מעקב אחרי כל קליק, סלולרי ביד ומדיטציה: כך ילמדו ילדי העתיד

מהפכת המידע שפרצה לפני כשני עשורים, צפויה לשנות את כל מה שמוכר כיום לגבי האוניברסיטאות ובתי הספר. המילים "מרצה" ו"סטודנט" עשויות לקבל משמעות אחרת. הדרכים שבהן יחנכו ילדים וסטודנטים יהיו שונות - שונות עד כדי כך שבבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב החליטו לעצב את דור המחנכים הבא בהתאם לשינויים הרבים שמביאה עמה מהפכת המידע.

בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת תל אביב צועדים לצד ההתפתחויות הטכנולוגיות וביצעו לאחרונה התאמה של תכניות הלימוד לחידושים הדיגיטליים ולשינויים שמתחוללים בעקבותיהם, אשר הופכים את הסטודנטים של ההווה לאנשים שיובילו בעתיד את תחום החינוך וההוראה. אך לא רק הטכנולוגיה משנה את דרכי החינוך, אלא גם תפישות פדגוגיות חדשות המשולבות במערכת החינוך.

למחנכים של היום תפקיד משמעותי גדול יותר בעיצוב התפתחות התלמידים, בתוך עולם המשתנה במהירות. המורים של היום לומדים כיצד ללמוד בעצמם ומפתחים כישורי התמודדות עם שינויים יחד עם התלמידים.

כבר לא מדובר רק במורה המעביר ידע לתלמידים, אלא במחנכים, יזמים חברתיים ויזמים טכנולוגיים של הוראה ולמידה.

"בעשור האחרון הטלפונים הניידים הפכו לחלק בלתי נפרד מאיתנו, וחומרי הלימוד מונגשים בכל הפלטפורמות האפשריות", אומרת ד"ר טל סופר מביה"ס לחינוך של אוניברסיטת תל אביב, המנהלת את המרכז לחיזוי טכנולוגי-חברתי ומייעצת למשרדי הממשלה.

אם תרצו, המכשיר הסלולרי הרג את דף הנייר. הניידים הופכים זעירים יותר, נגישים יותר, הם משתנים לנגד עינינו למשקפיים או שעונים. אבל לא רק הניידים הם ממבשרי המהפכה, אלא מכשירים נוספים דוגמת לפטופ וטאבלט. אם כיום אומרים לילדים בבתי הספר לכבות את הטלפונים ולשים אותם בתיק, בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת תל אביב לומדים איך להפיק מהם את המיטב לצרכים לימודיים.

"מחקרים שערכתי לאחרונה פה בארץ על למידה באמצעות הטאבלט מראים שאנחנו עדיין בראשית התהליך, כי הוא יותר כמו ספר דיגיטלי עבור הילדים", אומרת ד"ר סופר. "הוא משפיע בעיקר על הרגלי הלמידה – במקום ללכת עם ספרים הכול מרוכז בטאבלט". השפעת הטכנולוגיה על בתי הספר עדיין בראשיתה, אך בתחום החינוך וההשכלה הגבוהה השינויים באים לידי ביטוי בהיקף רחב יותר.

"באמצעות האינטרנט כל הסביבה עושה התאמה אוטומטית אלינו", אומרת סופר. "זה יוצר סביבת למידה חכמה ופרסונליזציה, אנחנו נלמד לפי היכולות שלנו והטעם שלנו, וזאת יכולת שיכולה לגרום לפריצת דרך פדגוגית. חשוב לנו שמחנכי העתיד יבינו כיצד משתמשים ביכולות האלו ולא יירתעו מהן. רק מי שישכיל לשלב את הכלים האלו בגישתו החינוכית יתאים לעולם החינוכי שאנחנו רואים שהולך וקורם עור וגידים".

סביבה כזאת הופכת את הגיל של הלומדים, בין אם הוא 8 או 58, ללא רלוונטי, כי הלמידה תתאים את עצמה אל הלומד. "נניח שאתה הולך ברחוב והאובייקטים שנמצאים סביבך מרושתים זה עם זה ואל תוך המכשיר שלך, ומתאימים אליך את המידע – אופנה, היסטוריה או בתי קפה – שמעניין אותך. אותו דבר בהקשר של למידה", מסבירה ד"ר סופר, "אם נימצא במוזיאון או באתר ארכיאולוגי, אפשר לשלב זאת עם נושאי למידה מתאימים".

