בדרום תל אביב, לא רחוק מבית המעצר אבו כביר, עומד בית מידות עצום ממדים, סגור ונטוש. מסביבו חצר רחבת ידיים ומגודרת, ובה באר מים ועצי גן. לפני עשרות שנים היתה זו וילה מפוארת, שבעליה הגאה היה איש העסקים הערבי סלים קאסר. בקומה התחתונה התגוררו המשרתים ובהמות המשק. בקומה העליונה התגוררו האדון ומשפחתו.
במלחמת העצמאות נעזב הבית ונתפס על ידי צה"ל, שהפך אותו לבסיס צבאי. בשנים האחרונות לשירותו הביטחוני, שימש בית קאסר את הגדנ"ע. בתחילת המאה ה-21 ננטש המבנה והועבר לידי רשות המקרקעין, שמופקדת על הרכוש הפלסטיני הנטוש. ב-2009 החליטה הרשות (אז: מינהל מקרקעי ישראל) למכור את הבית לכל המרבה במחיר, באמצעות החברה הממשלתית עמידר.
למרות יופיו הרב, ואולי דווקא בגללו, התקשתה עמידר למצוא לבית קונה. הבעלים נדרש לשמר את המבנה ההיסטורי ולא לפגום בצורתו. הסביבה שבה הוא עומד לא צודדה את עינם של עשירי הארץ. מי שכבר שקל לרכוש אותו מצא שתידרש השקעה של מיליונים רבים כדי לעשותו ראוי לחיים מודרניים.
ואכן, המכרז העלה חרס. רק בסיבוב השני נמצא קונה יחיד שמוכן היה לשלם את מחיר המינימום, קרוב ל-11 מיליון שקל. הקונה המאושר היה ארגון נכי תאונות עבודה ואלמנות נפגעי תאונות עבודה.
בראיון טלפוני לבלוגר הנדל"ן יוסי שפר סיפר יו"ר הארגון, יוסי דדוש, כי בכוונת הארגון להפוך את הקומפלקס למרכז ראשון מסוגו בארץ לרווחת החברים בארגון. בין השאר, הוא ציין כי המבנה ישומר ויהפוך לקפיטריה, תיבנה בריכה אולימפית והוא ישמש את החברים גם כמלונית, מה שנקרא בעבר "בית הבראה". דדוש הבטיח: "אנחנו נעשה מזה מקום יפיפה - ועוד לפני שנתחיל בתכנון נדאג שיהיה נעים ואסתטי".
חמש שנים חלפו מאז הרגע הקסום ההוא. 38,000 חברי הארגון, שמימנו את עסקת הנדל"ן מכספים שהופרשו מקצבאות ביטוח לאומי הדלות שלהם, עדיין לא זכו לראות את חזונו של דדוש קורם קפיטריה ובריכה אולימפית.
להגן על זכויות הנכים
כמה מלים על ארגון נכי תאונות עבודה: הארגון קם בתחילת שנות ה-80 במטרה להגן על זכויות הנכים ולסייע בשיקומם. על פי אתר האינטרנט שלו, "הארגון פועל בתחומים רחבים ומגוונים ועוסק בייצוג הנפגעים והאלמנות בפני רשויות המוסד לביטוח לאומי ומוסדות אחרים, בריכוז מידע בנושאי זכויות הנפגעים ובייזום חקיקה בוועדות הכנסת השונות, למען חוקים והסדרים התומכים בחברי הארגון. הארגון מעניק יד תומכת לנפגעי תאונות העבודה ואלמנות הנפגעים ומלווה אותם בכל מהלך השיקום. מטרת הארגון היא לסייע לנפגעים בכל דרך לשוב ולהשתלב בחברה ובעבודה, לשפר את מעמדם בחברה ולהגן על זכויותיהם".
מי שקורא את הדוחות שמוסרת הנהלת הארגון לרשם העמותות ולאסיפה השנתית של חברי הארגון, מוצא שם מעט מאוד דיווחים על פעילות מול מוסדות השיקום והמוסד לביטוח לאומי, או סיוע בשיקום. אפשר היה לצפות שהארגון העשיר יחזיק מחלקה המסייעת לחבריו לעמוד על זכויותיהם מול המוסד לביטוח לאומי, אולם הארגון אינו מחזיק מחלקה משפטית מסוג זה.
