"עיתון בינלאומי במבטא אמריקאי" - כך הגדיר דייוויד איגנשיוס,
עורך ה"אינטרנשיונל הראלד טריביון", את העיתון שהוא עורך בשנתיים האחרונות. השבוע, לאחר שנודע כי ה"ניו יורק טיימס" קנה מה"ואשינגטון פוסט" את השליטה הבלעדית ב"הראלד טריביון", הביע איגנשיוס תקווה קלושה שאופיו של העיתון, ובכלל זה הממד הבינלאומי שלו, יישמר.
"אני מקווה שה'טיימס' יכבד את המסורת של העיתון, את עובדיו המסורים ואת קוראיו הנאמנים", אמר. הוא הדגיש כי "קולו הבינלאומי של ה'ניו יורק טיימס' - אם העיתון רוצה להשמיע קול כזה, ובעוצמה - לא יכול להיות רק קול אמריקאי". איגנשיוס עצמו הודיע כי יישאר בתפקידו בתקופת המעבר, אבל לא הבטיח דבר מעבר לכך. יש המעריכים כי עם השלמת ההשתלטות של "הניו יורק טיימס" יחזור לעבוד בעיתון הבית שלו, ג'ין סיברג בסרט "עד כלות הנשימה", שבו גילמה מוכרת עיתונים המשווקת את ה"הראלד טריביון" (לצדה: ז'אן פול בלמונדו) ה"ואשינגטון פוסט" (שבו מילא תפקיד עריכה בכירים מאז 1986), וכי תגובתו המרירה קשורה לעוינות השוררת בין שני העיתונים.
כך או כך, בעולם העיתונות מנבאים כי העסקה תביא לקצו של המוסד העיתונאי המיוחד, שנוסד ב-1887 בפאריס כשלוחה אירופית של "הניו יורק הראלד" ועבר מאז ידיים אמריקאיות אחדות. היומרה של העיתון מראשיתו היתה להפיץ ערכים של עיתונות אמריקאית מנקודת מבט לא לאומית, כביכול.
מותג חדש
מאז 1991 ועד היום מנוהל ה"הראלד טריביון" בשיתוף פעולה יוצא דופן בין שני העיתונים האמריקאיים הגדולים והיריבים, ה"ואשינגטון פוסט" וה"ניו יורק טיימס". מבחר כתבות ומאמרים משני העיתונים מודפסים ב"הראלד טריביון", לצד פירות העבודה העיתונאית של אנשי מערכת העיתון בפאריס. בשנים האחרונות גם מצורפות לעיתון מהדורות מקומיות באנגלית של עיתונים מובילים - ובהם "הארץ" בישראל, "אסאהי שימבון" ביפאן, "קוריירה דלה סרה" באיטליה, "פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג" בגרמניה (מהדורה שבועית), "קתימריני" ביוון, "יונגאנג אילבו" בקוריאה, "דיילי סטאר" בלבנון ו"אל פאיס" בספרד.
כעת משערים כי בסופו של דבר, תחת המותג "ניו יורק טיימס", יבוטל בעצם ה"אינטרנשיונל הראלד טריביון", ומה שיופץ - ללא כחל וסרק - הוא עיתון אמריקאי בשיווק בינלאומי. הנהלת ה"ניו יורק טיימס" עדיין לא בישרה מה יהיה גורל עובדי העיתון בפאריס (כבר נשמעה ביקורת ב"טיימס" על הבזבוז הכרוך בהפעלת מערכת עיתון דווקא בבירה הצרפתית, אחת הערים היקרות באירופה). לא ברור גם אם ה"טיימס" ימשיך לקיים שיתוף פעולה עם העיתונים המקומיים.
נראה כי אם שיתוף הפעולה יישאר על כנו, חלק מהעיתונים הללו רק ירוויחו מעוצמת המותג החדש - ברוב המדינות ה"ניו יורק טיימס" הוא שם מוכר ומכובד יותר מה"הראלד טריביון" - לא מעט בזכות 88 פרסי הפוליצר שהוענקו לעיתונאים המצטיינים בעיתון הניו-יורקי (ובהם מורין דאוד, אנה קווינדלן, תומס פרידמן והאוול ריינס, היום העורך הראשי).
על כך אמר אתמול ל"הארץ" דידיה ברון, סגן הנשיא של ה"הראלד טריביון": "אפשר להניח כי בכוונת ה'טיימס' להפיץ את המותג שלהם בעולם". לכן, אף ש"במדינות אחדות המותג 'הראלד טריביון' דווקא חזק יותר מהמותג 'ניו יורק טיימס', סביר שהשם יוחלף". ברון מציין כי "בעצם השם 'ניו יורק טיימס' כבר מתנוסס בראש העמוד הראשון שלנו; עכשיו רק יצטרכו להגדיל אותו ולהקטין את ה'הראלד טריביון'".
לעתיד עובדי המערכת בפאריס, אומר ברון, "אין שום עירבון, כי ממילא היינו צריכים לפטר עובדים באחרונה בגלל קשיים כלכליים. אבל אני מאמין שה'טיימס' רוצים להרחיב את הפעילות הבינלאומית שלהם ולא לצמצם, ולכן אני לא מודאג".
