רשות המסים פנתה היום (ג') לבית המשפט המחוזי בת"א בבקשה כי יוציא צו כינוס נכסים לאיש העסקים אליעזר פישמן, במסגרת הליכים שהיא נוקטת נגדו. זאת, לאחר שפישמן לא שילם לרשות חוב בהיקף של כ-196 מיליון שקל. עוד ביקשה הרשות כי ביהמ"ש ימנה את עו"ד יצחק יונגר כמנהל מיוחד לנכסיו של איש העסקים.
הבקשה הוגשה לאחר שבית המשפט העליון דחה את הערעור שהגישו פישמן וחברת "פישמן רשתות" שבבעלותו, על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בת"א, שחייב את איש העסקים לשלם לרשות המסים שומה לשנת 2006 בסך של כ-196 מיליון שקל. שופטי העליון - אסתר חיות, עוזי פוגלמן, ומני מזוז - קבעו כי הם מאמצים את מכלול הממצאים העובדתיים והמשפטיים שנקבעו בפסק דינו של המחוזי. בכך הותירו השופטים על כנה את החלטת פקיד השומה למפעלים גדולים ברשות המסים (פשמ"ג), שלא להכיר במחילת חובות כהפסדי הון, המותרים בקיזוז עם רווחי ההון שצמחו לפישמן ולחברה בשנת 2006.
הבקשה לכינוס נכסיו של פישמן הוגשה על-ידי פשמ"ג, באמצעות עו"ד יעל בן-משה-בוך מהיחידה לפירוק, כינוס נכסים ופשיטת רגל ברשות המסים. הרקע להגשתה הוא השומה בצו לשנת 2006 שהוציא פשמ"ג לפישמן בסך 196 מיליון שקל, שעליה ערער פישמן למחוזי בת"א ב-2013. ערעורו של פישמן נדחה, ואיש העסקים ערער על החלטת המחוזי לביהמ"ש העליון.
במסגרת ערעורו לעליון, ביקש פישמן להורות על עיכוב ביצועו של פסק דינו של המחוזי, והעליון נענה באופן חלקי לבקשתו, אך התנה את עיכוב הביצוע בכך שפישמן ישלם סך של 25 מיליון שקל לאגף מס הכנסה עד ה-1 באוגוסט 2015. אולם, פישמן לא הפקיד סכום זה, ובעקבות זה הגיש פשמ"ג למחוזי בת"א את הבקשה לכינוס נכסיו.
פשמ"ג טען בבקשה כי לפנים משורת הדין, הוא נעתר לבקשת פישמן, ודחה פעם אחר פעם את הגשת הבקשה להורות על כינוס נכסיו, וזאת על-מנת לאפשר לו להסדיר את חובו. "אלא מאי? שארכות אלו לא זאת בלבד שלא הובילו להגשת הצעת הסדר מניחה את הדעת, אלא שעד מועד זה לא שולם כאמור על-ידי פישמן דבר", נכתב בבקשה.
בחודש שעבר נתן ביהמ"ש העליון פסק-דין סופי, הדוחה את ערעורו של פישמן על החלטת המחוזי, שאישרה את השומה שהוציא לו פשמ"ג. העליון אף חייב את פישמן בהוצאות משפט בסך 30 אלף שקל לטובת רשות המסים. הבוקר - בעקבות פסק=דינו החלוט של העליון - הגישה רשות המסים עדכון לבקשתה לכינוס נכסיו של פישמן, וציינה כי "משכך, נכון להיום, לא נותרה עוד מחלוקת בדבר חובו של פישמן לפשמ"ג, אשר חייב למעלה מ-196 מיליון שקלים על-יסוד פסק דין חלוט של ביהמ"ש העליון".
קיזוז אסור
פישמן עומד בראש קבוצת חברות פרטיות וציבוריות הפועלות במגוון תחומים בארץ ובעולם, בהן החברה המערערת, "פישמן רשתות". פישמן חתם על ערבות לטובת בנק מזרחי להבטחת פירעון חובות כמה מהחברות בקבוצה, ו"פישמן רשתות" שיעבדה את מניותיה בחברת כרטיסי אשראי לישראל (כ.א.ל.) לטובת בנק דיסקונט, להבטחת פירעון חובותיה שלה ושל שתי חברות אחרות בקבוצה.
לפי פסק-דינו של העליון, עקב הפסדים בעסקאות מט"ח בשנת 2006, דרשו הבנקים מחברות קבוצת פישמן לפרוע את חובותיהן. כדי לעשות זאת, מכר פישמן את מניותיו במספר חברות, ו"פישמן רשתות" מכרה את מניות כ.א.ל. - והתמורה שימשה לכיסוי החובות לשני הבנקים.
