הילרי קלינטון או דונאלד טראמפ? כשאומרים שבדמוקרטיה חוכמת ההמונים קובעת את התוצאות הנכונות ביותר, מכיוון שכל אחד מצביע לטובת האינטרסים שלו, צריך לבדוק אם כולם אכן מצביעים לטובת האינטרסים שלהם. למשל, האם בבחירות הקרובות לנשיאות ארצות הברית, יצביעו עשירי ארצות הברית בהכרח עבור חברם המיליארדר?
"כלכלנים, וגם אנשים מהשורה, נוטים להניח שמצביעים בוחרים באפשרות הטובה ביותר מבחינתם", אומר ד"ר אביחי שניר מהמכללה האקדמית נתניה ובית ההשקעות אינפיניטי. "אבל לעתים, מתברר שאנשים מצביעים באופן מכוון עבור מועמדים, או הצעות, שעומדות בניגוד גמור לאינטרסים שלהם. לדוגמה, אנשים עשירים שמצביעים בעד מפלגות שתומכות בהכבדת נטל המס על בעלי הכנסות גבוהות; או אנשים שתומכים בהקמת בתים לחוסים, אבל מתנגדים לכך שהבתים האלה יוקמו בשכונה שלהם".
הכלכלן גורדון טולוק ניסה להסביר את ההתנהגות הזו לפני 40 שנה, וטען כי אחת הסיבות לכך היא שהם לא באמת מעוניינים שהדברים יקרו אבל רוצים להרגיש טוב עם עצמם. כשאדם עשיר רוצה לתרום כסף לעניים, למשל, הוא יכול פשוט לתרום את הכסף. אבל הוא יודע שאם הוא יתרום, הוא יוציא את הכסף בוודאות, ולעומת זאת אילו יארגן הצבעה על גביית מסים כדי לתמוך בעניים, יש סיכוי טוב שגם אם יתמוך בהצעה יהיו מספיק אחרים שיתנגדו לה. כך הוא יכול גם להרגיש טוב עם עצמו כי הוא הצביע בעד וגם לא לשלם כלום, אבל זה לא באשמתו".
לקריאה נוספת:
מדריך זכויות: מי זכאי להנחה בחשבון החשמל?
סוחרים בכיכר המדינה דורשים: ועדת קבלה תחליט למי להשכיר חנות
הכספות של העשירים: שוות כמו מה שבתוכן
טולוק ניבא שלעתים אנשים שמצביעים בצורה כזאת עלולים לטעות, פשוט בגלל שגם חלק מהמצביעים האחרים ירצו להרגיש טוב עם עצמם ויסמכו על כך שהאחרים יצביעו נגד. במקרה כזה, עלול לקרות מצב שבו התוצאה הזוכה תהיה זאת שחלק מאלו שהצביעו בעדה בעצם כלל לא רצו בה. זה גם היה ההסבר של טולוק לכך שבחברות דמוקרטיות, שבהן רוב המצביעים הם ממעמד הביניים והכוח הפוליטי של המעמדות הנמוכים חלש, מגיעות רוב התמיכות הציבוריות למעמד הביניים, אבל מדי פעם בכל זאת יש תמיכות שמגיעות למעמדות הנמוכים.
כדי לבחון את התיאוריה הזאת באופן מבוקר, ביצע ד"ר שניר עם דורון גרינברג מאוניברסיטת אריאל את הניסוי הבא: הוא חילק את המשתתפים לקבוצות שבכל אחת מהן קיבלו המשתתפים סכום כסף מסויים, שהשתנה מקבוצה לקבוצה. כך בעצם נוצר מצב שבו יש חברה של עשירים, עניים ואנשי מעמד הביניים. בשלב הראשון התבקשו המשתתפים להצביע לגבי חלוקה נוספת של כסף בקבוצה שלהם ובקבוצות האחרות, אבל זכות ההצבעה ניתנה רק למשתתפים שישלמו על הזכות להצביע מהכסף שקיבלו.
"התוצאה הראשונה שבלטה הייתה שכמעט כולם השתתפו בהצבעות, למרות שזה עלה להם כסף", אומר ד"ר שניר. "גם כשההצבעות היו על ההכנסות של אחרים, הם העדיפו לשלם כדי להביע את דעתם - למרות שלא היה להם מה להרוויח מההשתתפות".
עוד נמצא כי כאשר ההצבעה הייתה על הכנסות של אחרים, זוהתה קבוצה קטנה של משתתפים שהצביעו באופן שיטתי נגד החלוקות שהגדילו את הפרסים - גם כאשר הגידול היה לטובת המשתתפים "העניים". "מפתיע אולי, אבל מתברר שיש אנשים שמוכנים לשלם בשביל להקטין לאחרים את ההכנסות", אומר שניר. "מצד שני, כשאותם מצביעים חשבו שיש סיכוי שההצבעות שלהם יקבעו את התוצאות, רובם נמנעו, כך שלפעמים להצביע נגד זה בשביל להרגיש טוב, אבל לא באמת כדי לגרום נזק".
כשהחוקרים בחנו את האופן שבו אנשים הצביעו כשהם ידעו שהם מצביעים על ההכנסות שלהם, התברר שהם מצביעים באופן שונה מכפי שהם מצביעים על הכנסות של אחרים. קודם כל, כמעט אף אחד לא הצביע בעד הצעות שמנעו תוספת הכנסה לבעלי ההכנסה הנמוכה ביותר. כלומר, כאשר היה סיכוי שתוצאות ההצבעה ישפיעו על ההכנסות של המשתתפים עצמם, הם הפסיקו להצביע באופן שהיה עלול לגרום לחלק מהמשתתפים נזק. כמו כן, כשכל מצביע ידע שיש סיכוי שההכנסה הגבוהה תגיע אליו, ההתנגדות שלו לאי-שוויון פחתה מאוד, ורוב המצביעים תמכו בהצעות שחלק גדול התנגד להן קודם לכן.
לבסוף וזהו ממצא מעניין במיוחד התברר שבמקרים שבהם אפשר היה לקבוע את תוצאות ההצבעה על ידי הצבעה של איש אחד בלבד אף אחד מהמשתתפים לא הצביע בעד ההצעה לקחת כסף מהעשיר ביותר. כלומר, כאשר המצביעים ידעו שהבחירה שלהם מחייבת והם לא יכולים לסמוך על כך שהאחרים יצביעו אחרת, אף אחד לא תמך בהצעה שבדרך כלל זכתה לתמיכה די גדולה. כך שאם עוד היה ספק שחלק מההצבעה בעד הצעות שוויוניות, שמקטינות את הפרסים, הן בשביל ההרגשה הטובה ולא בגלל שרוצים שהן יזכו, הספק הזה נעלם.
כשאומרים שבדמוקרטיה חוכמת ההמונים קובעת את התוצאות הנכונות ביותר מכיוון שכל אחד מצביע לטובת האינטרסים שלו, צריך לבדוק אם כולם אכן מצביעים לטובת האינטרסים שלהם. ייתכן שכאשר חלק מהמצביעים רוצים להרגיש טוב עם הבחירות שלהם, הם בוחרים במה שגורם להם לתחושה זו, ומקווים שהאחרים יבחרו אחרת. עם זאת, לפעמים גם אותם אחרים מרגישים אותו דבר, ואז מתקבלות תוצאות לא צפויות.
בהכנת הידיעה השתתף ד"ר אביחי שניר