פסיקה תקדימית של ביהמ"ש העליון: לנאמן בהקפאת הליכים סמכויות זהות למפרק

בפסק דין תקדימי קבע היום ביהמ"ש העליון כי לנאמן בהקפאת הליכים סמכויות זהות לאלו שיש למפרק על פי חוק החברות, ובין השאר בסמכותו לא לאשר עסקות שונות ולבטל הסכמים בין החברה ללקוחותיה. פסק הדין ניתן בערעור שהגישו שרון וזהר כספי על החלטת ביהמ"ש המחוזי לאפשר לנאמן חברת דיור לעולה, רו"ח שלמה נס, לבטל הסכם הלוואה והסכם אופציה לרכישת דירה שנחתמו בין החברה לבין השניים בסמוך לכניסת החברה להקפאת הליכים בטענה כי מדובר בהעדפת נושים.



מפסק הדין עולה כי בין הזוג כספי לבין החברה נחתם הסכם הלוואה לפיו הלוו לחברה - דיור לעולה - סך של 240 אלף דולר. בתמורה, נחתם בין הצדדים זכרון דברים ימים ספורים לפני כניסת החברה להקפאת הליכים בו התחייבה החברה להעניק לשניים אופציה לרכישת דירה בבניין שבבעלותה תמורת 240 אלף דולר.



לאחר שנס מונה כנאמן בהקפאת ההליכים, הגישו לו בני הזוג כספי הוכחת חוב על סך של 235 אלף דולר, וכן טענו כי הם זכאים לקבל את הדירה המובטחת עפ"י הסכם המכר, וכי הוכחת החוב מוגשת אך מטעמי זהירות. הנאמן דחה את הוכחת החוב שהוגשה לו וקבע כי הסכם המכר הוא העדפת נושים שלא כדין וסיווג את בני הזוג בקבוצת הנושים הלא מובטחים. בני הזוג עירערו על החלטת הנאמן באמצעות עו"ד יוסף בנקל וערעורם נדחה בבית המשפט המחוזי.



השניים עירערו לבית המשפט העליון, שקיבל את עמדתו של הנאמן כי מדובר בהסכם שהיווה העדפת נושים וסמך ידו על ביטולו של ההסכם. בהתייחס לטענות המערערים, כי הנאמן כלל לא היה מוסמך לבטל את הסכם המכר, קובע בית המשפט כי מדובר בטענה חסרת בסיס. "סמכויות הנאמן בשיקום חברה אינן מוגדרות במפורש בחוק", קבעה השופטת טובה שטרסברג כהן בהחלטתה, "זהו אחד מן החוסרים הרבים שבהסדר החקוק של דין שיקום החברות". השופטת מוסיפה כי "כפי שהמפרק זקוק לסמכויות רחבות על מנת להגשים את מטרת הפירוק, מימוש נכסי החברה וחלוקתם בין המחזיקים בזכויות כנגד החברה, כך זקוק הנאמן לסמכויות רחבות, על מנת להגשים את מטרת השיקום - השגת הסדר נושים".



"לפיכך", קבעה השופטת, "נלך גם בסוגיית סמכויות הנאמן, אחרי הפרקטיקה המשפטית והשיפוטית, המשלימה את החסרים שבדיני שיקום החברה מתוך דיני הפירוק, ונקבע כי בידי הנאמן אותן הסמכויות המוקנות בדיני הפירוק למפרק". כך, קובעת השופטת כי כשם שלנאמן סמכות לאשר תקפותם של הסכמים לרכישת דירות, יש לו גם הסמכות שלא לאשרם. "לפי מהות תפקידו של הנאמן, אין להצר את סמכותו אך לאישור ההסכמים ולשלול ממנו סמכות שלא לאשרם. צמצום כזה של סמכותו נוטל ממנו את שיקול הדעת ההכרחי כדי שהנאמן יוכל למלא את תפקידו ולהבריא את החברה. אין להגביל את סמכותו של הנאמן שלא להכיר בהתחייבויותיה הקיימות של החברה שבחדלות פירעון, כל עוד עושה הוא כן על פי דין".



ביהמ"ש דחה את ערעור השניים והטיל עליהם הוצאות בסך 15 אלף שקל. (ע"א 3911/01)