רפורמת אופק חדש היתה אמורה להביא לשינוי משמעותי במערכת החינוך. המטרה המוצהרת של התוכנית היתה להפוך את ההוראה למקצוע אטרקטיבי כדי לשפר את איכות המורים. אחרי שבע שנים, אפשר להתחיל לבדוק עד כמה הרפורמה הצליחה להגשים את היעדים שלה.
כדי להשיג את המטרה, התבססה הרפורמה על שני כלים מרכזיים: העלאת שכר המורים וכן העברת יותר כוח וסמכויות למנהלי בתי הספר כך שיהיה להם תמריץ לנהל את בית הספר בצורה החסכונית ביותר ולמשוך אליהם את המורים הטובים ביותר.
בפועל, המטרה הראשונה של העלאת השכר הושגה אבל רק בחלקה. אפשר לראות בתרשים כי מי שנהנו מהעלייה בשכר הם בעיקר המורים הוותיקים. מורים עם וותק של 4-5 שנים, עדיין מקבלים שכר של כ-6,000 שקל בחודש. כלומר, מורה חדש עם תואר ראשון, אחרי סטאג' ועם כמה שנות ותק, עדיין מקבל פחות מהשכר החציוני במשק, שהוא כ-6,700 שקל.
כשמורה חדש מחפש איזה שכר מחכה לו באופק, הוא מוצא כי גם אחרי 20-30 שנות ותק, השכר שירוויח יגיע בממוצע לכ-15 אלף שקל בחודש. אבל מה הסיכויים שיצליח לצבור ותק כזה בתפקיד הוראה? השחיקה של מורים גבוהה, כך שיותר מ-50% מהמורים עוזבים בתוך פחות מ-20 שנים את המקצוע. המשמעות היא שהסיכוי של מורה להגיע למשכורות גבוהות - נמוך יחסית. ברוב המקרים, המורה יסיים את דרכו במערכת עם שחיקה משמעותית ומבלי לקבל את השכר הגבוה יותר.
אם לא די בשחיקה, יש שתי סיבות נוספות שמקשות על המורה הממוצע להגיע לרמות השכר הגבוהות של אופק חדש. ראשית, מורים שמצליחים לקבל שכר גבוה יחסית, מקבלים זאת כתוצאה מתנאים שהרוויחו עוד לפני שנכנסה אופק חדש. לעומתם, למורים החדשים קשה יותר לקבל קידום ולצבור וותק בעקבות אופק חדש. הסיבה: כדי להתקדם המורה החדש צריך לא רק להישאר במערכת - אלא גם להישאר באותו בית ספר, מאחר שבשביל הקידום הוא צריך המלצות של המנהל. הבעיה היא שלמנהלים אין עניין מיוחד להשאיר אצלם מורים, כי כשמורה צובר וותק, הוא מקבל שכר גבוה יותר - ומגדיל את ההוצאות של בית הספר. התוצאה היא שכחמישית מהמורים הצעירים עוברים בית ספר בכל שנה, וחלקם הגדול עובר כמה בתי ספר בשנות העבודה הראשונות שלהם. כך קורה שעד שמורה צעיר מתחיל להתקדם, כבר עבר זמן לא קצר.
זה מוביל אותנו לשאלה האם המטרה השנייה של אופק חדש הושגה, כך שהיא מצליחה להעלות את איכות המורים. התרשים הבא מתאר את הציון הפסיכומטרי הממוצע של סטודנטים במכללות להוראה. מ-2005 ל-2015, הציון הממוצע ירד מ-510 ל-494. כדי להבין את המשמעות, צריך להבין שהמבחן הפסיכומטרי בנוי כך שציון של 500 הוא הציון של אדם בעל יכולת לימודית ממוצעת. כלומר, הציון שמקבל מועמד ממוצע להוראה ב-2015, נמוך יותר מהציון שאמור לקבל אדם עם יכולת בינונית שניגש למבחן אחרי שקרא את ספרי ההכנה ומבלי שלקח קורסי הכנה.
אם זה לא מספיק, הנתונים מלמדים ששיעור העזיבה את התחום נמצא בעלייה. מספר המורים החדשים שעוזבים את מערכת החינוך עלה מכ-600 ב-2006 לכ-1,400 ב-2013, והמספרים ממשיכים לעלות. בנוסף, אלו שעוזבים הם בדרך כלל בעלי הציונים הפסיכומטריים הגבוהים יותר. כך שלא רק שמערכת החינוך ותוכנית אופק חדש מעודדת הגעה של מורים בינוניים: היא גם מעודדת את הטובים יותר לעזוב.
