עורכי הדין מתנגדים להחלת גישור חובה בגירושים

מערכת המשפט מנקזת אליה סכסוכים רבים ומגוונים באלפי נושאים שונים ומשונים, אך לעתים דומה כי הסכסוכים הרגישים והמורכבים ביותר הם אלה שקורים בתוך המשפחה. הגדיר זאת יפה הסופר לב טולסטוי בספרו "אנה קארנינה" - "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, אך המשפחות האומללות - אומללות הן כל אחת על-פי דרכה".

פרידה של בני זוג מלווה כמעט תמיד באמוציות רבות ובקשיים רבים. מדובר בצד אחד שלרוב פגוע הרבה יותר מהשני; בריב על רכוש, נכסים וכסף, ובתוך סערת הפרידה לרוב ישנם גם ילדים רכים ומתבגרים, ש"יסחבו" בנפשם את פגעי הסכסוך של הוריהם.

במטרה לפתור את סכסוכי הגירושים בדרך פחות קשה, הודיעה שרת המשפטים, איילת שקד, על התחלת יישום תקנות שמחייבות צדדים לסכסוכי משפחה לפנות להליך גישור טרם פנייה לבית המשפט.

ההודעה מעוררת סערה גדולה בעיקר בקרב משפטנים העוסקים בתחום. קבוצה של עורכי דין העוסקים בתחום כבר עמלה בימים אלה על כתיבת עתירה לבג"ץ נגד החוק והתקנות, בטענה כי הם פוגעים בחופש העיסוק של עורכי הדין, בכבוד המקצוע, בזכות הגישה לערכאות של המתדיינים ועוד.

עו"ד איימי בכור, מגשרת ומומחית לדיני משפחה, מסבירה מדוע החוק המחייב גישור בהליכי משפחה הוא כה בעייתי לדעתה ולדעת חבריה. "לא כל זוג מתאים לגישור, ולא כל זוג שהסתכסך מסכים לגישור. זהו לא הליך שניתן לכפות על הצדדים כפי שנעשה כאן".

עו"ד בכור, שעובדת כמגשרת כבר 18 שנה, אומרת כי "הסיכוי שגישור עסקי יצליח הוא 90%, כיוון שמדובר בעניין כספי ורציונלי, ושני הצדדים יודעים שכל אחד מהם יצטרך לוותר על משהו כדי לסיים את הסכסוך. לעומת זאת, סכסוכים בדיני משפחה הם מטבעם מלאי אמוציות ורגשות ומורכבים מאוד. ראיתי לא פעם בני זוג שעשו הכול כדי שלא להתפשר - רק כדי לנקום זה בזה.

"למשל, כאשר יושבים בגישור בני זוג שבוע אחרי שהבעל גילה שהאישה בגדה בו עם החבר שלו, או כאשר אישה גילתה שהבעל ניהל רומן עם אחותה - איך הם יוכלו להתפשר? סכסוכים כאלה צריכים להיפתר בבית המשפט. אין מקום לחלק מהאנשים בסיטואציות הללו לשבת בחדר גישור".

הביקורת של עו"ד בכור על החוק לא מסתכמת בכך. "אחת הטענות של חברות הכנסת שיזמו את החוק, שולי מועלם ומרב מיכאלי, היא שאנחנו, עורכי הדין שמייצגים בהליכי משפחה, מעודדים את הסכסוך בין הצדדים ומתחזקים אותו כדי להרוויח יותר כסף. הטענה הזו ממש לא נכונה. עורכי הדין מסייעים לצדדים לדעת את זכויותיהם ולהביא את הסכסוכים לכלל סיום".

עו"ד בכור מוסיפה ואומרת כי "החוק מתנה על הזכות החוקית והבסיסית של גישה לערכאות משפטיות, ולכן הוא אינו חוקתי. החוק כולל 34 סעיפים, שקובעים בין היתר כי לצד בתי המשפט יוקמו יחידות סיוע שבהן יישבו עובדות סוציאליות שיקבלו את הצדדים לגישור, לפני שתהיה להם הזכות להגיש תביעה. עוד נקבע בתקנות כי עורכי הדין לא יוכלו להשתתף בגישורים הללו.

