הטרנד של השנים האחרונות במדיות השונות עוסק בנושא גובה דמי הניהול של חשבון הפנסיה, כאשר הטיפול בו הוא לכאורה הפתרון לבעיית הפנסיה במדינת ישראל. גם הרגולטור נשבה בטרנד זה ויצר מנגנונים שונים ומסובכים, כולל בניית פנסיית ברירת מחדל של המדינה, זאת במקום לטפל בנושא בדרכים הרבה יותר פשוטות, והכל בשם חיזוק הפנסיה לתושבי מדינת ישראל.
ובכן, צר לי להשבית שמחות ולומר שבישראל אין פנסיה. יש הפקדה לפנסיה שיוצרת אשליה שתושבי ישראל יזכו לפנסיה הוגנת בפרישתם. אין מילה אחרת: אשליה. לפחות שר אחד בממשלה, השר חיים כץ, לא מסתיר נושא כאוב זה וטוען אף הוא שאכן אין פנסיה במדינה.
כיום הבעיה עדיין לא מורגשת, הרוב המוחלט של מקבלי הפנסיה שייך לדור הפנסיות הוותיקות עם התנאים המשופרים, או עובדי מדינה אשר זכו בפנסיה תקציבית נדיבה. רק שיעור קטן ממקבלי הגמלאות כיום שייך לדור הפנסיות החדשות, ומשקלם של מקבלי הפנסיה מדור צו ההרחבה משנת 2008 בטל בשישים.
האם מישהו חושב שעובד אשר צורף בשנת 2008 עם הפקדה בסיסית של 2.5% (הממוצע של 7 השנים הראשונות עומד על כ-10%) וגילו היה בין 40 ל-45 יזכה לפנסיה רצינית עמה יוכל לפרוש בכבוד? גרוע מכך, לחלק מהעובדים "השקופים", כלומר אלה עם המשכורות הזעומות היה עדיף לקבל הבטחת הכנסה מאשר פנסיה סמלית של עשרות שקלים מדי חודש. לאמור: המדינה באה לברך ויצאה מקללת, וגם חסכה תשלומי הבטחת הכנסה עתידיים.
כאשר ביקש שר הביטחון ליברמן הגדלת קצבאות הפנסיה ליוצאי חבר העמים, ללא קשר לדרישה הלא נכונה מבחינת דאגה רק לסקטור מסוים, הוא נגע בנקודה הכאובה של הגדלת הבטחת ההכנסה, לא הפנסיה, לאותם אלפים שכיום חיים בעוני מחפיר ובשפלות רוח.
התפתחות שכר לא ריאלית
מאות אלפי העובדים שצורפו בשנת 2008 בהתאם לצו ההרחבה בגיל מתקדם יחסית, צפויים לקבל בסוף הדרך כמה מאות שקלים לחודש. זוהי למעשה פצצת הזמן הגדולה ביותר שמצפה לנו. הרבה יותר גרועה מהאיום האיראני.
נכון שיש מומחים רבים אשר מראים מודלים של עובד אשר חוסך 37 שנה, על בסיס ריבית שהיא כיום הזויה, התפתחות שכר לא ריאלית, ואצלו לא תהיה כל בעיה בעתיד. העניין שזה רק מודל תיאורטי - כי המציאות שונה לגמרי.
להלן מספר נתונים אשר דורשים התייחסות בכל מודל:
א. רוב המצטרפים כיום לתוכנית פנסיונית מפסידים עשור מהחיים, קרי עשור ללא הפקדות לחשבון הפנסיה אלה הדוחים צבא עם שנת שירות, משתחררים בגיל גיל 22 או יותר מאוחר, יוצאים לטיול קטן ואח"כ לטיול גדול, לומדים לפסיכומטרי ומועסקים ללא קביעות, מפסידים כמעט 10 שנים עד לפתיחת חשבון הפנסיה שלהם.
ב. ניידות רבה בין מקומות עבודה - מחקרים מראים שלאורך כל פרק זמן עבודה של אדם, כ-20% מהזמן נמצא בין עבודות, ולכך השפעה רבה על רצף ההפקדות.
ג. משיכת כספי פיצויים - מסתבר שאנשים פודים קרוב ל-30% מכספי הפיצויים לאורך השנים, עובדה אשר פוגעת בצורה משמעותית בחיסכון הנצבר.
ד. במקומות רבים רק חלק מהשכר מובטח לקצבת הפנסיה.
ה. רק על 70% מכספי הפיצויים יש הפקדה שוטפת לחיסכון ארוך טווח על כל המשתמע מכך.
ו. הריבית שהורגלנו אליה בשנים האחרונות רק הולכת ויורדת.
ז. רוב הקרנות נכנסות בשנים האחרונות לתשואות דמוגרפיות שליליות,יש לזה פגיעה בחסכונות קיימים בקרנות והצפי שזה רק ילך ויגבר.
נקודות אלו חייבות לבוא לידי ביטוי בכל מיני סימולציות הזויות שמוצגות היום ומראות לכאורה שיש פנסיה במדינת ישראל.
אם לא ינקטו פעולות דרסטיות, חלקן אף כואבות, אם לא יוכרז כי בעיית הפנסיה היא הבעיה הגדולה ביותר שלנו ומחייבת הגדרה של "אסון לאומי", הרי נמשיך לחפש את המטבע מתחת לפנס, נמציא מודלים של תפעול, נמציא מודלים של מכרזים הזויים לפנסיה, נמציא מודלים אשר רק מסבכים את החיים מבלי להסתכל למציאות בעיניים. אשליה, כבר אמרנו.
הכותב הנו יו"ר הועדה הפנסיונית בלשכת סוכני ביטוח