אין גם זכר למאבקים ציבוריים לשיפור מצבם של הנכים ומקבלי הקצבאות. אחת הגזירות המעיקות ביותר היום על מקבצי הקצבאות היא שינוי שיטת ההצמדה של הקצבה: מהצמדה לשכר הממוצע במשק להצמדה למדד. גזירה זו, שהוטלה לפני כעשר שנים גם על מקבלי קצבאות אחרים, חסכה למוסד לביטוח לאומי עשרות מיליארדי שקלים ובמקביל שחקה מאוד את שווי הקצבאות בהשוואה לעליית רמת החיים הכללית, ודחקה רבים מהם מתחת לקו העוני. קולו של הארגון היציג של הנפגעים לא נשמע בעניין זה.
הארגון, על פי עדויות החברים, אינו מחזיק כלל ברשימת החברים. רשימה זו נמצאת בידי המוסד לביטוח לאומי העוסק בגבייה ובעדכון הרשימה. לכן אין הארגון יוזם פניות אקטיביות לחברים, לצורכי דיווח או הנגשת השירותים. אמצעי הקשר היחיד שברשותו הוא אתר האינטרנט, שבו יכולים החברים להירשם לצורכי קבלת דיווח. הארגון לא מסר נתונים על היקף רשימות תפוצה שלו, אך גורמים המעורבים בארגון טוענים שמדובר בפחות מ-20% מכלל 38,000 החברים שמשלמים דמי חבר.
עיקר הפעילות שעליה מדווחת ההנהלה היא פעילות חברתית כמו ארגון מסיבות, טיולים מאורגנים בארץ ובחו"ל, וכן הפעלת קופה להלוואות קטנות. נשיא הארגון, אבי עמידור הוא חבר במועצת המוסד לביטוח לאומי. המוסד לביטוח הלאומי יושב על עורק המימון היחיד של הארגון, אם כי אין לו סמכות להטיל על הארגון סנקציות.
על פי הוראת הכנסת והממשלה גובה המוסד לביטוח לאומי מכל זכאי לקצבה בגין תאונת עבודה דמי חבר עבור הארגון. דמי החבר, העומדים היום על 10 שקלים לחודש, נקבעים על ידי שר הרווחה באישור וועדת הרווחה של הכנסת. מקבל קצבה שאינו מעוניין בחברות בארגון יכול להימנע מלחתום על הרשאה או להודיע על ביטול חברותו. בפועל, חותמים מרבית הנכנסים למעגל מקבלי הקצבאות על הטופס לאחר שמוסבר להם שהארגון יסייע להם בשיקום.
מנגנון הגבייה היעיל של המוסד לביטוח לאומי מספק לארגון הנכים הכנסה קבועה של כ-3.5 מיליון שקל בשנה. אף שמדובר בסכום קטן יחסית, זו הכנסה משמעותית לארגון שכל מנהליו פועלים בהתנדבות, ומרבית הפעילויות שהוא מנהל עבור החברים נעשות בתשלום ואינן מסובסדות על ידי הארגון. התוצאה הכמעט בלתי נמנעת היא שלארגון נפגעי תאונות עבודה אין מה לעשות עם חלק ניכר מהכנסותיו.
הדוחות האחרונים של הארגון לשנת 2014, הצביעו על הכנסה של 4.55 מיליון שקל, מתוכם הצליח הארגון לנצל רק 2.5 מיליון שקל. כ-700 אלף שקל מהסכום שהוצא הם הפחתות חשבונאיות ולא הוצאה כספית בפועל, בסך 700 אלף שקל. 2 מיליון שקל, כ-45% מהסכום, לא נוצלו למטרות להם נועדו.
במהלך השנים נאספו בדרך זו בקופת הארגון עשרות מיליוני שקלים. רשם העמותות והתאגידים, האמור לפקח על כך שעמותות יוציאו את כספן למטרות לשמן הוקמו, הזהיר את העמותה שצבירת הכספים בקופתה אינה עומדת בדרישה לניהול תקין. זהו כנראה הרקע להחלטת הנהלת הארגון "להיפטר" מעודפי הכספים שבקופה, באמצעות רכישת נכס יקר שאין בו שימוש. הצגת ההשקעה הנדל"נית כחלק מתכנית להרחבת השירותים לחברי העמותה אילצה את הרשם לסגת מהאיום שלא להעניק לארגון אישור ניהול תקין.
בתגובה נמסר מהרשם: "בעקבות בדיקה שנערכה בעניינה של העמותה, היא נדרשה לחתום על תכנית לתיקון ליקויים, ואכן חתמה על תכנית כאמור ביום 25.12.12. בהמשך, נדרשה העמותה להמציא אסמכתאות לכך שפעלה בהתאם לתוכנית. מתשובות העמותה ומהדו"חות הכספיים שלה עלה כי אכן בכוונתה להשתמש בעודפים צבורים לצורך ביצוע פרויקטים, ובהם השקעה במבנה בתל אביב. הדרך החוקית לטפל בטענות המובאות בפנייה, היא באמצעות מוסדות העמותה, שכן במסגרת סמכויות הרשם ומדיניותו, יש קושי להתערב בפעילות עמותה במצב דברים זה, כל עוד הפעילות מתבצעת במסגרת הוראות החוק, אף אם אינה מתבצעת באופן מיטבי".
