הבוררים בענף היהלומים מדברים: "לא יושבים בחדרים אפלים"

"שמעת על שלום דומרני, עמיר מולנר ויוסי הררי? הם עמדו בראש כנופיות פשע והיו בוררים מבוקשים בעולם התחתון. הבן שלי מכיר מישהי שפעם יצאה עם הבן של הררי, רועי, שהרג מישהו. כנראה אחרי שהם התווכחו על משהו שקשור לאייפון. גם הבן של דומרני ניסים השתחרר רק לפני שלושה חודשים מהכלא וברח בינתיים לתאילנד.

"את מבינה, זה הכול נשאר במשפחה. הבן שלי התקבל למכללה ומתחיל ללמוד משפטים אז הוא יודע איך זה עובד. פעם אני נותן לך ופעם הבאה אתה תיתן לי, פעם אגן עליך ובפעם הבאה אתה תגן עליי. אותו דבר בדיוק קורה כאן. טוב שתוציאי את האמת לאור. לאיזה בניין אמרת שאת צריכה?"

את הדברים האלה שמעתי מנהג מונית שביקשתי ממנו לקחת אותי לבניין מכבי ברמת גן, שבו יושבת המחלקה המשפטית של בורסת היהלומים. הטענות הללו הן בדיוק הסיבה שבגינה היו מוכנים הבוררים בבורסה, ובראשם יו"ר הוועדה המשפטית אייל פרוכטר, לדבר לראשונה על הבוררויות שנשמרו עד כה בחדרי חדרים. "טוב שתוציאי את האמת לאור", הסכימו כולם. אז הנה האמת מנקודת מבטם של הבוררים, והיא עשויה להפתיע.

- מדוע בכלל צריך בוררות פנימית?

פרוכטר: "כי יש יותר מ-2,800 חברי בורסה שכל היום עושים עסקאות, חלקן בשווי אלפי דולרים וחלקן בשווי מיליונים, והם רוצים לפתור את זה מהר ובזול".

פרוכטר מוסיף ומסביר כי חבר שרוצה לקחת חבר אחר לבוררות משלם רק 600 שקל (שגם הם לפעמים מוחזרים אם הצדדים הגיעו להסכמה ביניהם לפני פסק הדין), וכי פסק הבוררות מתקבל בתוך כמה שבועות ולעתים בתוך שלושה חודשים. "זאת בניגוד לפסק דין של בית משפט שיכולים לחכות לו שנים, ובשונה מתשלום של עשרות או מאות אלפי שקלים לעורכי דין. מוסד הבוררות הוא היהלום שבכתר ואי-אפשר בלעדיו".

"אנחנו חייבים תוצאות וחייבים אותן מהר", מוסיף רוני שטדלר, אחד הבוררים הוותיקים בבורסה. מעבר למהירות שבה מתקבלת הפסיקה, מאפשר מודל הבוררות גם סגירה מהירה של עסקאות. "נניח שאני רוצה לעשות היום עסקה ב-300 אלף דולר, עד שהייתי לוקח עורך דין ועד שהצד השני היה לוקח עורך דין, ועד שהם היו עוברים על החוזה ומעירים הערות, ושוב עוברים על החוזה, רחמנא ליצלן. ברגע שהכתבה תתפרסם, אני בטוח שיתר התעשיות יקנאו שכך זה עובד אצלנו וירצו לעשות דבר דומה".

בורר אחר, שהעדיף להישאר בעילום שם, סיפר שבאחד המקרים שבאו לפניו, חצי שעה מרגע שהוא שמע את הדברים הוא כבר השמיע את החלטתו. "זה היה כל כך ברור עד שלא היה שום צורך להמשיך", אמר. "תני לי דוגמה למריבה אחת בישראל שמסתיימת בתוך חצי שעה".

הוועדה המשפטית של הבורסה, שבראשה עומד פרוכטר, כוללת שבעה חברי בורסה היושבים בדירקטוריון ועוד 13 "משקיפים". על פי תקנון הבורסה, על הוועדה לכלול לכל הפחות חמישה חברי דירקטוריון, ומשקיפים הם חברי בורסה שיכולים לחוות את דעתם, אך אינם יכולים להצביע. "הרבה חברים רוצים להיות משקיפים כי זו אחת הוועדות המעניינות שיש. יש לי רשימת המתנה", אומר פרוכטר.

סמכויות הוועדה המשפטית כוללות בין היתר את הסמכות לקבוע אם בכלל התובענה שהוצגה תעלה לדיון. הבוררים, מסביר פרוכטר, יהיו מוכנים לעסוק רק בתביעות שקשורות לעסקאות יהלומים שהתקיימו בין חברי בורסה. אם למשל יגיעו שני חברים שביצעו עסקת נדל"ן מחוץ לבנייני הבורסה, ויש להם טענות זה כלפי זה, הוועדה תשלח אותם לבית המשפט. גם במעשים פליליים לא מוכנים הבוררים לדון.

אחד הבוררים, ישעיהו שפר, מספר שלעתים הפן הפלילי מתחוור רק תוך כדי דיון. "בשלב זה אנחנו מפסיקים את הבוררות ומבקשים מהחברים לפנות לערוץ הפלילי. מוסד הבוררות בבורסת היהלומים נוהג כמו בית משפט אזרחי שדן בהליכים האזרחיים בלבד".

סמכות נוספת של הוועדה היא בחירת הבוררים והמלצתם לדירקטוריון, שנבחר על ידי כל חברי הבורסה. מתוך 2,800 החברים, 90 מהם בוררים. פרוכטר מסביר כי כדי להיות בורר צריך להוכיח ניסיון של עשר שנים לפחות בפעילות יהלומים, וכך גם להראות ידע מעמיק בכל שרשרת גלגולו של היהלום. בין אם בהפקה, בין אם במסחר ובין אם בשיווק. ידע בשיווק אינטרנטי הוא יתרון, "כי זה מה שקורה היום". הבוררות נעשית בהתנדבות כדי להבטיח את המשך קיומו של המוסד.

כך זה מתנהל: לפני כל בוררות מוגרלים 9 בוררים שנכתבים ברשימה, וכל צד יכול לפסול שניים (פרוכטר: "לפי מה שבא לו. לא צריך לנמק את הסיבה"). מתוך החמישה שנותרו, נבחרים שני הבוררים הראשונים. אם אחד הצדדים לא מרוצה מפסק הדין הוא יכול לבקש זכות לשמיעה מחודשת, שמזכירה ערעור לבית משפט. כעת מתבצעת הגרלה מחודשת. בתביעה שהיקפה הכספי הוא עד חצי מיליון דולר נבחרים שלושה בוררים, לתביעה של עד מיליון דולר נבחרים חמישה, ולתביעה בסכום גבוה ממיליון דולר נבחרים חמישה בוררים שאחד מהם הוא חבר דירקטוריון. גם הוא נבחר בהגרלה.

הבוררים לא יודו בכך, לפחות לא לייחוס, אך יהלומן שבוחר לפנות לבית משפט אחרי שניתנה לו זכות השמיעה המחודשת אינו מתקבל בעין יפה במסדרונות הבורסה. "וממילא", אומר פרוכטר, "ב-99% מהמקרים בית המשפט מקבל את פסק הבוררות". בורר אחר אומר זאת בצורה קצת פחות עדינה: "זורקים אותו ממדרגות בית המשפט, והחברים חושבים פעמיים אם לעשות איתו עסקים. ברגע שהוא חתם על תקנון הבורסה הוא התחייב גם למוסד הבוררות. לצאת לבית משפט זה אולי לא לרמות אבל זה לשחק מלוכלך".

כך או כך, במקרים כאלה הבורסה שוכרת את שירותיו של עו"ד שמואל עיני ממשרד עיני ליטבק לזר ושות', המשמש יועץ משפטי חיצוני של הבורסה זה 30 שנה. "הבורסה פונה אליי בשני מקרים, כשיש צרה או כשיהלומן פונה לבית משפט", אומר עיני ומוסיף כי כדי להצדיק את פנייתם אל בית המשפט משתמשים אותם יהלומנים במגוון הסברים. "יהלומן אחד למשל טען כי הסכסוך שלו לא מתאים לדיון בבית משפט ויהלומן אחר טען שהוא בכלל לא חבר בורסה".

הבוררים, שזו הפעם הראשונה שהם מדברים עם התקשורת, הרגישו חוסר נוחות לדבר על אופי המחלוקות עצמן. "בכל זאת", הם אומרים, "זה ענף שבו כולם מכירים את כולם וכולם יידעו במי מדובר". לדברי שפר, המחלוקות המגיעות לבוררות קשורות הרבה פעמים לפירוק שותפות, עסקאות חד-פעמיות ואי-פירעון צ'קים.

