מחקר: רמת החיים נסוגה לרמה של 1995

המחקר קובע כי מסלול הצמיחה הישראלי מ-73' יציב למדי. הרחבות פיסקליות ומוניטריות בשנות ה-70 ותחילת שנות ה-80, שגרמו לאינפלציה תלת-ספרתית, וריסון פיסקלי ומוניטרי שגרם לתנודות מחזוריות סביב מסלול הצמיחה, לא השפיעו בצורה משמעותית על מסלול הצמיחה בת הקיימא. גם המלחמה בלבנון והעלייה הגדולה של שנות ה-90 (שהגדילה את אוכלוסיית המדינה ב-20%) לא גרמו לשינויים בצמיחה. קצב הצמיחה הממוצע בעשור האחרון - 2001-'91 - זהה לקצב הצמיחה ב-2001-'73.



בן-דוד מדגיש כי אחת הסיבות המרכזיות לעלייה הנמוכה בתוצר לנפש בישראל היא הפריון הנמוך. לפי בנק ישראל, ב-72-'60' עלה הפריון של המגזר העסקי בקצב שנתי של 3.8%, וב-2001-'73 - ב-0.7% בלבד. לדבריו, כדי שרמת החיים בישראל תתחיל שוב להתקרב לזו של המדינות המובילות בעולם, יש צורך להגדיל את הפריון. המחקר קובע כי מ-73', שנת השבר בתהליך הצמיחה, גדלו בהתמדה שיעורי האבטלה בישראל, להוציא את הבועה של תחילת שנות ה-90.



לדבריו, האבטלה תלויה בהשכלה. ככל שרמת ההשכלה הממוצעת גבוהה יותר, שיעורי האבטלה נמוכים יותר. לדברי בן-דוד, הבעיה המרכזית של ישראל היא שחלק הולך וגדל בחברה אינו יכול, או אינו מוכן, להתמודד בהצלחה עם אתגרי המשק המודרני, הפתוח והתחרותי. הדבר מתבטא בגידול מתמיד בשיעור המשפחות החיות מתחת לקו העוני, באחוז האוכלוסייה המשתתפת בכוח העבודה ובאיכות העבודה בישראל. כך, הפריון לשעת עבודה בארה"ב גבוה ב-21% מהפריון בישראל.



לשיטתו של בן-דוד, הפתרון למשבר הכלכלי-חברתי בישראל מחייב שלושה מהלכים: הגדלת כוח העבודה באמצעות החלפת תמריצים לאי עבודה בתמריצים לעבודה; הקטנה ניכרת במספר העובדים הזרים, והשבחת כוח העבודה הישראלי והגדלת יכולת הייצור שלו.