אבל ספק אם הרשם יכול להסתתר מאחורי האמון הרב שהוא רוכש להנהלה של ארגון שמשקיע בנדל"ן יותר משהוא משקיע במטרות למענן הוקם.
שוויו של הבית הנטוש בדרום תל אביב, על פי ספרי הארגון, מסתכם היום ב-13.5 מיליון שקל, ובו מושקעים היום מרבית כספי הארגון. אין זה נכס הנדל"ן היחיד שבו שולט הארגון העשיר. בין היתר מחזיק הארגון קומה רחבת ידיים בבית כלל ברחוב דרויאנוב בתל אביב, בשווי של 5.6 מיליון שקל, נכס בשווי 3 מיליון שקל במרכז ירושלים ונכסים נוספים.
אולם בעוד שהנכסים האחרים משמשים כמשרדים לארגון הצנוע, בנכס בדרום ת"א בו הושקעו מיליונים, טרם נעשה שימוש לטובת אלפי הנכים, האלמנות ונפגעי התאונות.
חברי הארגון לא היו מודעים להצעת הביטוח
פרשת בית קאסר אינה הפעולה היחידה המעלה תמיהות בהתנהלות הארגון. בין השירותים שהחליטה הנהלת הארגון לספק לכל חבריה נמנה שירות ביטוח חיים, שניתן באמצעות סוכן ביטוח עמו התקשר הארגון לפני כעשר שנים, והחברה המבטחת היא חברת הראל. כמו בנושא דמי החברה, גם דמי הביטוח, בסך 38 שקל לחודש, נגבים מכל חבר אוטומטית באמצעות המוסד לביטוח לאומי, הגובה את הפרמיה מהקצבה. חברי ארגון שאינם מעוניינים בביטוח, רשאים להודיע על כך בכתב.
ואולם לא כל חברי הארגון היו מודעים לתוכנית הביטוח שיזמה ההנהלה. כמה מבוטחים שלא ידעו על קיומו של הביטוח הזה, וכלל לא היו זקוקים לביטוח, גילו שאין באפשרותם לקבל בחזרה את דמי הביטוח, שכן, בכל אותה תקופה הם היו מבוטחים, בין אם ידעו ובין אם לא.
בהנהלת הארגון סירבו למסור מה הנסיבות שבהן הוחלט לבטח את חברי הארגון, מבלי לבדוק מי מהם זקוק לביטוח כזה, וכיצד נבחרה חברת הביטוח. לא ברור גם כיצד נבחר הסוכן שבאמצעותו בוצעה עסקת הביטוח. גורמים בענף הביטוח אמרו השבוע שעסקות מסוג זה נעשות לעתים קרובות ישירות עם חברת הביטוח, תוך חיסכון בעמלת הסוכן.
על פי מכתב שנשלח על ידי חברת הביטוח הראל להנהלת הארגון ב-28 באוגוסט 2007 מסתכמות הפרמיות ששילמו חברי הארגון לחברת הביטוח בתקופה שבין 1.6.2006 ל-31.5.2007 ב-7.16 מיליון שקל. לאחר תשלום תביעות בגין נפטרים נותרו בידי החברה רווחים בסך 865 אלף שקל. בהתאם לכך הודיעה החברה לארגון : "חלקכם ברווח 80%=692 אלף שקל".
מחברת הביטוח נמסר בתגובה כי "במהלך הדיונים שנערכו בנושא שיפור תנאי הפוליסהנלקחו בחשבון פרמטרים רלוונטיים לשנת 2007 אשר ככל הנראה לא היו ידועים בשנת 2007 ולמעשה הסתבר כי קיים הפסד בפוליסה בגין שנת 2007 ולכן לא הועבר רווח בגין שנה זו לארגון נכי תאונות עבודה". חברת הביטוח אף הוסיפה והבהירה כי"במהלך השנים 2006-2016 נוהלה פוליסת ביטוח חיים קבוצתיתאבור חברי ארגון נכי תאונות עבודה ואלמנות נפגעי עבודה בישראל. מבדיקתנו, בשנים הרלוונטיות לא חולק רווח בגין הפוליסה מיום תחילתה ועד תומה".