"המשמעות היא שיגיעו שני אנשים מסוכסכים לגישור כשהם נמצאים במצב הכי קשה בחיים שלהם, כאשר יש להם גם ילדים בבית שסובלים מהמצב; והם, בני הזוג, לא נמצאים באותו מקום ומצב כלכלי, וגם אין להם מושג באשר לזכויות שלהם. הדבר הזה יביא לשניהם, או לחלש מביניהם, רק נזק".

לדברי עו"ד בכור, החוק יגרום לפגיעה בעיקר בנשים, כי בכך שהוא מונע מהן את הגישה לערכאות במשך 45 הימים שבהם יתנהל הגישור (עם אופציה להארכה של 45 יום נוספים), הוא עלול לאפשר לבעלים המסוכסכים עימן להבריח נכסים ולהתחמק מתשלומים המגיעים להן.

"עד היום נשים היו יכולות להגן על עצמן באמצעות פנייה לבית המשפט להוצאת צווים זמניים, שימנעו הברחת רכוש ונכסים מצד הבעל ומעשים חד-צדדיים של הצד השני, ושיסייעו להן לשמור על רכושן", היא אומרת.

הרב-ד"ר יצחק כהן, מגשר ב"פדרציה לבוררות" ומרצה בכיר לדיני משפחה בקריה האקדמית אונו, מכנה את החוק "יוזמה מבורכת שתרכך במשהו את הליכי הגירושים בישראל". עם זאת, לדברי כהן, החוק אינו יכול לתת פתרון מלא.

לדבריו, "הבעיה של רעידת האדמה הנקראת גירושים היא האמוציות הקשות הנלוות אליהם, ובכללן פגיעה, עלבון, אכזבה, בגידה באמון ובסיפור המשותף שנרקם ועוד. על רקע זה צומחים רגשות תסכול, כעס ונקמה ורצון להכאיב לבן הזוג השני ולנצחו במערכה".

כהן מציין כי "החוק החדש הוא בסופו של דבר חוק, וככזה גם הוא נתון לחסרונות של צו שיפוטי. כלומר, אם בן זוג מבקש להילחם בבן זוגו, החוק לא יצליח למנוע זאת, הוא רק ירחיק זאת ב-45 ימים. בסופו של דבר, גם לפי חוק זה אחד מבני הזוג 'גורר' את רעהו. בהזמנה לדיון הגישור, כך הוצע בתקנות החדשות, בן הזוג מוזהר שיחויב בהוצאות אם יסרב להגיע".

גם השופט בדימוס עו"ד דניאל ארנסט, העוסק בדיני משפחה וירושה, סבור כי למרות הכוונות הטובות של "חוק גישור חובה" בדיני משפחה, הדרך עוד ארוכה, וייתכן כי בסופו של חשבון החוק לא יועיל לאותם בני זוג העוברים את נתיב הייסורים של הגירושים.

לדבריו, "הבעיה העיקרית בגירושים לא טופלה בחוק. ישנה התעלמות מ'הפיל הענק באמצע החדר', שהוא חיובם של בני זוג להתגרש בבית הדין הרבני, על כל הסיבוכים הכרוכים בכך".

עו"ד ארנסט סבור כי "הפתרון הראוי היה להפריד את תהליך הגירושים מהדת (למעט זוגות שמעוניינים בכך) - דבר שהיה מחסל את תופעת העגינות וסרבנות הגט ומונע סחטנות של אחד הצדדים המוכר בכסף את הסכמתו לתת גט ומאריך בחודשים רבים או בשנים את תהליך הגירושים".

ארנסט מציין כי "כמובן, נושא זה הוא טאבו פוליטי, שכל נגיעה בו תפיל את הקואליציה עקב התנגדות המפלגות הדתיות. ובינתיים נותנים אספירין בדרכי עקיפין בחוק מורכב מדי ומסורבל מדי".

