פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      החלטת בג"ץ מחייבת את הממשלה לתכנן לטווח ארוך

      התקוות ליצוא גז למצרים או לטורקיה נגוזו עוד לפני שבוטל המתווה. עכשיו צריך לחשוב איך לפתח תשתית בטוחה ויציבה ללא הכנסות מיצוא ובלי לסמוך על חברות הגז

      החלטת בג"ץ מחייבת את הממשלה לתכנן לטווח ארוך
      צילום: רוני כנפו, עריכה: מתן חדד

      החלטת בגץ על ביטול המתווה תחייב את הממשלה לעשות את מה שהיתה אמורה לעשות זה מכבר: לחשב את מהלכיה מחדש. הנחות היסוד שעמדו בבסיס מתווה הגז הופרכו עוד לפני שקיבל בגץ את ההחלטה הדרמטית: המתווה התבסס על כך שניתן יהיה לממן את פיתוח מאגרי הגז באמצעות יצוא. לכן הוקדשו חלקים נרחבים מהמתווה לתנאים שבהם יוכלו לחברות הגז לייצא את הגז, באופן שהיצוא יממן מצד אחד את פיתוח השדות, אבל לא יגרום לחברות הגז לזנוח את מחויבותן לפיתוח התשתיות לטובת שוק הגז המקומי.

      ההנחה ששוקי היצוא פתוחים ומשוועים לגז הישראלי שוב אינה קיימת, וספק אם היה לה יסוד כבר בעת שנחתם מתווה הגז. למעשה, עוד לפני שנפסל המתווה לא התקיים מו"מ מעשי ליצוא גז למצרים, וספק רב אם יתקיים מו"מ כזה בעתיד. המצרים הקפיאו כל מו"מ על יצוא עד לפתרון המחלוקת בעניין הפיצוי לחברת החשמל על הפסקת הזרמת הגז ב-2011. גם ללא המחלוקת ספק אם היה מתקיים מו"מ מעשי, נוכח המחירים הנמוכים של הגז הנוזלי והכדאיות הגבולית ביצוא הגז למתקני ההנזלה במצרים.

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      אסדת קידוח. יצוא לטורקיה ייתכן, אך הוא לא ייצא לפועל בשנים הקרובות (תצלום: ShutterStock)

      בעתיד היותר רחוק צפויה תנופת הפיתוח של שדות הגז למלא את הצרכים המקומיים ואולי גם את צורכי היצוא המצרי. אפיק יצוא אפשרי נוסף הוא לטורקיה, אך היחסים המעורערים בין ישראל לטורקיה והקשיים בשיקומם מעכבים את האפשרות להסכם. יצוא לטורקיה ייתכן, אומרים בענף, אך הוא לא ייצא לפועל בשנים הקרובות.

      יצחק תשובה ושותפיו האמריקאים לא יוותרו על המטמון הגדול

      ביטול המתווה לא יגרש מכאן את נובל אנרג'י. יצחק תשובה ושותפיו האמריקאים לא יוותרו על המטמון הגדול, ששווה עדיין עשרות מיליארדי דולרים. גם ללא המתווה הם עדיין יהיו חייבים לפתח, לפחות חלקית את מאגר לווייתן. חוק הנפט קובע כי אם לא יפותח השדה בתוך כשלוש שנים ויתחיל בהפקה מסחרית (אפשר להתווכח על המועד שבו החל שעון החול לפעול) ניתן לשלול מהם את החזקה על המאגר.

      מסיבה זו אפשר להניח שהחברות יפתחו את לווייתן כדי לא לאבד את הנכס, אך ללא יצוא או תמריץ ממשלתי יהיה זה פיתוח מוגבל, שלא יענה על הצורך הלאומי בתשתית גז יציבה וחזקה.

      המסקנה הבלתי נמנעת היא שעל ישראל לדאוג לפיתוח תשתיות הגז מבלי להסתמך על הכנסות מיצוא, וממילא כל הדיון במגבלות היצוא שיוטלו על חברות הגז והתמריצים הכרוכים בכך, הוא מיותר לפי שעה.

      המשימה העיקרית של המדינה תהיה לפתח את תשתיות הגז ללא תמריץ היצוא שעליו נבנה המתווה המנוח. חברות הגז לא יעשו זאת מרצונן החופשי. ללא הכנסות גדולות מיצוא יורדת מאוד הכדאיות של החברות לפתח את השדות. המשק הישראלי, הצורך היום כ-8 BCM אינו מצדיק את ההשקעות הגדולות שתוכננו. גם עסקת גז עם חברת החשמל של ירדן לא תשנה באופן מהותי את התמונה.

      עם הגב אל הקיר

      עם הגב אל הקיר, תצטרך ממשלת ישראל לעשות את השנוא עליה מכל: לתכנן לטווח ארוך, לקבל החלטות אמיצות ולפעול על פיהן.

      כדי שהפיתוח יהיה כדאי יש לפעול במרץ לפתח את משק הגז ואת הצריכה של השוק המקומי. חברת החשמל מסרבת עדיין להפסיק את השימוש בפחם, בנימוק של "צורך בגיוון מקורות הדלק". אולם כעת יש לשקול ברצינות הקמת תשתית גז בטוחה, שתאפשר להסב את משק החשמל כולו לשימוש בגז.

      לשם כך צריך בתשתית גז גדולה ויציבה, המספקת בטחון ויתרות באספקה שתמומן בהשקעה ממשלתית. ההשקעה, הנאמדת בכמה מיליארדי שקלים, תוחזר למדינה, לפחות ברובה, על ידי גביית דמי שימוש מחברות הגז.