במהלך סוף השבוע שעבר ביצעה רכבת ישראל מבצע הנדסי מרשים וחסר תקדים בממדיו. כידוע, עם סיום העבודות התחוללה סערה פוליטית. "מלחמת שבת" פרצה בין הסיעות החרדיות לבין שר התחבורה ישראל כץ.
בין אם הייתה הפרה של הסטטוס קוו ובין אם אכן היה מדובר בפיקוח נפש; בין אם היה מדובר בעבודה מקצועית הכרחית או בפסטיבל תקשורתי נרחב ומיותר "שהעצים את חילול השבת", כפי שטענו הסיעות החרדיות; בין אם התנגדות החרדים לעבודות הייתה לא יותר מאשר "יחסי ציבור" כפי שטען מנגד כץ או שמא מדובר בהונאת חברי הכנסת החרדים משום שהשקר הוא חלק מהמקצוע של ישראל כץ", כפי שהגדיר זאת משה גפני; המקרה הספציפי של סוף השבוע האחרון מעניק הזדמנות לחזור ולעיין בתפקידה וחשיבותה של השבת - לא רק מנקודת מבט יהודית, אלא גם בפרספקטיבה סוציאלית ואוניברסלית.
חוץ מחשיבותו הדתית, התנ"ך הוא גם המסמך הסוציאליסטי הגדול בעולם. לכל המצוות הללו יש הצדקה שאינה רק אמונית-יהודית אלא גם רציונלית ושייכת לאדם באשר הוא אדם.
החל במצוות הלקט, "פאה ושכחה" שמבטיחות דאגה לעניים, דרך ערבות הדדית אפילו כלפי רכושו של כל אדם כפי שנאמר "כ???י?ת?ר?א?֞ה ח?מ֣ו?ר ש??נ?א?ך?֗ ר?ב?ץ֙ ת??֣ח?ת מ?ש???א֔ו? ו?ח?ד?ל?ת??֖ מ?ע?ז?֣ב ל֑ו? ע?ז?֥ב ת??ע?ז?֖ב ע?מ??ו?", דרך מתן כבוד וזכויות שוות לזרים כפי שנאמר "ל?א-ת?ת?ע?ב א?ד?מ?י, כ??י א?ח?יך? הו?א; ל?א-ת?ת?ע?ב מ?צ?ר?י, כ??י-ג?ר ה?י?ית? ב?א?ר?צו?"' ו"ג?ר, ל?א ת?ל?ח?ץ" כי "י?ד?ע?ת??ם א?ת-נ?פ?ש? ה?ג??ר -- כ??י-ג?ר?ים ה?י?ית?ם, ב??א?ר?ץ מ?צ?ר?י?ם" ועד למצוות השבת. עם פסוקים כאלה, מי צריך את מארקס?
כעת נשאלת השאלה, מדוע בכלל כל כך הרבה אנשים עובדים מסביב לשעון בעת הנוכחית, כאשר בתקופות קודמות היה מובטח יום המנוחה בשבוע.
ב-1935 פרסם הפילוסוף והמתמטיקאי הבריטי, ברטרנד ראסל, מאמר בשם "בשבחה של הבטלה". המאמר הפרובוקטיבי מנבא שהתפתחויות טכנולוגיות מודרניות יאפשרו צמצום הדרגתי בשעות העבודה ובעבודה בכלל.
כך אולי מתבקש בעידן בו עודפי הייצור בכל תחום כמעט הם גדולים ובמיוחד במקום כמו ישראל, שמצליח לשמור על צמיחה כלכלית סבירה ואף טובה לאורך שנים רבות. האבסורד הוא שדווקא בעת הנוכחית הולך ומצטמצם הזמן החופשי של עובדים ורק מיעוט זניח בחברה זוכה ליהנות מיום מנוחה מלא בעידן המודרני.
מדובר באתגר שמתמודדות אתו ממשלות ברחבי העולם. גם מפלגות סוציאל-דמוקרטיות שזוכות בשלטון, מוצאות עצמן מיישמות סדר יום קפיטליסטי.
כמובן שהצרה צרורה עוד יותר כאשר מדובר בהנהגה עם סדר יום קפיטליסטי מובהק, כמו זו של נתניהו מאז ימיו כשר אוצר ועד לכהונתו כראש ממשלה בשבע השנים האחרונות. מוכרחים להודות שבזמן שהניאו-ליברליזם של נתניהו הצליח לכופף איגודי עובדים ולהפוך הישגים חברתיים שהושגו במאמצים רבים, דווקא התעקשותן של המפלגות החרדיות הצליחו לתרום להגנה על הזכות ליום המנוחה של אחוז ניכר מציבור העובדים בישראל.
במדינת ישראל עובדים כחצי מיליון איש בשבת. במדינה בה השוק החופשי משתולל והפיקוח הממשלתי סובל מתת-תקצוב כרוני, זכויותיהם של רבים מהם אינן מובטחות. רבים מהם לא מקבלים את המינימום שקובע החוק.
לרבים מהם גם אין להם ברירה אחרת והעבודה בשבת מהווה תנאי קבלה לתפקיד. כאשר מדובר בבעלי עסקים קטנים יש אילוץ לפתוח את החנות גם בסוף השבוע, על-מנת לעמוד בתחרות אל מול הרשתות הגדולות.
גם כאשר מדובר גם בעובדי הייטק, אלה שסובלים מקללת השכר הגלובלי, יום המנוחה אינו מובטח. במהלך הישיבה עם הילדים בבית, בפארק או בחוף הים - האימיילים והמשימות מהעבודה לא מרפים.
כמובן שמדינה וחברה מודרנית חייבת לתת פתרונות תחבורתיים, של תרבות פנאי וגם של צריכה ביום החופש היחיד של עובדים רבים חילוניים ומסורתיים. מכאן חשוב להתעקש על הבחנה בין עבודות הקשורות לתרבות פנאי לבין מסחר ותעשייה.
העסקת עובדים בשבת בעבודות מן הסוג האחרון צריך למנוע בקנאות דתית וחילונית כאחד, משום שהשבת כיום מנוחה קבוע בחוק היא מתנה סוציאליסטית מן המעלה הראשונה לציבור העובדים בכלל.