אחד הבוררים הוותיקים בבורסה, שהעדיף גם הוא לדבר בעילום שם, מוכן לשתף בשני מקרים מעניינים. הוא מספר שאחד היהלומנים רכש חבילת יהלומים אטומה בשווי 1.5 מיליון דולר מיהלומן אחר, בעל סייט (זכות לרכוש יהלומים ישירות מהמפיקה) של דה-בירס. לאחר שנרכשה החבילה, הבין הרוכש כי הוא שילם 30%-40% יותר מדי. הוא החליט לקחת את בעל הסייט לבוררות בטענה שפתח את הקופסה והחליף את היהלומים ביהלומים אחרים. הבורר מספר שהבורסה הזמינה נציג של הסינדיקט בלונדון (הזרוע השיווקית של דה-בירס) כדי לתאר לבוררים את הליך האטימה והנעילה של הקופסה וסבירות פתיחתה. הבורסה הזמינה שתי חברות נוספות שיערכו גם הן בדיקה. "בסופו של דבר הבנו כי הסבירות שהקופסה נפתחה שואפת לאפס", הוא אומר, "ולמדנו גם למקרים הבאים אם יהיו כאלה".

רונית פיש פרייס, בוררת ותיקה ואחת הנשים היחידות בבורסת היהלומים הישראלית, מוסיפה ומספרת על בוררות מעניינת אחת שהרחיקה עד הכלא הרוסי. יהלומן ישראלי, שנעצר ברוסיה והואשם בסחר לא חוקי ביהלומים ריצה שם 7 שנות מאסר. לאחר ששוחרר לקח את שותפיו הישראלים לבוררות. "הוא טען שהם לא תמכו בו ולא השתתפו בעונש", מספרת פיש-פרייס. "בסופו של דבר הוחלט שישלמו לו פיצויים".

מחלוקת אחרת שפיש פרייס מספרת עליה אמנם לא עירבה סכום כסף גבוה, "אך נחשבת לבוררות מורכבת לאור חוסר הראיות", כדבריה. יהלומן ביקש למכור יהלום עגול בגודל 3 קראט (בשווי של כ-15 אלף דולר) ליהלומן אחר, אלא שאותו יהלומן היה עסוק וביקש מהראשון שישאיר את האבן על שולחנו וישוב אליו כעבור שעתיים, לאחר שיבדוק אותה. כשחזר ונמסרה לו האבן, טען כי זו לא אותה אחת וכך הגיעו השניים לבוררות. "האבן נשקלה והתברר שהיא באותו משקל, אך היהלומן הראשון טען בתוקף כי צבעה שונה והיא נקייה פחות", מספרת הבוררת. "הבעיה הייתה שלאותה אבן לא הייתה תעודה ולכן לא ניתן היה להוכיח דבר. זו הייתה מילה נגד מילה". הבוררות הסתיימה בפשרה.

בורר אחר מספר על מקרה מ-2006 שבו אחד היהלומנים קפץ אל מותו מהקומה העשירית של אחד מבנייני הבורסה. דבר ההתאבדות פורסם אז בכלי התקשורת, אבל מה שלא פורסם הוא שאותו יהלומן השאיר אחריו מכתב שבו ציין שיהלומן אחר, שהיה חבר טוב שלו, חייב לו 140 אלף דולר. אלמנתו של היהלומן קיבלה אישור חריג מהוועדה המשפטית לקחת את היהלומן השני לבוררות, ואחרי בדיקה מקיפה ויסודית חייבו הבוררים את היהלומן לשלם לאלמנה את החוב.

כמה מקרי בוררות נקשרו גם במכון האמריקאי לדירוג יהלומים, GIA. קורה לא מעט, מספרים הבוררים, שיהלומן שרכש יהלום עם תעודה של המכון ורוצה לשלוח אותה לבדיקה נוספת אחרי זמן מה מתאכזב. לפעמים המכון משיב כי הוא לא יכול להחליט מה צבע היהלום ולעתים צבע היהלום מדורג נמוך יותר מכפי שצוין בתעודה הראשונה. לדברי הבוררים, "GIA תמיד מציין באותיות קטנות כי הוא לא אחראי לממצאים שלו". כך או כך, באותו רגע נוצרת מחלוקת בין שני היהלומנים והבוררים צריכים לקבל החלטה. "יש כמה אסכולות שונות כיצד לנהוג במקרים כאלה, וכל מקרה נבחן לגופו", הם טוענים.