ירידה בהכנסות
את העסקה - ה"ניו יורק טיימס" קנה מה"ואשינגטון פוסט" את חלקו
בבעלות, 50%, תמורת כ-70 מיליון דולר - תיארו בעיתונים כסוף של מאמץ יוצא דופן של שתי המשפחות החזקות בשדה העיתונות האמריקאית - משפחת גרהאם מוואשינגטון, הבעלים של ה"פוסט", ומשפחת סולצברגר מניו יורק, הבעלים של ה"טיימס" - להפיק עיתון משותף ולהפיצו לעולם. לשתי המשפחות היה חלק בבעלות על ה"הראלד טריביון" מאז שנות ה-60.
קתרין גרהאם, המו"ל של ה"פוסט" שמתה לפני כשנה, רכשה ב-1966 חלק
בבעלות על ה"טריביון" מג'ון היי ויטני (שהיה שגריר ארצות הברית בבריטניה, ובעלים של העיתון מאז סוף שנות ה-50). כעבור שנה רכש ה"טיימס" חלק בבעלות וגרהאם ניהלה את העיתון עם ארתור סולצברגר, עד מותה. בנה, דונלד גרהאם, שירש ממנה את ה"פוסט" ואת ה"טריביון", אמר השבוע שהוויתור על ה"טריביון" הוא הדרך היחידה לשמור על העיתון ועל עובדיו בפאריס.
בהודעות הרשמיות של שני העיתונים על העסקה בולטת עוינות הדדית, ונראה כי שני הצדדים שמחים להפסיק את שיתוף הפעולה ביניהם, שלא צלח. בשנתיים האחרונות נקלע העיתון להפסדים, בין השאר בגלל הפגיעה בענף התיירות, שהפחיתה את מספר הפרסומות לתיירים, אחד ממקורות ההכנסה החשובים של העיתון, וכן משום שרשת האינטרנט ממלאת צרכים של עיתונות בינלאומית ומתחרה בייחודיות של העיתון.
במזכר שהופץ בין עובדי ה"ואשינגטון פוסט" הסבירה ההנהלה כי לא היתה לה ברירה. ה"ניו יורק טיימס" איים להפיץ מהדורה בינלאומית משלו שתתחרה ב"הראלד טריביון" על קוראים ומפרסמים. מהדורה אנגלית שבועית של ה"ניו יורק טיימס" כבר מופצת בחודשים האחרונים בין דפיו של העיתון הצרפתי "לה מונד" - 8-12 עמודים באנגלית, מבחר כתבות מה"ניו יורק טיימס" על ענייני תרבות, כלכלה ופוליטיקה, בעיקר באמריקה אבל גם במבחר מדינות אחרות בעולם מחוץ לצרפת.
בשביל ה"טיימס" קניית ה"הראלד טריביון" היא צעד נוסף בניסיונות להרחיב את הפצת מוצרי החברה בעולם, ולהעצים את כוחה מול שני המתחרים הגדולים שלה בשדה העיתונות העולמית: ה"וול סטריט ג'ורנל" האמריקאי, העיתון בעל התפוצה הרחבה ביותר עם יותר מ2- מיליון עותקים ביום (אף שמרביתם מופצים בארצות הברית), ו"הפייננשל טיימס" הבריטי, שלו 440 אלף עותקים וחזקה נאה באירופה. ה"הראלד טריביון" מופץ בכ-260 אלף עותקים - מהם
175 אלף באירופה, המזרח התיכון ואפריקה, וכ-75 אלף במזרח הרחוק. רוב קוראי ה"טריביון" הם בעלי משרות ניהול בכירות, תארים אקדמיים והכנסה גבוהה. גילם הממוצע הוא 45 ומרביתם טסים לפחות שלוש טיסות בינלאומיות בשנה.
במשך השנים נמתחה ביקורת על ה"טריביון" על שהוא פונה אך ורק לאמריקאים עשירים שגרים בחו"ל 40% - מהעותקים נרכשים בעסקות סיטונאיות, כמו בתי מלון וחברות תעופה, ומופצים לאורחים האמריקאים המזדמנים. בעצם, לדברי המבקרים, נקודת המבט הגלובלית שלו היתה תמיד חלשה, ואין ערך מוסף לעבודת המערכת בפאריס.
בידיעה על המכירה שפורסמה אתמול ב"הראלד טריביון", עורכי העיתון העלו על נס את עבודתם של שלושה עיתונאים בלבד, שיצאו להם מוניטין ככתבים: בעל הטור ארט בוכוולד, שכיסה את חיי הלילה בפאריס בשנות ה50-; מבקרת האופנה סוזי מנקס שנחשבת בעלת השפעה בתחומה, "לא מעט בזכות העובדה שכתבותיה מלאות החיות והתבונה נקראות בו-בזמן בלונדון, פאריס, מילאנו, ניו יורק, טוקיו וכל שאר בירות האופנה"; ומבקר האמנות של העיתון, סורן מליקיאן, שגם לו נוכחות בינלאומית דומה. בתחומים אחרים - פוליטיקה, חברה, כלכלה - שלטה ממילא נקודת המבט של הכותבים ב"ואשינגטון פוסט" וב"טיימס".
הנהלת ה"וואשינגטון פוסט" הבטיחה במזכר לעובדיה שהיא בודקת כל אפשרות להמשיך בפעילות בינלאומית. לכן אל לעיתונאי ה"פוסט" לחשוש, קולם וסיף להדהד בעולם.