"הורדנו את נושא המים מרשימת הדאגות של האומה"

"הורדנו את נושא המים מהדאגה של האומה. עד לפני כמה שנים היה משק המים בישראל במשבר, ואילו היום בצהריים מגיע אליי נציג של OECD שרוצה ללמוד כיצד הצלחנו לצאת מהמשבר ולנהל את המשק בצורה כזו. הבנק העולמי מתעניין גם הוא כל הזמן כיצד הצלחנו לעשות זאת", כך מספר בגאווה מנהל רשות המים אלכס קושניר, שבאוגוסט הקרוב מסיים קדנציה בת חמש שנים.

לקראת סיום תפקידו ובעקבות הדוח השנתי של משק המים שמתפרסם היום, הוא מדבר על הישגיה של ישראל בתחום, על הכוח שהפעילו התאגידים למנוע את הרפורמה ועל המלצות להמשך הורדת התעריף לצרכנים. ויש לו גם אזהרה מרכזית אחת.

משק המים הישראלי, נספר, מספק מים לכלל צרכי המדינה בהיקף שנתי של יותר מ-2.2 מיליארד מ"ק, עבור 8 מיליון אזרחים, 14 אלף משקים חקלאיים ויותר מ-1,000 מפעלי תעשייה. היקף הפעילות הכספית במשק המים והביוב נאמד ב-10 מיליארד שקל בשנה. אלה כוללים הוצאות תפעול, פיתוח ורכישת מים מותפלים. המשק מופעל על ידי ספקי שירותי מים וביוב, ביניהם חברת מקורות, 56 תאגידי מים, יותר מ-1,000 ספקים מקומיים ועשרות רשויות מקומיות.

קושניר מזכיר כי בשנים 2013-2014 התמודדה ישראל עם כמה מאירועי הבצורת הקשים ביותר שפקדו אותה ב-100 השנים האחרונות, אך "הודות לניהול נכון של משק המים" הצליחה לצאת מהם. לטענתו, "ישראל נחשבת לאחת המדינות המובילות בעולם, אם לא המובילה ביותר, בנושאי ניהול משק המים".

למנהל הרשות יש אמנם אינטרס לשבח את המשק שבראשו הוא עומד, אך האמת היא שמשק המים הישראלי זוכה גם לתשבחות בכל העולם. בראיון שפורסם ב"גלובס" באוקטובר האחרון עם סת' סיגל, איש עסקים יהודי אמריקאי שפרסם ספר בשם "Let There Be Water: Israel's Solution for a Water Starved World", הוא הסביר כיצד הצליחה ישראל להפוך ממדינה קטנה וחדשה עם אקלים מדברי למה שמומחים מכנים היום "מעצמת המים הגדולה בעולם".

לטענת סיגל, לישראל יש מערכת ניהול המים הטובה והמתוחכמת בעולם, והיא עבדה קשה להגיע למצב הזה. היא ממחזרת מים, מתפילה מי ים ומים מליחים, מנצלת את מי השיטפונות, מחנכת את האוכלוסייה בנוגע לצריכה נכונה, מייעלת את השימוש במים בתעשייה ובחקלאות, משקיעה באיתור דליפות והקטנת פחת המים בצנרת ההולכה בעיר ומחוצה לה וכדומה.

אחד ההישגים שקושניר מזכיר הוא הייצור התעשייתי של מים והשבת מי שפכים לשימוש חוזר, מה שאפשר לדבריו למנוע פגיעה קשה במקורות המים הטבעיים והמוגבלים של המדינה. בסך הכול, הוא מספר, ייצרה ישראל בחמש השנים האחרונות 4.5 מיליארד מ"ק של מים. הישג שני הוא החיסכון המשמעותי בצריכת מים במגזר הביתי. כך, בעוד שעד לפני שנים אחדות עמדה צריכת המים הממוצעת לנפש על כ-102 מ"ק לשנה, היום היא עומדת על כ-87 מ"ק לשנה, כלומר חיסכון של כ-15%.

"החיסכון שהושג דחה את הצורך בהתפלת מים בכמות שוות ערך לתפוקה השנתית של מתקן התפלה גדול", טוען מנהל הרשות. "כך נמנע הצורך בהעלאת התעריף לטובת כיסי העלויות הכבדות של המתקן, שנאמדות במאות מיליוני שקלים בשנה".