רישומים פנימיים ופרוטוקלים של הארגון מגלים שהשיטה הפסיבית של ביטוח החברים כרוכה בבעיות נוספות: היו מקרים שבהם מבוטחים נפטרו, וקרוביהם כלל לא ידעו על הפוליסה העומדת לזכותם, ולכן גם לא הגישו תביעה לחברת הביטוח. לפחות בחלק מהמקרים נתרם הארגון לסייע באיתור הקרובים ופדיון דמי הביטוח.
תגובת דובר הארגון
עיקר פעילותו של הארגון הוא בקידום ובשמירה על זכויותיהם של נפגעי תאונות העבודה מול מוסדות השלטון. בתחום זה רשם הארגון הצלחות רבות בשנים האחרונות. עוד מציע הארגון סיוע לכל מי שנפגע בתאונת עבודה (גם בטרם הוכר ככזה ע"י המוסד לביטוח לאומי), בייעוץ ובהכוונה לגבי מיצוי זכויותיו וכן בנושא שיקום, וחזרה למעגל העבודה ולחיים מלאים. לחברים אשר נקלעו למצב כלכלי קשה מסייע הארגון בהלוואות ללא ריבית והצמדה ובתווי קנייה בשווי מאות שקלים בחגי ישראל. נוסף על כל אלה מציע הארגון לחברים בו שלל פעילויות: חוגים, קורסים, ימי עיון והרצאות, נופשים מסובסדים בארץ ובעולם, מסיבות ועוד.
עם קבלת הקצבה הראשונה, מקבל המבוטח מהמוסד לביטוח לאומי הודעה על מהות הניכויים ועל זכותו לבטלם, כמקובל במקרים אלו - ללא זכאות להחזר.
הצעת ביטוח החיים של סוכן הביטוח מר יחזקאל ברנהולץ נבחרה למיטב ידיעתנו מתוך כמה הצעות מחיר, ע"י הנהלת הארגון הקודמת. ההנהלה הנוכחית החליטה לממש אופציה להארכת ההסכם עם מר ברנהולץ עד לתום שנה זו, בעיקר בשל הפרמיות הנמוכות מאוד שהציע. בסוף השנה יחדש הארגון את הסדר ביטוח החיים לחבריו, בהליך של בחירה מתוך שורת הצעות מחיר. אין חובת קיום מכרז בבחירת ביטוח חיים.
הארגון לא קיבל כל רווח ו/או טובות הנאה מהתקשרות עם חברת הביטוח בפוליסת ביטוח החיים. הכספים המנוכים ע"י המוסד לביטוח לאומי מקצבאות נפגעי העבודה, לטובת פוליסת ביטוח החיים, מועברים לארגון נפגעי העבודה וממנו לחברת הביטוח, כפי שהם עד השקל האחרון.
ביחס לשיטת הגביה: בהתאם לחוק המוסד לביטוח לאומי שולח הודעה לכל אדם שאושרה לו קבלת קצבת נכות בטרם הפקדת הקצבה הראשונה בבנק. שם מפורט סכום הניכוי ומטרתו ואת זכותו של המבוטח להודיע כי הוא מתנגד לניכוי. כאמור שוב ושוב כך נקבע בחוק.
לגבי רכישת המבנה בדרום תל אביב הארגון רכש את אותה "חורבה" לא בשל היותה חורבה, אלא במטרה עתידית להקים על השטח מרכז תרבות ונופש לחברי הארגון. מועד רכישתה היה אך ורק בשל הזדמנות כספית לרכישת הנכס, במחיר נמוך מהמקובל בשוק. התכנית, כאמור, היא הקמת מרכז תרבות ונופש ומטבע הדברים הוצאת התכנית לפועל אורכת זמן רב לתכנון, לאיתור אנשי המקצוע ולגיוס משאבים.
מועד קניית השטח נקבע לפי ההזדמנות הכלכלית לרכישתו, ולא כחלק מתכנית מסודרת לבניית המרכז עם מועדים לסיום, בעת הרכישה. מיום הרכישה ועד היום על פי חוות דעת שמאי שבידינו, ערך "החורבה" והקרקע שנרכשה לצידה הכפילו את ערכן בין היתר לאור מכרזים שפרסמה עיריית ת"א לפיתוח האזור. וזו אם כבר עדות לניהול כלכלי נבון ולא כושל. יצויין כי הארגון סירב לבקשתנו להציג את הערכת השווי, ואין לה זכר במסמכי הארגון. לא ברור גם לאיזה צורך הזמין הארגון הערכה כזו, ששווייה עשרות אלפי שקלים.