עו"ד ארנסט מוסיף כי החוק ארוך, מסובך ומסורבל מדי: "כל שנדרש (אם נדרש) לא היה אלא סעיף אחד הקובע 'גישור חובה' של כמה מפגשים בתחילת ההליכים המשפטיים. לא נדרשות כל אותן הוראות מסורבלות ומסובכות בחוק היורדות לפרטי-פרטים ולדיוקים מיותרים של מועדים ופעולות, ויוצרות מפלצת של ביורוקרטיה עצומה ומיותרת, אשר בפועל תקשה עוד יותר על המתגרשים המותשים".

עוד אומר ארנסט כי הקמת גופים חדשים ונפרדים לטיפול בגישור, כפי שקובע החוק, היא מיותרת ומזיקה. "אין צורך להמציא את הגלגל מחדש. יש כיום שפע מגשרים ומוסדות גישור קיימים ומתפקדים היטב, ונושא הגישור הוטמע היטב בקרב כל המטפלים בגירושים, לרבות בתי המשפט ועורכי הדין. אין צורך בהקמת גופים מקבילים נפרדים ונוספים. הזוגות האומללים ייאלצו כעת גם לחזר על פתחי כל אותם גופים ופקידים חדשים, על-מנת לקבל מהם אישורים כאלה ואחרים כדי לקדם את תהליך הגירושים".

לדבריו, "במקום לקצר הליכים, מאריכים ויוצרים מחסום נוסף לתהליך הגירושים. לאותה ארוחה עיקרית (הגירושים) מוסיפים גם 'מנה ראשונה', שהזוגות המתרוצצים ממילא בין בית המשפט לבית הדין הרבני, ייאלצו לבלוע לפני שיהיו חופשיים לנהוג כרצונם ולנהל את הסכסוך כהבנתם. כעת מוסיפים להם עוד 'אח גדול' שצץ לפתע, הכופה עליהם הליכים נוספים, מתוך תפיסת-עולם מיושנת שלפיה הממסד יודע טוב יותר מהפרט מה טוב לו".

לטענת ארנסט, בנוסף החוק מפר את האיזון בין בני זוג. "בן זוג שלא יקבל ייעוץ משפטי בלתי תלוי - יש חשש שזכויותיו ייפגעו. המגשר הוא אובייקטיבי ולא בהכרח משפטן. אם צד אחד פנה לעורך דין, התייעץ וקיבל ליווי (מחוץ ובמקביל להליך הגישור) - בן הזוג השני ייפגע ויהיה בנחיתות. החוק אינו דואג לאיזון אלא יוצר מראית-עין שאפשר לסיים את הסכסוך בגישור. לכן, צד שלא יהיה מגובה בייעוץ משפטי נפרד, עלול להיפגע".

יתרה מכך, לדברי ארנסט, בדומה לעמדתה של עו"ד בכור, החוק פוגע בבן הזוג שהוא יותר חלש מבחינה כלכלית. "אין בחוק הגנה אמיתית נגד הברחת רכוש והסתרת מידע כלכלי על-ידי אותו בן זוג שבידיו השליטה ברוב הרכוש המשותף. וכך הוא יוכל באותם חודשים של גישור, ללא משפט, לפעול להברחת ולהסתרת רכוש, ובכך תימנע חלוקה צודקת של הרכוש של בני הזוג".

גם מנכ"לית ארגון "משפחה חדשה", עו"ד אירית רוזנבלום, מסתייגת מהסדר הגישור חובה. לדברי רוזנבלום, "מקרי הגירושים שמגיעים לבתי המשפט עברו הליך של ניסיון להגיע להסדר, אם באמצעות מגשרים ואם באמצעות עורכי דין. הניסיון להציג את המציאות כאילו יש צורך לבצע את הבחירה בין מגשרים לעורכי דין, הוא הטעיה".

לדברי רוזנבלום, "הבעיה היא לא בעורכי הדין, שגם רבים מהם מנסים להגיע להסדרים ללא משפט; הבעיה היא בבתי המשפט ובסחבת משפטית ובעובדה שלא מתקבלות הכרעות חד-משמעיות. אם רוצים לקצר את ההליכים, לא צריך להכניס עוד הליך של 'גישור חובה', שברובם המוחלט של המקרים רק יאריך את הליך הגירושים - אלא לקצר את התהליך המשפטי ולהפוך אותו למהיר וליעיל יותר".