ב-3 השנים האחרונות ירד תעריף המים לצרכנים בשיעור מצטבר של 18%, ואולם לטענת קושניר ניתן להוריד אותו עוד בצורה משמעותית. לטענתו, במידה והיטלי ההפקה שמוטלים על משק המים יחזרו חזרה למשק לטובת ייעולו, במקום להגיע לקופת האוצר כפי שקורה היום, "יפחת תעריף המים במגזר הביתי בכ-14.5%". הפסקת סבסוד המים לרשות הפלסטינית ולמשק החקלאי, יאפשר לטענתו הוזלה של 10% נוספים בתעריף הסופי לצרכן.

הנושא של הרפורמה הכושלת לצמצום תאגידי המים, הוא נושא רגיש מעט עבור קושניר והרשות. הרפורמה, נזכיר, החלה כבר בשנת 2001 עם חקיקת חוק תאגידי מים וביוב, ועד שנת 2009 היתה באחריות משרד הפנים. מטרתה היתה לצמצם את מספר תאגידי המים מ-57 לכ-10. זה מעולם לא קרה, גם לא אחרי שהאחריות עברה לרשות, וקושניר תולה את האשמה בתאגידי המים עצמם.

"ועדת בלינקוב, שדנה בנושא במשך שנתיים, המליצה לעשות זאת, אנחנו אישרנו את ההמלצה במועצה, והמחוקק אישר את זה בחוק ההסדרים" הוא אומר. "אבל ברגע שהתחלנו להיערך ליישום, תאגידי המים הפעילו כוח והצליחו להקפיא את יישום ההמלצות בשנתיים. צמצום מספר התאגידים ומספר קטן יותר של מנהלים היו מאפשרים את ייעול משק המים, וכמובן את הורדת התעריף לצרכן".

ואולם, המסר העיקרי אותו רוצה קושניר להעביר לפני שהוא עוזב, הוא חשיבות השמירה על עצמאותה הרגולטורית של רשות המים. המסר של קושניר לא מנותק מהמציאות. לפני כמה חודשים, נזכיר, הוחלט להכפיף את רשות החשמל, הרגולטור של משק החשמל שעד אז תפקדה כרגולטור עצמאי, לשר האנרגיה. מהלך שנוי במחלוקת זה גרר לא מעט ביקורת במשק החשמל בישראל. בשיחה שקיים גלובס עם ג'ון אסטרופ, בכיר בתעשיית החשמל העולמית, הוא טען, כי הכפפה זו היא "מסוכנת", וכי ברגע שלפוליטיקאים יש השפעה על תעריף החשמל ועל מדיניות רשות האנרגיה, "אותה מדיניות תשתנה בכל פעם שהפוליטיקאים יתחלפו".

לטענת אסטרופ, "פוליטיקאים בהכרח יעשו החלטה קצרת רואי שתקדם אותם ואת האינטרסים שלהם. תמיד פוליטיקאי יגיד 'לא תהיה עליית מחירים'. אבל בעוד שנתיים, אותו פוליטיקאי כבר לא יהיה בשלטון והשר החדש יאמר, ובצדק, שעליית המחירים היא לא בגללו אלא בגלל קודמו בתפקיד".

"אני מודאג ממה שקרה במשק החשמל, ומפחד שפתאום ייווצר בממשלה פיתוי לעשות דבר דומה גם במשק המים", מודה קושניר "התפקיד של רשות המים היא להבטיח מחיר הוגן לצרכן, אך גם להבטיח את יציבות משק המים לטווח ארוך. תמיד קל להגיד 'נוריד מחירים', אך לא תמיד זה נכון. אם רשות המים תוכפף בשלב כזה או אחר למשרד האנרגיה, היא תהיה חשופה ללחצים כאלה ואחרים שלא צריכים להיות חלק מהשיקולים.

"ספקי המים הפועלים במשק, כגון מקורות, תאגידי המים והביוב, איגודי ערים ואגודות מקומיות רבות, הינם בעלי אופי של מונופול, וככאלה הם בעלי נחישות וכוח השפעה רב בזירה הציבורית והפוליטית. אנו עדים לעיתים קרובות לשימוש המונופולים ב'כלי שכנוע' מגוונים, כגון אנשי יחסים ציבור מיומנים ושתדלנים למיניהם וכן יכולת מרשימה להגיע למוקדי כוח פוליטיים".

לטענת קושניר, לא רק שחובה לשמור על עצמאותה של הרשות, אלא יש גם להרחיב את מספר נציגי הציבור במועצה שלה. "זה מה שנהוג בעולם הנאור ואין סיבה שלא יקרה גם כאן", הוא טוען "אנחנו צריכים להתמקד במים במים ובמים ולא בשום דבר אחר".