בעיצומו של המשבר הפיננסי של 2008, הגיעה חברת הביטוח AIG למצב של חידלון. הממשל האמריקאי עשה הכל כדי להשאיר את ראשה של AIG מעל המים, ולסייע לה לשרוד את המשבר. כחלק מכך העביר הממשל סכום אסטרונומי של כ-180 ביליון דולרים לחברה. ומה בחרה החברה לעשות בסיוע הנאה מטעם הממשל? מתברר שהחברה הכושלת העבירה כ-170 מיליון דולר מהכספים שנועדו להצילה - לאחדים מבכיריה.
AIG אינה החברה היחידה שהעניקה שכר אסטרונומי לבכיריה בסמוך למשבר שגרם לרבים לאבד את פרנסתם. גם מנכ"ל בנק אוף אמריקה קיבל שכר של 9 מיליון דולר באותה השנה אף שהבנק שבראשותו קיבל חבילת חילוץ של 45 ביליון דולר מהממשל, וגם המנכ"לים של 'מריל לינץ' ו-'סיטיגרופ' זכו למצנחי זהב של 160 ו-70 מיליון דולר בהתאמה.
הדיסוננס בין הפעילות הכושלת של החברות והפסדים העצומים שרשמו לבין השכר האסטרונומי של בכיריהן, הובילו אפילו את המאמינים ההדוקים ביותר בשוק החופשי למסקנה שפעמים רבות הקשר שבין השכר לביצועים אבד. די להציץ בטבלת מקבלי השכר הגבוה במשק הישראלי כדי ללמד שגם אצלנו, שכר גבוה מאוד לא תמיד תואם את ביצועיהם של המנהלים שמקבלים אותו.
מעניין לשים לב לאפקט הפסיכולוגי של השכר, ניתן להדגים זאת באמצעות שני מקרים מעולם הספורט והשעשועים. פטריק יואינג, שחקן ה-NBA האגדי של הניו יורק 'ניקס' בשנות ה-90, הכניס לחוזה השכר שלו סעיף שהבטיח לו לקבל את השכר השני הכי גבוה בליגה (אחרי אחד, מייקל ג'ורדן).
גם השחקנית ההוליוודית, רובין רייט, שגילמה את תפקיד הגברת הראשונה, קלייר אנדרווד, בדרמה הטלוויזיונית המצליחה 'בית הקלפים', דרשה וקיבלה שכר זהה לזה של בעלה הטלוויזיוני - השחקן קווין ספייסי. ההערכות מדברות על כך שהשניים מקבלים כחצי מיליון דולר לפרק, כל אחד, כשהדגש של רייט כפי שניתן להבין מהריאיון שנתנה להאפטינגטון פוסט לאחרונה, הוא לא על גובה השכר עצמו - אלא על השוואת השכר לשכרו של קווין ספייסי כאקט פסיכולוגי.
גובה השכר האבסולוטי פחות חשוב לבכירים
כמו שלא מעניין את יואינג ורייט אם יקבלו עוד כמה עשרות (או מאות) אלפים לחשבון הבנק, גם את בכירי המשק לא מאוד מתעניינים הגובה האבסולוטי של שכרם. השכר שהם מקבלים מספיק להם מעל ומעבר. לפי לא מעט מחקרים שנעשו באקדמיה נמצא כי ההיבט ההשוואתי של השכר חשוב הרבה יותר לבכירים מההיבט האבסולוטי, כלומר מהסכום שיקבלו לחשבון הבנק. כלומר, יותר חשוב למנכ"ל כלשהו לדעת שהוא מקבל יותר מעמיתו, מנכ"ל אחר, או שהוא שוב נמצא בראש טבלת מקבלי השכר הגבוה במשק - מאשר לקבל שכר גבוה יותר.
אם מסכימים עם הטענה הזו, ומסכימים ששכר הבכירים במשק המקומי אכן מופרז אפשר להבין שנדרשת התערבות חיצונית כדי לגרום לריסון בשכר הבכירים. התערבויות כאלה היו גם בעבר; הפעולה הראשונה הייתה להפוך את שכרם של חמשת מקבלי השכר הבכירים בחברות הציבוריות לפומבי, ובכך לרסן את שכר הבכירים.
ואולם המציאות לא פעלה לפי הציפייה הזו. כך לדוגמא, מייסדה של חברת טבע, אלי הורוביץ, שימש כמנכ"ל החברה במשך כמה שנים. אך כאשר התקנה של רשות ניירות הערך הפכה את השכר לפומבי, ונגלה לעיני כל כי מנכ"לים של חברות קטנות יותר מרוויחים פי כמה יותר מהמנכ"ל של החברה הגדולה במשק הישראלי עלה מיידית שכרו של הורביץ דרמטית. אמנם המחוקק התכוון לרסן את שכר הבכירים באמצעות הפיכתו לפומבי אך התוצאה היתה הפוכה, ובכירים רבים דווקא קיבלו העלאה בשכרם.
לאחר מכן הגיע תיקון 20 שניסה להתמודד עם בעיית שכר הבכירים באמצעים תאגידיים - ועדות תגמול ומדיניות תגמול חויבו בחוק. בפועל התברר שכשהמנהלים הבכירים רוצים להשיג שכר מסוים, הם בהחלט מצליחים להשיגו בין השאר משום שרבים מהם הם גם בעלי השליטה בחברות, או מנהלים מטעמם של בעלי השליטה.
לקובעי המדיניות היו כלים נוספים להתמודד עם שכר הבכירים, למשל באמצעות מימוש חוקי המיסים הקיימים כיום. עקרון ההקבלה בין ההוצאות להכנסות מהווה עיקרון חשוב ומהותי בדיני המס וניתן ליישמו על שכר הבכירים ולומר שכאשר יש מצב שבו השכר מוגזם ולא תואם את ביצועי המנהל ועבודתו, הוצאת השכר ששולמה לו לא תותר בניכוי לצורכי מס - וכך ישולם כפל מס - מצד אחד המנהל ישלם מס כרגיל, ומהצד השני החברה לא תוכל לנכות את הוצאת השכר הזו מהכנסתה החייבת).
הפתרון הנוכחי הוא חוק להגבלת שכר הבכירים במערכת הפיננסית, שאושר לאחרונה בקריאה שנייה ושלישית בכנסת. לטעמי חוק זה מהווה התערבות בוטה וישירה במנגנון השוק החופשי ולכן קצת קשה לי לקבלו. אבל מובן שיש לו יתרון ברור: מאחר שהקביעה בחוק היא חד משמעית, יהיה קשה מאוד למנהלים לעקוף את החוק ולקבל שכר גבוה מהאמור בחוק.
מנגד, החשש מכך שאותם בכירים יעזבו את הארץ בגלל הגבלת השכר החדשה לא מבוסס. המנהלים הבכירים במשק הישראלי מתמחים בו, ופועלים בין השאר באמצעות רשת הקשרים הענפה שהם בנו לעצמם ומהווה מעין מועדון סגור שקשה מאוד להיכנס אליו. אני סמוך ובטוח שאנשים לא ימהרו לצאת מאותו מועדון סגור בגלל הגבלה שכזאת שגם אחריה שכרם של המנהלים נותר גבוה מאוד.
מתן פסטרנק הינו עו"ד וחשבונאי, מלמד משפט וכלכלה ודיני תאגידים במכללת ספיר