"בין עבודות": למה שימוש בכספי הפיצויים הוא רעיון רע?

בין הגורמים אשר פוגעים עמוקות בפנסיה העתידית של חוסכים היא משיכת כספי פיצויים בעת מעבר בין מקומות עבודה, או במעבר מסטטוס שכיר לעצמאי. לפי ההערכות, אדם ממוצע מחליף בין 6-8 מקומות עבודה במהלך חייו.

בדרך כלל כשעובד מפוטר ממקום עבודתו, לוקח לו לא מעט זמן למצוא מקום עבודה חלופי, להבדיל מעזיבה יזומה שבה כבר ממתין מקום עבודה חדש.

במקרים כאלה בהם מפוטרים עובדים, עד שהם מוצאים עבודה חדשה, הכסף הזמין ביותר מבחינתם הם כספי הפיצויים. ברגע שעובד מושך כספים אלו הוא מיד "חותך" את גובה הפנסיה העתידית שלו והפגיעה נעה בין 35% -40% לפחות.

כך, בסופו של יום, עובדים מגיעים לגיל הפרישה עם יחס תחלופה נמוך ביותר, יחס שמשקף את גובה הפנסיה שלהם לאחר פרישתם ביחס לשכר האחרון שקיבלו טרום פרישתם. למשל, אדם המשתכר 8,000 שקל בחודש, צפוי לקבל בגיל 67 פנסיה של כ-6,000 שקל בחודש. אם ימשוך כספי פיצויים במהלך חייו, הפנסיה שלו עלולה לרדת לשיעור של כ-4,000 שקל ואף פחות.

כאן ממשלת ישראל נכנסת לתמונה, על נבחרי הציבור ופקידי האוצר לקחת אחריות על הפנסיה של כולנו ולמנוע את הפגיעה בה. לנו כצעירים בשנות ה-20 ואפילו ה-40 לחיינו קשה לחשוב כל כך רחוק לעתיד.

הדרכים לעשות זאת היא באמצעות חקיקה שתאסור משיכת כספי פיצויים, או תאפשר משיכה חלקית בלבד. או לחילופין להעמיד מכספים אלו הלוואות נוחות לעובד, כדי שלא יצטרך לפגוע בכספי הפיצויים ובכך לפגוע חמורות בפנסיה העתידית שלו.