בדיווח שהגישו לשנת המס 2006, הצהירו פישמן ו"פישמן רשתות" על רווח הון שצמח להם ממכירת המניות, ומולו ביקשו לקזז הפסד הון בגין מחיקת חובן של החברות החייבות כלפיהם, לפי הפירוט הבא: פישמן דיווח על רווח הון בסך כ-309 מיליון שקל וביקש לקזזו עם הפסד הון בסך כ-304 מיליון שקל; ואילו "פישמן רשתות" דיווחה על רווח הון בסך כ-211 מיליון שקל וביקשה לקזזו עם הפסד הון בסך כ-250 מיליון שקל. רשות המסים לא התירה את הקיזוז, וכן לא התירה ניכוי הוצאות מימון הנהלה וכלליות בשנות המס 2008-2006, בנימוק שהחברה לא ייחסה אותן להכנסות כהלכה.
התנאי: אפסו הסיכויים לגבייה
ביהמ"ש המחוזי אישר את החלטת פשמ"ג, לפיה אין להתיר לפישמן ול"פישמון רשתות" לקזז את חובות החברות החייבות כלפיהם. לפיכך, חייב פשמ"ג את פישמן ו"פישמן רשתות" בתשלום 196 מיליון שקל לרשות המסים. ביהמ"ש הסביר כי "מקום שבעל חברה מממש את ערבותו לחברה, בא הוא בנעלי הנושה של החברה, וזכותו של הנושה כלפי החברה היא 'נכס' בידו. מחילת בעל החברה הערב על החוב תבוא בגדר 'מכירה', ותוכר כהפסד הון, רק מקום שיוכח שהחברה אינה מסוגלת לפרוע את החוב... לפי הפסיקה בעניין הזה, הנטל על הנישום להוכיח כי החוב 'רע' ושאפסו הסיכויים לגבותו, ולשם כך עליו להראות שנקט אמצעי גבייה סבירים ללא הועיל, או שאין הצדקה כלכלית לנקוט נגד החייב הליכי גבייה, או שהחייב נכנס להליכי פירוק או פשיטת רגל, או שבידו מידע מבוסס לפיו ברור שהחייב אינו מסוגל לפרוע את חובו". כמו=כן הצביע העליון על כך כי מקום שאין ודאות בדבר היות "החוב אבוד", לא ניתן להכיר בו ככזה מיד בסמוך למועד היווצרותו.
המחוזי בחן את נתוניהן של החברות החייבות לפישמן, על=פי דוחות שהגישו בעצמן, וקבע שהחובות שלהן אינם עומדים במבחנים (האובייקטיביים) האמורים, שכן לא ניתן לומר כי אפסו הסיכויים לגבות מהן את החובות, או את חלקם. המחוזי אף הוסיף כי "משקבוצת החברות נשלטת על=ידי בעל מניות אחד, ובשים לב ליחסים המיוחדים ביניהם, אין לאפשר ביזור החובות, באופן שאך החובות כלפי בעל השליטה - אלה שהקופה הציבורית תפגע מן המחילה עליהם - יוכרו כהפסד, ויתר החובות יעמדו בעינם ונושיהם אולי יזכו בפירעונם בהמשך".
ביהמ"ש העליון אישרר את החלטת המחוזי, תוך שהוא מציין בהחלטתו כי הקביעה העובדתית העומדת במוקד פסק=דינו של המחוזי, לפיה לא הוכח שאפסו הסיכויים לגבות את החובות מהחברות החייבות - כבר בשנת 2006, בסמוך להיווצרות החובות - התבססה על שורת ממצאים עובדתיים שקבע ביהמ"ש לגבי כל אחת מהחברות החייבות. זאת, על=יסוד סקירת נתוני נכסיהן וחובותיהן שהוכחו בפני ביהמ"ש, בין היתר על בסיס חוות דעת שהגישו פישמן ו"פישמן רשתות" עצמם,ו בצירוף ממצאים שקבע העליון בדבר הערבות ההדדית הנוהגת בין החברות בקבוצה; הסיוע שמעמיד פישמן לחברות הקבוצה, בהיקלען לקשיים; העובדה שהחברות החייבות המשיכו לפעול אף לאחר שנת 2006, למעט אחת שפורקה, ואף זאת רק ב=2012; וכן העובדה שהחברות החייבות אף החזירו חובות לבנקים, גם אם חלקית, משנת 2006 ואילך.
אליעזר פישמן הוא בעל השליטה ב"גלובס".