פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      1 במאי 2016: שכר העובדים נמוך - ולא עולה

      דוח שפרסם מרכז אדווה מעלה כי חלקם של העובדים בעוגת ההכנסה הלאומית נמצא בירידה מתמדת בעוד שחלקם של המעסיקים עולה. מחברי הדוח מאשימים בכך את המדיניות הממשלתית העקבית של הוזלת העבודה

      אנשים עובדים במשרד (ShutterStock)
      השכר נשאר במקום (צילום: shutterstock)

      שכרם של רוב העובדים בישראל נמוך ואינו עולה בגלל פריון העבודה הנמוך, וחלקם בהכנסה הלאומית יורד. כך עולה מהדוח השנתי שפרסם הלילה (ראשון) מרכז אדווה לרגל ה-1 במאי. הדוח מתבסס בעיקר על נתונים וניתוחים שנערכו בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המוסד לביטוח לאומי, מחלקת המחקר של בנק ישראל והארגון לשיתוף פעולה כלכלי (OECD) והוא תולה את מסקנתו במדיניות העקבית של סיוע למעסיקים באמצעות הוזלת העבודה. "מדיניות זו, המתמשכת לפחות מאז תכנית החירום לייצוב המשק משנת 1985, היא 'סיפור הצלחה', שכן עלות העבודה אכן הוזלה, אלא שזו הצלחה שבאה על חשבון המשק כולו".

      דוח אדווה 1.5.2016 (יח"צ)

      המחברים מסבירים שבמאמץ למנוע אבטלה, העדיפה הממשלה להשקיע בסבסוד המעסיקים באמצעות תמריצים והפחתת מסים, במקום להשקיע בהון אנושי והכשרה מקצועית לעובדים, ובמיכון ואוטומציה המאפשרים פריון גבוה יותר. התוצאה היא שבצד שיעור תעסוקה גבוה מצטיינת ישראל בשיעור גבוה של עובדים בשכר נמוך יחסית למדינות OECD. "שכר נמוך משקף השקעה מעטה בעובדות ועובדים – בהכשרה מקצועית, בתנאי העסקה, במיכון, ומכאן בפריון נמוך". אחד הגורמים המתמרצים את ההימנעות מהשקעה במיכון מתקדם הוא השימוש הנרחב בעבודה זולה של עובדים זרים. "ישראל מצטיינת בשיעור גבוה של עובדים ועובדות זרים המועסקים בשכר נמוך ובתנאים ירודים, בהרבה מקרים כתחליף זול להשקעה במיכון ואוטומציה".

      מדיניות הסבסוד למעסיקים והוזלת העבודה מביאה גם לגידול באי השוויון בחלוקת ההכנסות ולירידה בחלקם של העובדים בהכנסה הלאומית. בשנת 2015 עמד חלקם של העובדים, שכירים ועצמאיים על 57% מעוגת ההכנסות, השיעור הנמוך ביותר מאז שנת 2000, בה היה חלקם של העובדים 65% מההכנסה הלאומית של אזרחי ישראל. לפי חישובי הכלכלנים מדובר על אובדן הכנסות לציבור העובדים בהיקף של 29.43 מיליארד שקל בשנה.

      דוח אדווה 1.5.2016 (יח"צ)

      חלקם של המעסיקים בהכנסות, לעומת זאת, נמצא בעליה מאז משבר הדוט.קום והאינתיפאדה השניה, שפגעו בהכנסות המעסיקים. ב-2003 התאושש חלקם של המעסיקים בהכנסות וחזר לרמתו שלפני המשבר, ומאז הוא נמצא בעליה. חלק המעסיקים הגיע לשיאו ב-2012: 18% מסך ההכנסות. כלכלני אדווה אומרים שהרווח למעסיקים עלול להתברר בעתיד כפגיעה במשק "שכן עובדים ועובדות המתקשים לקיים רמת חיים נאותה ולהנחיל לעצמם ולילדיהם הכשרה והשכלה נאותים יתקשו להוות תשתית איתנה לפיתוח כלכלי ארוך טווח".