עו"ד רונן דליהו, בעל משרד המתמחה בדיני משפחה, מתריע כי החוק החדש ייצור כאוס במערכת. לדבריו, "אי-אפשר להכריח אנשים להתגשר ולהגביל את זכות הגישה לערכאות".

בנוסף, אומר עו"ד דליהו, מדובר הלכה למעשה בהפרטת השירות לציבור. "שולחים את הציבור למגשרים, שכללי האתיקה לא חלים עליהם. אף אחד לא יודע מי הם המגשרים, מה ההסמכה שלהם ואיך ינהלו את התהליך".

עו"ד הילה צאירי, מנהלת מחלקת דיני משפחה וירושה במשרד גדעון פישר, רואה את הדברים אחרת מעמיתיה. לדבריה, מדובר ביוזמה מבורכת. "בניגוד לרוב עורכי הדין, אני מתחילה את רוב התיקים שלי בבקשה ליישוב סכסוך, כלומר בהליך גישור. נכון, הגשת תביעות מגדילה את שכר-הטרחה, אך עלולה להסלים עוד יותר את הסכסוך".

עם זאת, גם עו"ד צאירי מציינת כי עקב-אכילס של החוק הוא הסעדים הזמניים. "חשוב לאפשר לאנשים שזקוקים לכך, ובנסיבות המצדיקות זאת, לקבל סעדים מיידים, כדוגמת עיקולים, צווי עיכוב יציאה מהארץ וכו', על-מנת שלא יהיה ניצול לרעה של הליך הגישור".

נקודה נוספת שלצאירי חשוב להדגיש היא ש"אמנם עורך הדין אינו יכול להיות נוכח בגישור עצמו (וכך צריך להיות), אולם רוב המתגשרים לא ניהלו ולא מנהלים משא-ומתן, ולכן לעורך הדין יש חשיבות בהליך, הוא נותן חוות-דעתו מתי להציע הצעה מסוימת, מתי לסרב לה, מה זכויותיו, על מה כדאי לו לוותר ועל מה לא".

בשבוע שעבר הודיעה שרת המשפטים איילת שקד כי היא פועלת להתקנת תקנות המחייבות קיום הליך ליישוב סכסוך בהסכמה, בכל סכסוך משפחתי המגיע לדיון בערכאה שיפוטית. כלומר, לא עוד פתיחת הליך בהגשת תביעה המכפישה את בן הזוג, שממנה הדרך היא אל-חזור - אלא פתיחה בבקשה שאינה מפרטת כל טענה בקשר לסכסוך.

לפי החוק המוצע, לבני הזוג יינתן פרק זמן של 45 יום לפתרון הסכסוך. בתקופה זו אין הם רשאים להגיש תביעות ולהטיל האשמות זה על זה. אם הסכסוך לא ייפתר בתקופה זו, רשאי בן הזוג שהגיש ראשון את הבקשה להגיש תביעות של ממש בערכאה שיבחר.

לדברי השרה שקד, מטרת ההליך היא לקיים שיח עם הצדדים ולנסות בשלב ראשון לפתור את הסכסוך בהסכמה, ללא התדיינות והתערבות שיפוטית. ההליך יתבצע ביחידות הסיוע הפועלות ליד הערכאות המשפטיות השונות הדנות בסכסוכי משפחה, וטרם הגשת כתבי תביעה הנוגעים לסכסוך. זאת, מתוך רצון לבחון את האפשרות ליישוב הסכסוך בהסכמה.

לפי התקנות, מדובר יהיה ב-4 פגישות שייערכו לצדדים, ללא תשלום, בהיעדר עורכי דינם. זאת, במטרה לשמור על האופי הטיפולי של המפגשים. יחידת הסיוע תמליץ לצדדים על אופן ניהול ההליך, ובסופם של המפגשים הצדדים יודיעו ליחידה אם הם מעוניינים להמשיך בהליך חלופי ליישוב הסכסוך שהוצע להם - או שיודיעו כי לא הגיעו להסכמה להמשיך בהליך הגישור.