האם מסירת מידע היא ייעוץ השקעות?

עיקרי חוק הייעוץ כיום



* יועץ השקעות חייב לעבור בחינות ו-6 חודשי התמחות



* ייעוץ השקעות מחייב חתימה של הלקוח על הסכמה לקבלת ייעוץ



* יש לחדש את הסכם הייעוץ אחת לשנה



* היועץ חייב לרשום את כל פעולות הייעוץ שנתן ועליו לדווח אחת לשנה לרשות ני"ע



* אסור ליועץ להעדיף ני"ע או נכסים פיננסים של הבנק שבו הוא עובד



דרישת רשות ני"ע



* כל מידע הניתן על ידי פקיד בבנק ללקוח שיכול להביאו להשקעה ייחשב כייעוץ



* יוצאת מן הכלל תהיה תשובה לשאלה פרטנית או מתן מידע שהבנק מפרסם ברבים



כבר שנתיים וחצי שהבנקים ורשות ניירות ערך נאבקים ביניהם בבית המשפט על פרשנות חוק הייעוץ להשקעות, מאבק שיוכרע ביום רביעי הבא בבית המשפט המחוזי בתל אביב. על הפרק: דרישת הרשות מהבנקים לעשות אבחנה ברורה בין מסירת מידע לבין מתן ייעוץ פיננסי ללקוחות, כאשר האחרון מותר רק ליועצי השקעות ולא ל"סתם" פקידי בנק. ההוראה קוממה את הבנקים, משום שהיא מחייבת אותם להשקיע מיליוני שקלים בהכשרת יועצי השקעות ומטילה עומס בלתי נסבל על היועצים הקיימים.



הכל התחיל במכתב ששלחה מנהלת המחלקה לרישוי ופיקוח על יועצי השקעות ומנהלי תיקים ברשות לניירות ערך, איטה שוחט, לאיגוד הבנקים. במכתבה של שוחט הופיע המשפט המפותל הבא: "מתן מידע על נייר ערך או על מכשיר פיננסי אחר כאשר בחירתו של המידע נעשית על פי שיקול דעתו של נותן המידע או הגוף שבו הוא מועסק, ויש במידע כדי להוביל את מקבלו למסקנה ביחס לכדאיות ההשקעה בנייר ערך או מכשיר פיננסי מסוים, הוא בבחינת ייעוץ השקעות, גם אם אין ניתנת המלצה מפורשת להשקעה".



או בעברית: כל מידע שפקיד הבנק מוסר לך, למשל על עלייה בשער הדולר, ויכול להביא אותך להשקיע בדולר, דינו כדין ייעוץ השקעות. בהמשך המכתב נדרשו הבנקים "לפעול בהתאם", כלומר לאסור על כל הפקידים שאינם יועצי השקעות לספק מידע מסוג זה ללקוחות. במקרים כאלה על הפקידים לפנות את הבמה ליועצי ההשקעות.







כמובן, על יועצי ההשקעות המורשים מוטלות הגבלות לא פשוטות. יועץ השקעות מוסמך חייב לעבור מבחנים בתחומי הכספים, הכלכלה, ההשקעות ושוק ההון, ולקנחם בתקופת התמחות של שישה חודשים. החוק מחייב את בעל הרישיון לחתום על הסכם מפורט בכתב שיימסר ללקוח לפני מתן הייעוץ, לקיים רישום של כל פעולות הייעוץ שניתנו ללקוח ולמסור דו"ח שנתי לרשות.



חובת נאמנות וזהירות



על היועץ חלה גם חובת נאמנות וזהירות הכוללת בין השאר איסור העדפת ניירות ערך או נכסים פיננסיים שלו או של תאגיד שבו הוא עובד; אסור לו למשל לתת העדפה לרכישת קרן נאמנות של הבנק שבו הוא עובד או של חברה שבה יש לבנק אחזקות, והוא חייב להציע ללקוח כמה חלופות. אם היועץ מציע ללקוח לרכוש את הקרן של הבנק, עליו ליידע אותו על כך.תחקיר עיתון "הארץ" גילה בתחילת השנה כי הבנקים פועלים בניגוד לחוק הייעוץ. בדיקה מקרית בשישה סניפים של שישה בנקים שונים העלתה כי למעט בנק הפועלים, כל הבנקים חרגו בצורה כזו או אחרת מהוראות החוק. הייעוץ ניתן על ידי פקידים לא מוסמכים, ולא נחתם הסכם ייעוץ עם הלקוח לפני תחילת מתן הייעוץ. כמה מהבנקים אף הגדילו לעשות, ועברו על סעיף איסור ההעדפה והציעו ללקוחות מוצרים שלהם, אף שביצועיהם היו נחותים יותר.



