנבדקים העידו כי מחנך הכיתה אינו עושה מספיק על מנת שתהיה פחות אלימות בקבוצה. מדובר בממצאים בעלי חשיבות רבה בהבנת החוויה של התלמיד בתוך המרחב הכיתתי המקוון שהפך, באמצעות קבוצות הוואטסאפ, לבלתי נפרד מהתקשורת עם מחנך הכיתה. נראה שיש לייצר כללים ברורים לאופן בו על מחנך הכיתה להתנהל בקבוצות הוואטסאפ על מנת שהתלמידים יחושו בטוחים יותר".

אז מה עלינו לעשות?

תחושת הביטחון, סבורה ד"ר דולב-כהן, היא נזילה להפליא גם אם אנחנו לא מבחינים בסימנים. זה מתחיל בפרסומות בוטות למוצרים שלא היינו רוצים לחשוף אותם בגיל מוקדם, ממשיך בסרטוני פורנו ויראליים שמרתקים נערים ויכול להגיע לסרטוני סנאף קשים יותר, שמתגנבים לנו מתחת לעיתון או לכוס הקפה.

עם זאת, היא טוענת שהדרך הטובה ביותר היא להגן אבל לא לחסום. "עלינו, כהורים ומורים, מוטלת החובה לשאול את השאלות הנכונות גם אם הן לא נעימות, לזמן את השיחה ולתקשר את המציאות. אם נהיה שיפוטיים מול התכנים שלהם וננסה לחסום אותם – נאבד אותם ונהפוך ללא רלוונטיים".

רוצים לדעת עוד על שיטות החינוך החדשות בעידן האינטרנט? בואו ליום הפתוח במכללת אורנים

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully