ואז זה מכה בכם. זה קורה בסביבות גיל 30 בערך, פלוס מינוס, שהחיים הבוגרים כבר יצאו לדרך אבל לכאורה, הכל עוד פתוח. רק לכאורה, כי לכו תעשו עכשיו שיפטינג לחיים שלכם. את התואר כבר סיימתם ואפילו עבודה מצאתם. בקושי. התלוש לא בשמים אבל זה עדיף מלשבת בבית ולחלום.
לאהוב את העבודה? זה שמור רק למתי מעט שהלכו עם הלב עד הסוף, ניצחו את המכשולים ועכשיו גוזרים את הקופון. החיידק עדיין פועם, בוודאי. אם רק היה ניתן לחזור לתקופת התיכון כדי לבחור מחדש הייתם נותנים את הכל בשביל זה. לקום בבוקר בציפייה למקצוע עליו חלמתם מאז שהייתם ילדים ולהוכיח לעולם שזה אפשרי ללכת נגד העדר ולא כחלק ממנו.
קשה למצוא מישהו שלא נתקל במחשבות מן הסוג הזה מתישהו בחייו הבוגרים. אצל לא מעט ישראלים החרטות האלה מובילות לעצירה כמעט מוחלטת של החיים ולו רק כדי לחשב מסלול מחדש וללמוד את המקצוע שהם באמת טובים בו, או רוצים להיות טובים בו. ברוכים הבאים לחיים החדשים. זה אולי נראה רחוק ולא מוכר אבל ניתן לעקוף את מפח הנפש הזה כבר בשלב מוקדם של החיים.
השאלה המתבקשת שתלמידים בגיל חטיבות הביניים והתיכון צריכים לשאול את עצמם היא: אם אני אוהב את זה, כיצד אני יכול לפתח מזה קריירה ולדאוג לפרנסה עתידית?
הכירו את החינוך הטכנולוגי
לא צריך להיות סטף ורטהיימר כדי לדעת שהחינוך הטכנולוגי בישראל זקוק לזריקת מרץ כלל ארצית. בזמן שמרבית התלמידים חולמים כבר עם סיום בית הספר היסודי על לימודי התואר הראשון במנהל עסקים או הוראה, נוצר מחסור גדול במספר בעלי מקצוע בתחומים כמו הנדסה, תעשייה, מלונאות, בנייה, אנרגיה, תקשוב ועוד.
למעשה, ישראל נמצאת בפיגור משמעותי ביחס למדינות ה-OECD: רק 38% מהתלמידים בישראל לומדים בחינוך הטכנולוגי בהשוואה לממוצע של 46% במדינות ה-OECD, או ממוצע של כ-50% במדינות סקנדינביה.
אלא שאז חיבר משרד החינוך תכנית אסטרטגית בשיתוף עם צה"ל והתאחדות התעשיינים במטרה להכפיל ואף לשלש את כמות המצטיינים במדע וטכנולוגיה ולעודד תלמידות ותלמידים לעסוק במקצועות שקרובים ללבם. "בחמש השנים האחרונות ניכרת עליה במספר תלמידי החינוך הטכנולוגי בכל המגזרים", מציין ד"ר עופר רימון, ראש מנהל מדע וטכנולוגיה במשרד החינוך.
"מספרם עלה מ-120 אלף ל-145 אלף ואנו רואים את הביקוש לכל המגמות. ברור שיש לפנינו לא מעט עבודה אבל השינוי הוא מבורך". כיום משרד החינוך מציע מגוון של מגמות בתחומים מרתקים כמו הנדסת תוכנה, רובוטיקה, ביוטכנולוגיה, מכונות, אלקטקוניקה, בניה ואדריכלות ועוד.
מבט על ממצאי מחקר שביצעו ד"ר רימון ואנשיו, מגלה נתונים מעודדים יותר: 78% מהתלמידים היו רוצים לסיים תיכון עם תעודת מקצוע ו-90% מהתלמידים רוצים לרכוש בתיכון ניסיון מקצועי שיעזור לרכוש מקצוע בעתיד. עם זאת, במשרד החינוך מזהים היטב את האתגר שהתגלה במחקר, לפיו חלק גדול מהתלמידים לא יודע מה משמעותם של מגוון המקצועות הנלמדים בבית הספר ומעל מחצית מהם טרם החליטו על מגמת הלימוד והם מדווחים על קושי בבחירת המגמה.
ד"ר רימון מודע לאתגר הזה אבל נחוש לדלג מעליו. "קחו למשל תלמיד או תלמידה שמגיל צעיר היו מאוהבים בתחום הרכב. הנטייה שלנו היא לומר להם מיד שזה בסדר בתור תחביב אבל לא ייצא מזה כלום בעתיד ולפיכך אין טעם ללמוד את זה. מדובר בקיבעון מחשבתי, שכן המסר שלנו הוא שאפשר ללמוד את זה וגם לעשות בגרות בשאר המקצועות, המסלול מאפשר המשך לימודים עד לקבלת דיפלומה של הנדסאי מכונות עם סיווג מקצועי של משרד התחבורה הלימודים מאפשרים לבוגר, לאחר ניסיון של שלוש שנים בעבודה, לקבל תעודת ניהול מרכז שירות. כמו כן יש אפשרות להמשך לימודים אקדמיים לקבלת תואר מהנדס.
הצלחה, בדיעבד
מספיק לחזור להרהורי הכפירה של לא מעט ישראלים שחשים כי פספסו את הרכבת לעסוק במשאת לבם כדי להבין את המסלול הארוך והמיותר שהם עושים: זה מתחיל בתום השירות הצבאי ובחירת תחום ללימודי תואר ראשון, רק כדי לסיים בתום שלוש שנים כדי לגלות שאיש לא ממש ממתין להם בחוץ עם פנקס צ'קים פתוח. השלב הבא הוא להתאכזב ולחפש קורס לימודי תעודה זמין ולא ארוך במקצוע אותו הם באמת אוהבים ורוצים לעסוק. כך נעלמו להם 3 שנים של צבירת ניסיון, דרג ושכר.
ד"ר רימון מכיר היטב את המסלול הזה ובמסגרת תפקידו מנסה לקצר אותו באופן משמעותי. "הבעיה היא שכבר בגיל תיכון אותם תלמידים לא בודקים את האפשרויות המוצעות להם ומאבדים זמן יקר. יש בחינוך הטכנולוגי מסלולי לימוד שניתן להמשיך גם ללימודי י"ג ו-י"ד ואחר כך להיחטף על ידי הצבא או שוק התעסוקה.
"הפתרון שאנחנו מציעים הוא רב תכליתי ומאפשר למעשה לכל תלמיד ללמוד את המגמה שהוא אוהב בכל בית ספר בכל עיר בארץ. ואם זה לא מספיק, שיגרנו חוברות הסברה לכל התלמידים בבתי הספר ואנחנו ערוכים לטפל בכל בקשה שתגיע מצדם".
אם הכל ילך לפי התכנית, החינוך בטכנולוגי בישראל יהווה בתוך מספר שנים מחצית ממספר תלמידי התיכון בישראל. ד"ר רימון מדבר על תוספת של 40 אלף תלמידים למערך הקיים שכרגע עומד על 145 אלף. "זאת משימה חשובה וערכית למדינה כולה אבל בעיקר לתלמידים עצמם". על זה כבר אמרו חכמינו: "מי שאוהב את עבודתו כאילו לא עבד יום בחייו".
כדי לסייע לתלמידים בתהליך הבחירה, מזמין משרד החינוך את התלמידים להיכנס לאתר, וללמוד על מגוון המגמות, לקבל מידע היכן הן נלמדות.
לאתר של משרד החינוך לחצו כאן