מגלגלים ומקווים לטוב

לפני כמה שנים נערך במשרדי הנהלת בנק הפועלים טקס הרמת כוסית לרגל השלמת מימון עסקת רכישת מטוסים לחברת אל על בסכום של כמה מאות מיליוני דולרים. בשלב הברכות אמר אחד מבכירי הבנק לנציגי חברת התעופה הלאומית לקול צחוקם של הנוכחים: "רק שלא תחזירו את קרן ההלוואה".



אף שהדברים נאמרו בהומור, הם שיקפו גישה רווחת במערכת הבנקאות. כל עוד הלווה משלם את הריבית על ההלוואה, הבנק נמצא במצב מצוין, משום שיש לו מקור הכנסה יציב ובטוח. אם החברה תפרע את הקרן, מקור ההכנסה הזה ייעלם. מסיבה זו הבנקים מגלים נכונות לחדש הלוואות לחברות עסקיות, גם כאשר מגיע מועד הפירעון של הקרן.



בתקופות של גיאות כלכלית הגישה הזו נראית הגיונית, אבל כשהכלכלה נמצאת בהאטה חריפה - כמו המצב הנוכחי של המשק הישראלי - החשש של הבנקאים גדל והדילמות מתחדדות. האם ללקוחות יש מהיכן לשלם את הקרן, או שמא הבנקים מגלגלים הלוואות שוב ושוב אף שברור כי הלקוח לא יפרע את האשראי לעולם?



בנקאי בכיר שעיין לא מכבר בבקשות האשראי המוגשות לבנק שבו הוא מועסק סיפר כי חלק גדול מהבקשות הוגדרו כ"חידוש הלוואות". מדובר בהלוואות קיימות שמועד פירעונן הגיע, והלווים משיקוליהם שלהם החליטו לבקש לחדשן. במצב כזה הבנק נדרש לוודא מהי סיבת החידוש: האם משום שהלקוח אינו יכול לפרוע את ההלוואה עקב הרעה במצבו הכלכלי, או שמא הוא עושה זאת משיקולים עסקיים גרידא של ניהול תזרים המזומנים שלו.



אם האפשרות הראשונה היא הנכונה, אזי הבנק חייב לבצע הפרשות לחובות מסופקים, משום שמדובר בארגון מחדש של החוב - מה שמחייב הפרשה על פי הוראות בנק ישראל. אבל קשה לצפות מהלקוח להודות בכך שאינו יכול לפרוע את ההלוואה, ולכן נדרש הבנק לבצע בדיקות עצמאיות כדי לברר את הסוגיה.



שיטה זו מותירה בידי הנהלות הבנקים מרחב גדול של שיקול דעת, שיכול לעשות את ההבדל בין רווח להפסד, ובין הפסד קטן להפסד גדול. מרחב שיקול הדעת הזה גם מאפשר לבנקים לגלגל הלוואות שוב ושוב בלי להכיר בהרעה שחלה באיכותן, ובכך להציג למעשה מצג שווא לגבי רמת הרווחיות האמיתית של הבנק.



אחד הלקוחות הגדולים והמפורסמים בישראל אמור לפרוע ב-2004 קרן של הלוואת ענק שנטל לפני כמה שנים. בדיון סגור שנערך באחרונה אמר הלקוח: "כשיגיע מועד הפירעון, נבקש מהבנק לחדש את ההלוואה לעוד כמה שנים; ברור שלא נוכל לפרוע את הקרן בתשלום אחד".



המשבר היפאני



כאשר דנים בגלגול הלוואות אי אפשר שלא להידרש למשבר בבנקאות היפאנית. הבנקים היפאנים מצויים מזה כמה שנים במשבר עמוק הנובע מנפח עצום של חובות אבודים.



במשך שנים נהגו הבנקים היפאנים לגלגל ולמחזר חובות של פירמות ענק, והדחיקו את העובדה שלא היה סיכוי לגבות מחברות רבות את קרן ההלוואות. כתוצאה מכך קרסו שלושה בנקים גדולים וכמה בנקים קטנים, הממשלה הזרימה לבנקים עשרות מיליארדי דולרים והתירה מיזוגים בין כמה בנקים כדי לייצב את המערכת, וחייבה את הבנקים לבצע הפרשות ענק לחובות מסופקים.



