גם ד"ר גיורא ירון, כמעט הדמות המושלמת של היזם הסדרתי, נכנע למשבר הכלכלי והחליט להאט את הקצב. לא רק שבשנתיים האחרונות לא הקים אף חברה חדשה, כיום, לדבריו, גם אין לו כוונה להקים חברות סטארט-אפ בעתיד הקרוב. "הקמת חברה מתחילה מלווה היום בתהליך קשה מאוד", הוא אומר. "הכל יותר איטי, ותהליך מכירת המוצרים קשה הרבה יותר מבעבר". בנוסף, הוא אומר, הניהול והמעורבות בארבע החברות שהקים ושבהן הוא עדיין פעיל מחייבים אותו להקדיש להן זמן רב, ו"לכן כיום אני לא מחפש תחום חדש להקים בו חברה".
המשבר המתמשך פגע גם ביוזמות של ירון. בשבוע שעבר פיטרה חברת פי-קיוב (P-Cube), שאותה הקים ב-99' יחד עם בני שניידר ויובל שחר, 40 עובדים, כשליש מכוח האדם בחברה. פי-קיוב פיתחה מערכת לניהול חכם של תעבורת תקשורת נתונים, המאפשרת לספקי אינטרנט להציע שירותי ערך מוסף, ואף השלימה במאי 2002 גיוס הון בהיקף של 40 מיליון דולר. בפי-קיוב, כמו בחברות האחרות שלו, ממשיך ירון לכהן כיו"ר.
"הפיטורים אינם חדשים לי", הוא מודה. "גם בתפקידים אחרים נאלצתי לבצע פיטורים, ואני מעריך שעד היום פיטרתי מאות אנשים. אבל הניסיון אינו הופך את התהליך לפשוט יותר. זה תהליך כואב, ומי שחווה פיטורים מתייחס גם אל גיוס כוח אדם כאל חלק מזה, וחושב עשר פעמים לפני שהוא מגייס אדם לעבודה בתקופת שיא, שייתכן שעם סיומה ייאלץ לפטרו".
ירון, בן 54, התחיל את דרכו באקדמיה, עבר לתעשייה, ורק בשנים האחרונות הפך את היזמות למקצוע. בשנות ה-60 למד פיסיקה שימושית באוניברסיטה העברית בירושלים. המנחה שלו בעבודת הדוקטורט היה פרופ' דב פרוהמן, שהקים את אינטל ישראל ב-74'. ב-73' הצטרף לחברת נשיונל סמיקונדקטורס, שהקימה מפעל ייצור שבבים במגדל העמק, ובשנות ה-80 היה מנכ"ל המפעל. עם רכישת המפעל בידי משקיעים מקומיים והעובדים בישראל, והקמת מפעל טאואר סמיקונדקטורס, עבר לחברת אינדיגו בנס ציונה, וב-96-'95' שימש נשיא החברה והוביל אותה להנפקה ציבורית.
באותה עת התחיל להקים חברות סטארט-אפ. ב-96' הקים את חברת קומסיס שחטיבה ממנה נמכרה מאוחר יותר לרוקוול, ב-97' הקים את איתמר מדיקל, ב-98' הקים את פנטקום, שאותה מכר לאחר שנה לסיסקו תמורת 118 מיליון דולר, ב-99' הקים את פי-קיוב, וב-2000 את אקסנט.
כמה מהיזמויות נהנו ממימוש מהיר - כמו למשל במקרה פנטקום. ב-98' הצטרף ירון אל בני שניידר, בכיר בסיסקו שהציע לו לפתח מוצר שישפר את איכות העברת הנתונים על גבי סיבים אופטיים. הוא צירף את יובל שחר, ויחד הקימו את פנטקום - אשר עשרה חודשים לאחר מכן נמכרה לסיסקו, משקיעה אסטרטגית בחברה, תמורת 118 מיליון דולר. ירון, המעיד על עצמו כי הוא מעדיף לעבוד עם אנשים שהוא מכיר, הקים עם שניידר ושחר גם את חברת הסטארט-אפ פי-קיוב.
כיום, הוא אומר, הוא מעדיף חברות קטנות על פני חברות גדולות. "ניהלתי חברות של אלפי עובדים, והיום יש לי כ-300 עובדים בארבע החברות שבהן אני עדיין מעורב, אבל זה הרבה יותר מעניין. אני לא טכנולוג. התרומה שלי בחלק מהחברות היתה שזיהיתי בעיה וגיבשתי צוות שיוכל לפתור אותה. בחברות אחרות עזרתי לבנות את החברה והשתמשתי בקשרים שלי. בסופו של דבר אני מאוד מחובר לאנשים בחברות, ואני ממשיך בתפקידי ניהול - כיו"ר פעיל בחלק מהחברות וכמנכ"ל בפועל באקסנט".
בשנה האחרונה גייסו שלוש מהחברות שהקים סכום כולל של 65 מיליון דולר - 8%-6% מהיקף ההון שגייסו כלל חברות הסטארט-אפ בשנה האחרונה בישראל. ואולם למרות הצלחתו בגיוסי הון, הוא נשאר בראש ובראשונה תעשיין. כשהציע לו המיליונר היהודי זלמן ברנשטיין לפני כמה שנים להקים קרן הון סיכון בהיקף של 800 מיליון דולר, דחה את הרעיון. "אני שייך לדור השועלים הזקנים, דור תש"ח, שעוד זוכר איך מקימים חברות. כמו בימי מרקורי הצעירה", אומר ירון, חבר בדירקטוריון מרקורי. "לא צריך להתבסס על גיוסי הון. התפתח בישראל דור של יזמים שבמקום לעסוק במכירת מוצרי החברה עוסקים במכירת חלקי החברה. התקופה הזו, שבה האמינו יזמים כי ניתן לתפוס את הפראיירים בדרך לקזינו, הסתיימה. כעת צריך לשוב ולבנות חברות המתבססות על מכירות".
עם זאת, ירון מנסה לראות את המשבר בפרופורציות נכונות מבחינתו. "רבים מתארים את המשבר הנוכחי בהיי-טק כחורבן בית שלישי. אני לא שותף לדעה הזו. גם היום לחברות טכנולוגיה טובות מישראל יש מקום. החברות הישראליות מעורבות היום בתהליכים הכי גדולים בעולם - באסיה או בארה"ב. נכון שהדברים עובדים לאט יותר, ויש משברים ופיטורים, אבל זה רחוק מאוד מלהיות הסוף".
כיום הוא אף חוזר לאקדמיה. בתחילת השנה מונה ליו"ר דירקטוריון חברת יישום של האוניברסיטה העברית, האחראית למסחור ההמצאות המדעיות של חוקרי המוסד. "זה אחד הנושאים החשובים ביותר לעתידה של ישראל", אומר ירון. "צריך לשלב בין האוניברסיטאות והאקדמיה ולחבר חברות כמו יישום למציאות העסקית. להערכתי, בתחום הננו-טכנולוגיה ייערכו ניסיונות חשובים בתחום הקשרים שבין האקדמיה והתעשייה. הדבר לא יהיה קל, אבל הוא הכרחי לעתיד התעשייה בישראל".
במקום למכור מוצרים - מוכרים חלקים מהחברה
עודד חרמוני
27.10.2002 / 10:13