היא מוסיפה: "כל קליק של תלמיד נאגר בשרתים, אפשר לנטר אותו, ובעזרת עוד מדדים לעקוב אחרי סגנונות הלמידה, לבחון איך הלמידה מתבצעת ולהתאים אותה ללומדים, לאתר נושרים, צמתים בעייתיים ועוד. אפשר יהיה גם לנתח רגשות, ואז לזהות חרדה של תלמיד או מצוקה, ולבחון בעזרת זה קשיים אצל התלמיד".

הפיתוחים הטכנולוגיים אינם הכלי היחידי שמסייע להתמודד עם פחד וחרדה, ולשפר את יכולותיהם של תלמידים הסובלים מלקויות למידה או צרכים מיוחדים. "מדיטציה משפרת הכל", אומר ד"ר ריקרדו טרש, חוקר ומרצה בכיר בבית הספר לחינוך ובבית הספר למדעי המוח של אוניברסיטת תל אביב.

"יש מחקרים רפואיים שמצביעים בעקבות תרגול קבוע של מדיטציה על שיפור של המערכת החיסונית, עיבוי של אזורים במוח ברמה הקוגניטיבית, שיפור בקרב ילדים ומבוגרים עם בעיות של קשב ודיסלקציה, וגם שיפור במדדים הנפשיים - פחות חרדה ולחץ".

שילוב של מדיטציה כחלק מיום הלימודים משפר גם את האקלים הבית ספרי. "יש עוד ועוד בתי ספר שמתעניינים בתרגול של מדיטציה", מציין ד"ר טרש. " יועצות ויועצים, מורות ומורים באים להשתלמויות בבית הספר לחינוך. בשנה שעברה היו 120 איש שבאו להתלמד", מציין ד"ר טרש. "המורות והמורים חשים פחות לחץ ותחושת שחיקה.

אנחנו משלבים בבתי הספר תכנית שנקראת 'קריאה לנתינה' - שילוב של מדיטציה ופיתוח כלים רגשיים המסבירים מהי חמלה וזאת כדי להטמיע למידה חברתית-רגשית, שבה נתינה ואכפתיות הם כלים שבעזרתם הילדים הופכים להיות פחות אימפולסיביים ויותר רגישים לסביבה".

המחנכים עוברים הדרכה חיצונית, מתרגלים את עצמם ואז את התלמידים. "בבית ספר 'תמיר' בראשון לציון המורים מתרגלים עם הילדים מדי יום מדיטציה אחרי ההפסקה הגדולה", אומר ד"ר טרש, "אנחנו מכניסים מדיטציה גם ללימודי מדעים.

במקום ללמוד בצורה יבשה, מלמדים בצורה חווייתית, מדמיינים לדוגמה סיטואציות עם חומרים מסוימים, וכשמדברים על מים מרגישים מהם קרח ואדים, כדי להטמיע וללמד דרך החושים ולא רק דרך השינון. גוף שנקרא 'מצוינות 2000' מטעם משרד החינוך מכשיר אנשי צוות בעשרות בתי ספר שילמדו בדרך זאת".

החינוך והלמידה מתקיימים גם מחוץ לבית הספר. תנועות נוער, מתנ"סים, הדרכה במקומות עבודה, סטארטאפים טכנולוגיים, עמותות וקורסים פתוחים באוניברסיטה, הופכים את החינוך הבלתי פורמלי לנגיש, חווייתי ומעשיר, ולכזה שמספק מעטפת שלמה יותר.

"החינוך הבלתי פורמלי נותן כלים לילדים לייצר מסגרת חוץ בית ספרית כדי לקיים קשרים, לעזור לקהילה, וחשיבותו גדולה", אומר ד"ר טרש. "מערכת החינוך הפורמלית לא מעוררת סקרנות בקרב התלמידים. כיום המחנכים חייבים לדעת מה הילד אוהב ולחזק את האהבה הזאת. וזה נכון גם למבוגרים בגיל השלישי. הם מצטרפים להרצאות כשומעים חופשיים, פעילים במתנ"סים, ויש המון בני נוער ומרצים שחושפים את המבוגרים לידע. גם שם יש התפתחות".

