חדווה יחזקאלי, סגנית ראש עיריית חדרה ומחזיקת תיק איכות הסביבה בעיר היתה נרגשת: "שיעור תמותה עודף בחדרה וסביבתה עומד על למעלה מ-200 איש בשנה", הודיעה יחזקאלי לנאספים. "חברת החשמל מעכבת פעם אחר פעם פרויקטים של הפחתת פליטות עוד משנת 1996. הנושא בדמי, אי אפשר להתחמק יותר. אני מבטיחה כי בעזרת המשרד להגנת הסביבה ואיגוד ערים אנו נביא לסיום סאגת הזיהום באזורנו". יחזקאלי דיברה ביום ראשון ב"שימוע ציבורי" שיזם המשרד להגנת הסביבה בעקבות הדרישה שהעלה לצמצם את פליטת הזיהום מתחנת הכוח חדרה, השניה בגודלה בישראל.
הטענה שבחדרה מתים מידי שנה מאתיים אנשים כתוצאה מזיהום האוויר שגורמת תחנת הכוח שמעבר לכביש מס 2, רווחת מאד בחוגי הגנת הסביבה. מדובר בנתון הגובל באגדה אורבנית, ובכל מקרה אין בישראל אדם אחד שנטען לגביו, לא כל שכן הוכח, שמת כתוצאה ישירה מזיהום תחנת הכוח. הטענה מתבססת על חוות דעת שמסר ד"ר אריק קרסנטי, רופא, יועץ למשרד להגנת הסביבה ובעברו ראש היחידה לאפידמיולוגיה במשרד הבריאות. קרסנטי הסתמך על מחקר שבוצע באנגליה על זיהום הנפלט מתחנות כוח והשפעתו על תמותת תושבים באזור. המחקר ידוע בעולם אולם מסקנותיו שנויות במחלוקת והנסיון לגזור ממנו נוסחה מדויקת לגבי תמותת תושבים בישראל נראה מאולץ מאד.
במשרד להגנת הסביבה מתעקשים שהנתונים תקפים והמציאות קשה אף יותר: המחקר הבריטי מתייחס לרעלן מסוים הנפלט מהארובות (גופרית דו חמצנית - SO2) בעוד שהארובות פולטות רעלנים קטלניים נוספים. האמת הבלתי ניתנת לערעור היא שאיכות האוויר בחדרה טובה בהרבה מהאוויר במרבית הערים הגדולות, מכיוון שהזיהום המגיע לעיר מתחנת הכוח קטן בעשרות אחוזים מהזיהום שפולטים כלי הרכב ברחובות הערים הגדולות.
אבל ספק אם גם לזיהום הקטן יחסית שמפיצה תחנת הכוח הגדולה, יש הצדקה. בשנים האחרונות יש בישראל מקור אנרגיה נקי וזול יחסית, גז טבעי, המשמש לייצור מרבית החשמל שאנחנו צורכים. כמות הגז המגיע ממאגר תמר אינה מספיקה עדיין כדי להעביר את כל החשמל לגז, אולם תוך ארבע שנים צפויה הבעיה להיפתר, עם פיתוח מאגר לווייתן והנחת צינור גז נוסף.
מתחמקים מעימות עם הוועד
בחברת החשמל לא עוצרים את הנשימה ובונים על שימוש בפחם לפחות בעשרים השנים הבאות בתחנות הכוח הענקיות שלה, באשקלון ובחדרה. הפחם מזהם מאד, והשימוש הניכר שנעשה בו נחשב לאחד הגורמים להתחממות הגלובלית ולתחלואה. במטרה לצמצם את הזיהום הותקנו בחלק מיחידות ההנעה של תחנות הכוח סולקנים מערכות סינון האמורות להוריד את רמת הזיהום של התחנות הפחמיות בכ-80%. התקנת הסולקנים היא פרויקט יקר מאד שעלותו מיליארדי שקלים. ביצוע הפרויקט אורך שנים רבות, ובמקרה של חברת חשמל הוא גם סבל מתקלות ודחיות לא מעטות, שחלקן לא היו באשמת החברה.
בנובמבר האחרון השלימה חברת החשמל התקנת סולקנים על שתיים מתוך שש יחידות ההנעה של חדרה. המשרד להגנת הסביבה טוען שסקרים שערך מצביעים על תוצאות בלתי מספקות בכל הקשור להשפעת המסננים החדשים על זיהום האוויר. חברת החשמל טוענת שהמסננים פועלים כמצופה, בהתחשב בעובדה שהם עדיין בתקופת הרצה.