רק באפריל השנה, נזכיר, נחשפה פרשת "היהלומים הצבועים" של ה-GIA. על פי החשד של המכון, כ-500 יהלומים שהגיעו לבדיקה עברו טיפול לשינוי צבע, שנועד להעלות את ערכם. כשבועיים לאחר מכן, השתנה צבעם של היהלומים חזרה לצבעם המקורי. הבוררים חושפים כי הפרשה החלה כבר לפני שנה ובמהלכה פנה GIA גם ל-FBI ולמשטרת ישראל. לאחר שהוזמן מנכ"ל GIA להשמיע את עדותו בבורסה בישראל, והבוררים לא השתכנעו ממנה, החליטה יחידת 433 לסגור את התיק. סביב הפרשה הזאת התקיימו יותר מ-20 בוררויות של יהלומנים ישראלים. חלקם זכו וחלקם הפסידו.

חלק מהבוררויות קשור פשוט לאי-הבנה בין הצדדים. בעולם שבו הכול מושתת על אמון ואין הסכמים כתובים, יכולים להיות לא מעט מקרים כאלה. שטדלר מספר על מקרה אחד שבו יהלומן א' רכש מיהלומן ב' ארבעה יהלומים בשווי מיליון דולר לאחר שזה אמר לו "סמוך עליי, תייצר, ואתה לא תפסיד". אלא שיהלומן א' דווקא הפסיד ממכירת היהלומים וביקש מיהלומן ב' לשלם לו את הפער. לטענת הבורר, "זה מקרה קלאסי של חוסר הבנה בין שני היהלומנים. הם שניהם אמינים וישרים, אלא שא' חשב ש'סמוך עליי' פירושו שב' ערב במקרה של הפסד, וב' כלל לא התכוון לזה. בסופו של דבר, במהלך הבוררות הסכימו היהלומנים והתחלקו חצי-חצי בפער.

ומה קורה כאשר הסכסוך הוא בין שני יהלומנים מבורסות שונות? עו"ד עיני, ששימש גם היועץ המשפטי של הפדרציה הבינלאומית המאגדת את כל בורסות היהלומים בעולם, מעין איגוד גג של כ-30 בורסות, מספר כי יש היום יותר ויותר מחלוקות כאלה. "פעם הכול היה קטן יותר, והמסחר היה בעיקר בין יהלומנים בבורסה מסוימת לבין עצמם, אך היום כבר יש המון עסקאות בינלאומיות", הוא אומר. בדיוק לשם כך, הוא מספר, הקימה הפדרציה את הבוררות הבינלאומית ליהלומים. הוא נזכר באחת המחלוקות המורכבות והיקרות ביותר שהתקיימה בבוררות כזאת. זו כללה קבוצה של גופים מישראל, מדרום אפריקה ומבלגיה שהתווכחו על מיליונים רבים של דולרים. "הפדרציה החליטה שהבוררות תתקיים בבורסה ניטרלית באמסטרדם ומינתה שני בוררים הולנדים ואחד בריטי", מספר עיני. "זה היה מקרה מורכב, כך שישבו עליו פעמיים בשבוע במשך שעות בכל פעם".

אחת השאלות שמעלה מוסד הבוררות בבורסת היהלומים היא כיצד בענף קטן כל כך אפשר בכלל להיות בורר, הרי כולם מכירים את כולם. פרוכטר משיב על כך שהבוררים אולי עשו עסקים עם יהלומנים רבים בשלב כזה או אחר אך לא כולם קרובים באותה מידה. לדבריו, לא פעם בוררים פוסלים את עצמם מלדון במקרה מסוים. שטדלר מספר שפעם הגיע לערכאה הראשונה ואז התחוור לו שהוא מכיר את אחד הצדדים. הוא הציע לפסול עצמו בו במקום אך לצד השני לא הייתה בעיה שימשיך. "הכול מבוסס על אמון. ברגע שאין לך אמון אין לך כלום".