השימוש במכשירים דוגמת מחשבים וניידים, הפריצה של טכנולוגיות חדשות לחיינו והתעצמות האינטרנט משפיעים כבר כיום על האופן שבו לומדים באוניברסיטאות, וההתפתחויות האלו מחלחלות ישירות לתוך תכניות הלימוד בבית הספר לחינוך.

המכשיר הנייד מאפשר ללמוד דרכו וזו יכולת שהיא קריטית עבור הסטודנטים. קיימים כיום לא מעט קורסים מקוונים או אתרים מלווי קורסים, כך שהמידע זמין לסטודנטים בכל מקום שבו הם נמצאים. בדיוק כפי שאנחנו עובדים מהבית או מבית הקפה, כך אנחנו יכולים באותם מקומות ליהנות מלמידה מרחוק.

השיעור מתקיים למעשה במרחב אינטרנטי ואנחנו לומדים בכיתה וירטואלית. זאת כיתה לכל דבר, המורה מציג את השיעור, יש לוח וירטואלי, והתלמידים יכולים להצביע ולדבר.

גם המציאות המדומה משתלבת בתהליכי הלמידה. "אפשר לראות איך מלמדים ילדים על הדינוזאורים בעזרת תוכנה כמו סקנד לייף, כשפתאום קופץ להם דינוזאור וירטואלי בזמן שהם משוטטים בפארק היורה. למעשה הם בעולם בדיוני, ולומדים דרכו באמצעות המחשה של מציאות על ידי אלמנטים וירטואליים".

המציאות החדשה הזאת יוצרת שאלות פדגוגיות גדולות וחשובות. איך לומדים לבד? איך יוצרים קשר של מורה-תלמיד? איך למנוע מהתלמיד הרגשה שהוא אבוד בתהליך הלמידה?

"השינויים הטכנולוגיים הופכים את הלמידה למעניינת ומאתגרת ללומד, ובעקבותיהם מתפתחות גישות ומודלים פדגוגיים אחרים שאנחנו עובדים עליהם, ומחנכים את דור העתיד של המחנכים לפיהם", משיבה ד"ר סופר.

"הטכנולוגיה תמיד מקדימה אותנו בכמה שנים ויש איזשהו תהליך שבו אנחנו לומדים אותה ומתאימים את התהליכים האחרים לטכנולוגיה כדי לנצל אותה כמו שצריך. בבתי הספר צריך לעבור עוד דרך ארוכה כי הם מוסדות שמרניים, אבל רואים כניסה גדולה של הטכנולוגיות האלה, בעיקר באקדמיה, וחשוב לבדוק כל דבר לגופו ובהתאם לשילובו בשאר תחומי החיים".

"בסוף עומד מולך מורה, תלמיד ונושא למידה, וחייבים לתפור את החליפה שמתאימה לצרכים שלהם", היא מוסיפה. "הטכנולוגיה אמורה לשרת את התהליך הזה, והאתגר הגדול הוא איך לנצל את הטכנולוגיה לטובת הפדגוגיה.

"בוגרי בית הספר לחינוך משתלבים בחזית התהליך הזה", מסבירה ד"ר סופר. "מדובר בזן חדש של מחנכים. שלא מנסים להילחם בפיתוחים הטכנולוגיים, אלא להבין כיצד לרתום אותם לטובת התלמידים ולהקנות להם את הכישורים הדרושים להצלחה במאה הכל כך מזוהה עם הטכנולוגיה בה אנחנו חיים. השילוב בין האקדמיה לעולם החינוך הוא נוסחת הקסם כדי להצליח להמציא מחדש את החינוך, וזה בדיוק מה שאנחנו עושים עם הסטודנטים הטובים ביותר".

מעוניינים להיות חלק ממהפכת החינוך של אוניברסיטת תל אביב ולהירשם ללימודי חינוך? לחצו כאן לפרטים נוספים