לאנשי המשרד להגנת הסביבה אין סבלנות להמתין להתקנם של הסולקנים הבאים. הוא לוחץ לסגור את היחידות הפחמיות המזהמות, ולהקים במקומן תחנות כוח נקיות ויעילות יותר, המשתמשות בגז הנקי הרבה יותר מפחם. למשרד אין אמנם סמכויות להורות לחברת החשמל לסגור תחנות כוח, אבל הוא יכול לקבוע את כמות הזיהום שהיא רשאית לפלוט. אם יוחלט להורות לחברת החשמל לצמצם את כמות הזיהום בתוך פרק זמן קצר, היא תיאלץ למצוא פתרון אחר מבניית הסולקנים, כלומר, סגירת יחידות הכוח הפחמיות.
חברת החשמל עומדת בסירובה. רשמית טוענת החברה שיש לשמור על מקורות האנרגיה של מערכת החשמל הלאומית, ובמקרה שתהיה תקלה במערכת אספקת הגז, יוכלו רק התחנות הפחמיות להמשיך לפעול ולספק לפחות חלקית את צרכי החירום הלאומיים.לחברה יש גם אינטרס נוסף, שאינו בהכרח לאומי: משמעות הסגירה היא אובדן של 10% מיכולת הייצור וההכנסות של החברה, ופיטורים של מאות עובדים המועסקים בהפעלת יחידות הפחם. בחברה יודעים שהממשלה לא תתיר לחברה לבנות תחנות כוח המופעלות בגז כדי למלא את החסר, ובמסגרת המלחמה במונופול של חברת החשמל מותר רק ליזמים פרטיים להקים תחנות כוח חדשות.
מי שצריך להכריע בין סגירת היחידות המזהמות להתקנת מסננים הוא משרד האנרגיה. מדיניות המשרד בענייני חברת החשמל מעולם לא היתה נקיה משיקולים זרים. שרי האנרגיה לדורותיהם התחמקו מכל עימות ישיר עם וועד העובדים החזק של החברה, ולאו דווקא בגלל פוטנציאל השביתה הנפיץ בחברה חיונית כל כך. הרבה יותר משהם חרדים מהפסקת חשמל כללית, רועדים השרים מהשפעתם המיתולוגית של עובדי החברה במרכזי המפלגות הגדולות. זו הסיבה ששום שר אנרגיה לא הצליח עד כה להנהיג בחברה רפורמה שתצמצם את כוחם של העובדים, המנהלים במידה רבה את החברה הכושלת.
גם שר האנרגיה הנוכחי, יובל שטייניץ, מילא את חלקו בעסקה, והורה לחברת החשמל להעריך להתקנת הסולקנים ביחידות הכוח הפחמיות הנותרות. אם תהפוך טיוטת ההיתר של המשרד להגנת הסביבה להוראה ישירה, תאלץ חברת החשמל להודיע לשר האנרגיה שהוראתו אינה נתינת ליישום. ההיתר המתוכנן ידרוש מחברת החשמל לצמצם באופן דרסטי את היישום, מיד עם חיבור מאגר לווייתן לצנרת הגז הלאומית.
השבוע ניסיתי לברר אם החלטתו של שטייניץ להעדיף את פרויקט הסולקנים כפתרון לבעיית הזיהום התבססה על חוות דעת מקצועית שהציגה את ההיבטים הכלכליים של ההחלטה, ההשלכות על משק החשמל ועל בריאות הציבור. ככל הידוע מעולם לא נערכה במשרד עבודה כזו, והשר שטייניץ קיבל את ההחלטה בעיקר לאחר שהקשיב לטענות הצדדים ועשה את חשבונותיו. בתגובה נמסר ממשרד האנרגיה: "משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים קובע את מדיניותו במשק החשמל לאור שלושה שיקולים מרכזיים: ביטחון אנרגטי, הפחתת זיהום האוויר ומחירי החשמל לצרכן. לאחר ניתוח חלופות אפשריות יחד עם משרד האוצר והמשרד להגנת הסביבה, החליט המשרד על המשך הפעלת יחידות 1-4 בפחם תוך התקנת מתקנים להפחתת 85% מהזיהום, המאזנת בין שמירת הביטחון האנרגטי והשיקול הסביבתי".
ראוי לציין, כי שר האנרגיה הנחה לפני מספר חודשים על הפחתה של 15% בשימוש בפחם, שנכנסה לתוקף בתחילת השנה, וכן הנחה את מנכ"ל המשרד, שאול מרידור, לבחון הפחתה נוספת בשימוש בפחם, תוך שמירה על הביטחון האנרגטי של מדינת ישראל.