      החוקרים מציינים כי ירידת חלקם של העובדים בהכנסות המדינה קיימת גם במרבית מדינות OECD אולם לדבריהם אין בכך נחמה שכן הסיבות לכך הן שונות. הם מזהירים שמדובר בתהליך המזין את עצמו ועובד מדור לדור: "עובדים ועובדות 'זולים' אינם יכולים להשקיע בשדרוג היכולות המקצועיות של עצמם וגם לא באלה של ילדיהם, ובוודאי לא כאשר המדיניות התקציבים של ממשלות ישראל מבוססת על העברה של חלק גדול מנטל המימון של השירותים החברתיים מהמדינה אל משקי הבית. כל אלה מבטיחים פריון נמוך, ואולי אף נמוך עוד יותר בדור הבא".

      דוח אדווה 1.5.2016 (יח"צ)

      המחברים אומרים עם זאת שבמונח עובדים יש להבחין בין עובדים בעלי הכנסה גבוהה, שהמצליחים לשפר את הכנסותיהם בעוד שאלה הנשארים מאחור וסובלים מהיעדר השקעה, הם העובדים בעשירונים הנמוכים. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אינה מסייעת בהבהרת התמונה ואינה מפרסמת את חלוקת ההכנסות לעובדים על פי עשירונים. באדווה מניחים שאם היה ניתן לקבל התפלגות כזו, ניתן היה לראות שיש הצטמקות אף יותר בחלקם של העובדים בעלי הכנסה נמוכה בעוגת ההכנסות הלאומית. מנתוני משרד האוצר, המבוססים על שומות מס, עולה ששכר העובדים הממוצע במאון העליון עלה בין השנים 2007 ל-2015 ב-7% והגיע ל-139,500 שקל ברוטו לחודש, בעוד שהשכר הממוצע במשק כמעט ולא עלה. המסקנה הבלתי נמנעת היא שהשכר של יתר השכירים נשחק. אנשי המאון העליון, כלומר, אחוז מכלל העובדים, זוכים לקבל 13% מההכנסות של כלל הנישומים. סך השכר שגורפים עובדים במאון העליון, שווה לסך המשכורות של 29% השכירים בעלי השכר הנמוך במדינה, שהשתכרו באותה שנה 4,376 שקל לחודש בממוצע.

      מחברי הדוח מפנים את תשומת הלב לעיוותים המשתקפים מהנתונים שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בקשר לשכר הממוצע והתפתחותו. חלק קטן יחסית מקרב העובדים, בעיקר במקצועות החשמל, הגז והקיטור מקבלים שכר גבוה יחסית ונהנים מעליית שכר לאורך זמן, ומעלים את השכר הממוצע של כלל העובדים. אולם חלק גדול הרבה יותר של העובדים מקבל שכר נמוך ואינו נהנה מתנאים סוציאליים שהם נחלת העובדים המשתכרים היטב. כך קרה שבשנת 2013 קיבלו 40% מהשכירים שכר שאינו עולה על מחצית מהשכר הממוצע במשק, כלומר לא יותר מ-4,854 שקל ברוטו לחודש. בענף שירותי אירוח ואוכל ובענף שירותי ניהול ותמיכה (הכולל חברות השמה וכוח אדם, סוכנויות נסיעות שירותי שמירה, תחזוקה וגינון) הרוויחו 64% מהעובדים עד מחצית מהשכר הממוצע.

      העובדים החזקים נהנים גם מתנאים סוציאליים נלווים המבדלים אותם מהעובדים החלשים, לא רק בתלוש השכר הגלוי לעין: תשלומי מעסיק לביטוח לאומי, קרנות השתלמות, קופות תגמולים ופיצויים, הסעות החזקת מזנון ועוד. התנאים הנלווים פחותים באופן כללי בישראל בהשוואה למדינות מפותחות וקיימים גם פערים גדולים בחלוקה בין המגזרים: התשלומים הנלווים לעובד בתעשיית ההייטק גבוהים פי יותר משלושה לעובד בתעשיית ההייטק (53,775 שקל לשנה) מאשר התשלומים הנלווים לעובד בתעשיה המסורתית (16,300 שקל לשנה). ב-2014 היוו התשלומים הנלווים 16.3% מהשכר בתעשיה ה

      דוח אדווה 1.5.2016 (יח"צ)