אבל ההפרשות האלה כנראה לא הספיקו, ובסוף 2001 צנחו מניות הבנקים היפאנים לרמות הנמוכות ביותר מזה 18 שנה. לכן הורתה הממשלה היפאנית לרשות השירותים הפיננסיים המפקחת על הבנקים ביפאן לבצע בדיקות נוספות בתיקי האשראי של הבנקים.



בבדיקה התגלו חובות מסופקים נוספים בסכום של כ-10 מיליארד דולר. עוד התברר כי 34 לווים, מתוך 71 לווים גדולים שנבדקו, נתונים בסכנה מיידית של פשיטת רגל. הרשות קראה לבנקים לבצע הפרשות בסכום של של כ-100 מיליארד דולר, נוסף על ההפרשות שבוצעו בשנים האחרונות. המשבר בבנקאות היפאנית רחוק עדיין מסיומו, והוא הפך לתמרור אזהרה לרשויות פיקוח ברחבי העולם החוששות להיקלע למצב דומה.



תמונת המצב במשק הישראלי ובבנקאות המקומית שונה מזו שביפאן. ראשית, רמת הדיווח הכספי והניהול של הבנקים בישראל טובה הרבה יותר מזו שביפאן. שנית, כמות פשיטות הרגל ביפאן גם היא גדולה עשרות מונים מזו שבישראל. שלישית, הפיקוח על הבנקים בישראל, למרות הביקורת שספג בחודשים האחרונים עקב קריסת בנק למסחר ובנק לפיתוח התעשיה, מלווה את המערכת באופן הדוק ומצמצם את הסיכון למשבר כללי.



ההחלטה של המפקח על הבנקים בספטמבר אשתקד לחייב את הבנקים להגדיל את ההפרשות לחובות מסופקים בסכום של מיליארד שקל היא דוגמה טובה לכך. "ההבדל בין הבנקאות הישראלית לבנקאות היפאנית הוא כמו ההבדל בין הליגה הלאומית לליגה למקומות עבודה", אמר בנקאי בכיר.



למרות זאת, כמה גורמים שהביאו למשבר ביפאן, כמו שיטת גלגול ההלוואות, הירידה בשווי השוק של הבנקים לרמות שפל, והנטייה הטבעית והאנושית לדחות את הקץ ולא להכיר בחובות אבודים, מעלים את השאלה אם משבר כזה יכול לפרוץ גם בישראל.



הלוואה לצורך פירעון הלוואה



בחודשים האחרונים מבקשות יותר ויותר חברות ישראליות למחזר חובות ולחדש הלוואות שנטלו בעבר; כך היה לפני כמה חודשים עם קונצרן כור, שזכה לפריסת חובותיו בבנקים. השבוע דיווחה חברת מלונות ים סוף שבשליטת אלי פפושדו, על נטילת הלוואה בסך 22 מיליון יורו מסניף בנק הפועלים בלונדון, המיועדת בין השאר לפירעון הלוואות של החברה בבנק הפועלים בישראל.



גם חברת תעשיות מלח שבשליטת משפחת דנקנר, הנמנית עם גרעין השליטה בבנק הפועלים, מנסה לקדם מהלך שנתפס כגלגול הלוואה. המשפחה מארגנת מחדש את אחזקותיה באמצעות חברת אלרן הרוכשת את השליטה בחברות תעשיות מלח, דור כימיקלים ודנקנר השקעות. לצורך הרכישה מעוניינת אלרן לקבל אשראי בסך 105 מיליון דולר מבנק לאומי. זאת, בשעה שבנק לאומי כבר דורש מתעשיות מלח לחזק את הביטחונות על ההלוואה שנטלה המשפחה ב-97' לצורך רכישת בנק הפועלים.



התוצאה הסופית של הרה-ארגון בעסקי המשפחה היא הגדלת האשראי הבנקאי. המתכונת הראשונית שהוצגה נפסלה על ידי בנק לאומי, משום שהיא לא כללה חיזוק ביטחונות, ולמעשה נתפשה כגלגול הלוואה לכל דבר, ואף כהגדלת המינוף הבנקאי. כעת אמורה אלרן להציג ביטחונות חדשים לעסקה.



הסיבה המרכזית לגלגול ההלוואות היא המצב הכלכלי הק