רשות ניירות ערך התנפלה על הממצאים כמוצאת שלל רב. דובר הרשות, אורי קציר, אמר אז: "הממצאים של "הארץ" מבהירים שוב את צדקת עמדת הרשות כלפי הבנקים בתחומים שנבדקו: רישוי היועצים, החובה לחתום על הסכם ייעוץ ואיסור ההעדפה". לדבריו, "תחומים אלה הם בדיוק לב הוויכוח בין הבנקים לבין הרשות, הסבורה כי אין מקום לתת ייעוץ במסווה של 'שיווק' או של 'מתן מידע'".



הבנקים, לעומת זאת, סבורים כי העמדה שהביעה הרשות מהווה חריגה מסמכותה החוקית, נוגדת את רוח החוק, ולא פחות חשוב: אינה ישימה. לצורך המאבק בעמדת הרשות שכר איגוד הבנקים שניים ממשרדי עורכי הדין היוקרתיים בישראל, משרד כספי ושות', שם מטפלים בעניין רם כספי ויאיר כספי, ומשרד ניר כהן לשם ושות', שם מטפלים בעניין ניר כהן ודוד לשם.



עורכי הדין פנו לבית המשפט המחוזי בתל אביב במארס 2001 בעתירה נגד רשות ניירות ערך, מכיוון שלא הצליחו להגיע עמה להסכמה. הם לא הסתפקו בכך, ותקפו אותה על הוצאת ההוראה ללא כל דיון מוקדם עם הבנקים או דיון ציבורי. עורכי הדין תקפו גם את הפיקוח על הבנקים, שמיהר לצדד בעמדת הרשות והורה להם לפעול בהתאם לה.



גם אם נניח כי לרשות היתה סמכות להוציא את ההוראה, טענו הבנקים, הרי שההוראה נוגדת את חוק הייעוץ. לפי הבנקים, החוק קובע בבירור כי ייעוץ השקעות הוא פעולה אקטיווית של מתן ייעוץ בנוגע לכדאיות של השקעה, החזקה, קנייה או מכירה ספציפיות. כלומר, לדברי הבנקים, הרשות מנסה לשכתב את החוק ולקבוע כי גם מידע מסוים שניתן ללקוח והביא לתחילתו של הליך מחשבתי שבסופו החליט לבצע פעולה כלשהי, כמוהו כייעוץ השקעות אקטיווי. עורכי הדין סבורים כי מדובר בגישה קיצונית, שכן כל מידע עובדתי גולמי, ממוקד ולא איכותי, כגון רווחיה של חברה בשנה האחרונה, יכול להוביל אדם לביצוע פעולת השקעה.



לקוחות רוצים מידע - לא ייעוץ



הבנקים טוענים כי לקוחות רבים מעוניינים לקבל מידע, ולאו דווקא ייעוץ. חשוב להם כי מי שירצה לקבל מידע גולמי יוכל לפנות לכל פקיד בסניף ולבקש אותו ממנו, בלי שהפקיד יהיה מצויד ברישיון לייעוץ השקעות.



רשות ניירות ערך מסכימה כי מידע הניתן בתשובה לשאלה ממוקדת של הלקוח, שהתשובה עליה היא עובדתית, לא תיחשב לייעוץ. דוגמה: הלקוח שואל 'כמה שווה היום מניה מסוימת?' והפקיד עונה '176 שקל'. לפי הרשות, גם מידע הכלול בפרסום רשמי של הבנק - למשל בעלונים - לא ייחשב לייעוץ.







הבנקים מוטרדים גם מכך שמבין רבבות עובדיהם, רק שיעור קטן הם יועצי השקעות מורשים. לפיכך, טוענים הבנקים, אם תתקבל עמדת הרשות יקרה אחד מהשניים: או שכלל פקידי הבנק פשוט ישתקו והתורים אצל יועצי ההשקעות יתארכו עד אין קץ, או שהבנקים ייאלצו להשקיע מיליוני שקלים בהכשרתם של