חברי הבורסה שמגיעים לבוררות אינם יכולים להיות מיוצגים בידי עורך דין אך הם יכולים להביא לצדם "טוען" - חבר בורסה אחר שידבר במקומם. ומי שאחראי על אכיפת פסקי הבוררות הם ה"תורנים" - שני חברי הנהלה שדנים בנושאי סדר, משמעת ואכיפה, היכולים להטיל קנסות ולהשעות חבר בורסה ל-14 יום.

נשיא הבורסה, יורם דבש, מספר כי רק לא מזמן היה חבר בורסה שדיבר באופן לא נאות לאחת הפקידות בוועדה המשפטית, והתורנים הטילו עליו קנס של 5,000 דולר ודרשו ממנו לכתוב מכתב התנצלות שייתלה באולם. "הוא התחנן בפניי לתת לו לשלם יותר ולו רק כדי לפטור אותו מהצורך לכתוב מכתב, אך סירבתי. המכתב הוא למען יראו וייראו".

הבוררים מספרים שיהלומן שלא עומד בפסיקת הבוררות, שמו ותמונתו נתלים כבר למחרת בכל בורסות היהלומים בעולם. "הוא לעולם לא יוכל לעשות שוב עסקים וכולם צריכים לדעת שלא להתקרב אליו", הם אומרים. "זה לא כמו בתעשיות אחרות, שבהן אם אתה עושה משהו לא נכון באחת החברות אתה יכול ללכת לחברה אחרת. פה אין לך עוד לאן ללכת", מחדד שטדלר. אחד הבוררים, יהלומן דתי, מזכיר שגם בתי הדין הרבניים והרבנים המקומיים השתמשו במשך מאות שנים בכלים דומים ככלי אכיפה. "אם לא היית ממלא אחר פסקי הדין הרבניים, הרב היה אומר לקצב לא למכור לך בשר כשר, לאנשים לא לשבת לידך בבית כנסת, ולאבות - לא להשיא לך את בנותיהן. לפעמים זה הרבה יותר גרוע מישיבה בכלא".

יו"ר הוועדה המשפטית אייל פרוכטר ונשיא הבורסה יורם דבש, שנכנסו בתחילת השנה לתפקידיהם, מצהירים שהם מעוניינים בכמה שיותר שקיפות. שניהם מבינים שהביקורת שהופנתה כלפי הבורסה נובעת בין היתר מהיותה מועדון סגור (פרוכטר: "כל הזמן כותבים בעיתונים שאנחנו יושבים בחדרים אפלים, אבל הנה אנחנו יושבים כעת בחדר הבוררות והוא לא אפל") ושניהם לא מפחדים משינויים.

"אני רוצה לחולל כאן שינויים מהפכניים", אומר פרוכטר ומספר שעם כניסתו לתפקיד כינס את כל הבוררים ופרס בפניהם את האג'נדה שלו, הכוללת יותר בוררויות בהסכמה שבהן יוכלו היהלומנים לבחור את הבוררים בעצמם, ויותר הליכי גישור. לדבריו, "זה עולם משפחתי וקטן, ובגישור שומרים על הכבוד ועל היחסים עם הצדדים". רעיון נוסף הוא להקים מעין "נבחרת" מוערכת ומקובלת של בוררים, כמו למשל נשיאים או סגני נשיאים, שישתתפו בערכאות שניות בסכומים גבוהים. "אם למשל שמואל שניצר, נשיא הבורסה הקודם, יישב בחדרי הבוררות, הצדדים ירגישו מחויבים יותר לנהוג בכבוד וגם ירגישו נוח יותר עם ההחלטה, כי הם יידעו שהוא אוטוריטה".

ואולם הרעיון המהפכני ביותר אולי של היו"ר הוא להכניס שופט "אמיתי" לבוררות, בהסכמת שני הצדדים. לדברי פרוכטר, לבוררים יש ידע רב בעולם המקצועי של היהלומים ושופט יוכל להביא איתו את הנופך המשפטי, שממנו יוכלו כולם להרוויח. "בשנה הבאה הבורסה חוגגת 80 שנה להקמתה וכף רגלו של שופט מעולם לא דרכה פה. זה ממש מהפכני", הוא מדגיש ומחדד ש"זה יהיה רק בהסכמת שני הצדדים". בכל זאת, יש גבולות למהפכנות.