לפני כמה שבועות נכנסתי לתחנת דלק ושמתי לב שמחיר הדלק עלה בכמה אגורות. כשנזכרתי ששני שלישים ממחיר הדלק הם מסים, כלומר ש-4 שקלים מכל 6 שקלים לליטר דלק - הולכים לקופת המדינה, סיננתי קללה עסיסית על ממציאי המיסוי המופקע ועל מי שהביא אותם לעולם. סביר להניח שהייתי ממשיך "לברך ולקלס" אילולא עצר לידי ג'יפון שלפי הכתובת שהופיעה עליו היה ברור שמדובר ברכב עבודה של שיפוצניק. מהאוטו יצאה דמות שנראתה כמו שיפוצניק טיפוסי, הוא הסתכל על מחיר הדלק ומיד החל לברך את הממשלה ומשרדיה השונים. ברכותיו היו מוצלחות משלי והביאו אותי להכרה שרוב הסיכויים הם שהמיסוי המופקע על מחירי הדלק - הוא בעצם המס היחידי שהשיפוצניק הזה שילם לאחרונה.
ברור שיש לא מעט יוצאים מן הכלל, ושממש לא כל השיפוצניקים עובדים בשחור. ובכל זאת, מאחורי האמירות הכוללניות והמכלילות האלה מסתתרת תמונת הנוף הכללית של המיסוי בישראל. דוח הלמ"ס ל-2014 מאפשר לנו לגלות מי בעצם משלם מס הכנסה. השכר החציוני במדינת ישראל הוא 6,707 שקל בלבד. כלומר, חצי מהאנשים במדינת ישראל מרוויחים פחות מהשכר החציוני - וחצי מהאוכלוסייה מרוויחים יותר. כמה מס משולם מסכום של 6,707 שקל? כמעט כלום. גברים, שמופלים לרעה, ישלמו למס הכנסה כ-230 שקל, כלומר כ-3% משכרם; ואילו נשים לא ישלמו בכלל. למען האמת, נשים עם שלושה ילדים לא ישלמו מס הכנסה עד לשכר בגובה של 10,000 שקל, כך שאפשר לומר שרוב הנשים לא משלמות מס הכנסה.
על פי דיווח הלמ"ס, נשים עם שלושה ילדים, מרוויחות סכומים שבגינם ישולם מס הכנסה רק החל מהעשירון השמיני.
אז נותרנו בעיקר עם גברים, אבל גם כאן יש אוכלוסיות שלא מכירות את שלטונות המס הישירים. לא מעט עבודות ומחקרים שנעשו על ההון השחור בישראל הצביעו על שיעורו הגבוה בקרב חרדים וערבים. בהכללה אפשר לומר שבנושא זה אין אפליות: אם אדם עוטה על גופו בגדים שחורים ונחשב למאמין אדוק בדת משה, במקרים רבים המושג "קבלה" מתייחס כנראה לתורת הנסתר ולא להבלי העולם הזה, כמו תשלומי מיסים; ואם אדם עוטה על גופו בגדים שחורים ומאמין במוחמד, יש סיכוי לא מבוטל שההצהרה על הכנסותיו לוקה בחסר.
ויש עוד: אנשי התיישבות מהצד הימני של המפה (כלומר התנחלויות), יקבלו זיכויים בגין מקום מגוריהם הסמוך לקווי עימות, והמיסוי שישלמו נמוך יותר פשוט כי הם מקבלים זיכוי במס.
לאנשי התיישבות מהצד השמאלי של המפה (קיבוצים למשל) יש דין אחר שמאחד את כל חברי הקיבוץ ליישות אחת וקובע מס מקל שמתבסס על ממוצע החברים - כולל נכים ופסחים - ולא מחושב לפי הכנסתו של כל אחד בנפרד, כמו תושבי העיר. אמנם בחוק ההסדרים החדש מנסים לסגור את הפירצה הזו, אבל עד להודעה חדשה היא שרירה וקיימת.
המסקנה מכל אלה היא שהרוב המכריע של אזרחי מדינת ישראל לא משלם מס הכנסה. אפשר לתלות זאת ביוקר המחייה ובאי שיוויון הגדול בין העשירונים באוכלוסייה. אבל האמת העצובה היא שבישראל יש קבוצות לחץ רבות בעלות יכולת פוליטית וציבורית שמטות את מטוטלת המיסים בעיקר לצד הרחוק מהן.
מי שבכל זאת משלם את מרבית המס הישיר בישראל הן דווקא הקבוצות המושמצות באופן תדיר כמפונקות והדוניסטיות: תושבי מרכז הארץ, ועובדי קטר ההיי-טק שמצוידים במכוניות היונדאי והמזדה.
לנוכח ריבוי חוקי המס וקבוצות הלחץ, רק מיעוט מקרב העובדים בישראל משלמים מס וההשלכה הבולטת ביותר של העובדה הזו היא שחייב להיות מס עקיף גבוה. טוב שיש מע"מ גבוה, טוב מאוד שאנחנו משלמים מסים דמיוניים של בלו ומע"מ על הדלק, מצוין שיש מסים רבים על הפשרות קרקע והגיוני שכל ליטר מים נמכר במחיר של יותר מפי-4 מעלות הפקתו מהים.
כולנו מבינים שיש צרכים רבים של חינוך ובטחון ורווחה ובריאות ושמישהו צריך לשלם על זה. בעצם המס על הדלק והמע"מ הוא המס היחיד שרוב העם משלם בכלל. ללא מסים אלה רק מיעוט היה משלם מסים ואז התועלת מהעלמת מיסים רק תגדל. מעלימי המס הגדולים ביותר לא יכולים להתחמק מתשלום מס על הדלק וממס על החלב. בתנאים הישראלים, מס עקיף שנחשב להכי פחות שוויוני, הוא בפועל המדיניות הכי חברתית שאפשר.
שערו לעצמכם מה היה קורה אילו הדלק היה נמכר במחירים יותר סבירים יחסית לעולם. כל כך הרבה מגזרים היו מגלגלים את עיניהם מעלה, בוכים על מר גורלם כששני העשירונים העליונים היו משלמים מס הכנסה לא סביר של עשרות אחוזים יותר.
לשאלה אם השיטה של מיסוי עקיף גבוה באמת טובה למשק כלכלי נורמלי התשובה שלילית. כמו כל עיוות מס, גם העיוות הזה גורם לעיוותים בכלכלה עצמה: מע"מ גבוה מגביר את הרצון להעלים מסים, ומחיר דלק גבוה מספק למדינה אינטרס נסתר להימנע מפיתוח התחבורה הציבורית. ובכל זאת, אם מסתכלים על המציאות מלמעלה מתקבלת תמונה בהירה שמבטאת אובדן עשתונות ופשיטת דרך מוסרית כלפי כל קבוצות הלחץ והמיעוטים הקולניים.
הכותב הוא מנהל כספים בחברה תעשייתית
מיילים yehudam7@gmail.com